תגובה אחרונה ע"י dafis1

היי.. הייתי במצב הזה לפני שנתיים בדיוק.. שני הגדולים שלי היו בני 4.5 ו 2.5 וגם הם ידעו שיש תינוקת והתאכזבו מאדכשסיפרתי להם שכבר אין.. גם היום שנתיים אחרי, הם לפעמים מבליחים בזכרון או שאלה ואפילו אני שומעת אותם מדברים ביניהם (אתה זוכר שהיתה לנו תינוקת בבטן.. אלו השיחות שהכי כיף וכואב באותה מידה...

עשיתי בדיקת מי שפיר כולל צ'יפ גנטי והתשובות היו תקינות. הייתי שמחה לדעת שהיתה סיבה ושזה לא קרה סתם כך.. (אגב אפילו חשבתי שדיקור מי שפיר גרם להפסקת הדופק, אבל ההערכה שהדופק פסק כשלושה שבועות אחרי ולא היו זיהומים בשליה אצל העוברית או אצלי כך שאין דרך לדעת בוודאות) התחילה עוד שנה חדשה.. בתאריך...

היי שירה תודה על ההתייחסות. הדופק פסק בלי שנמצאה סיבה. עשינו נתיחה לאחר הלידה וגם בה לא נמצאו ממצאים רלוונטים להפסקת הדופק (היא היתה מושלמת.. ). התשובה המקצועית שקבלנו היא - "זה קורה.." (שיט האפנס).. הסקירה הסתיימה בשניה שלא נמצא דופק (וחיפשו גם זרימות דם), כן צויינו הפרמטרים היבשים של אורך...

מבינה אותך לגמרי... הגדולה שלי נולדה אחרי למעלה משנתיים של טיפולים.. פחדתי שייקח שוב הרבה זמן והתחלתי כשהיא היתה בת שנה, נקלטתי אחרי טיפול אחד, הפער ביניהם הוא שנה, 9 חודשים ושלושה שבועות... (: הפחד מהקושי מלחיץ אבל תזכרי שהגוף שלך כבר יודע איך להיות בהריון ולפעמים זה עוזר בפעם השניה.. אגב...

והלב כואב.. הבוקר לפני שנתיים התחיל בשמחה והתרגשות לקראת הסקירה השניה (22+6) ואחרי שעה התרסק עלי העולם.. נולדת ללא דופק יומיים לאחר מכן והשארת לי חור ענקי בלב כל כך סמלי שהבוקר קבלתי מחזור (באיחור של יום.. כבר קיוויתי) במהלך השנתיים מאז, עברנו ביחד שנה של טיפולי IVF לא מוצלחים, שנקטעו בקורונה...