ילדיי

ילדיי

ילדיי חזקים ועצמאיים. בבוקר בזריחה, עוטים על ערומם כסיים. ליומם ממלאים כריכים, לדרכם הבוטחת יוצאים. ילדיי הנשגבים. בצהרי היום, אל השכינה המצילה נכנסים. בביטחה, מכינים הם בשמחה, על כיריים כבות ארוחה. ילדיי. בעת ערב, עת מכאוב וצרה, ישלפו פלסטר צבעוני מהמגרה. בביטחון יש לעצור בתחבושת לבנה, כל מדון, גשם ועננה. רק בלילה חשוך וקר, זעקתם לתוך הכר. שומעת לתוך אדי נשמתי, אליהם אינה משגת ידי, איכה, הלכתי לעולמי...?
 
למעלה