כתבה מעניינת על מיילדות כמקצוע טראומטי עבור הצוותים

[debby12]

כתבה מעניינת על מיילדות כמקצוע טראומטי עבור הצוותים

הרפואיים https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5283437,00.html. איכשהו תמיד הרגיש לי זה מקהה חושים לעבוד עם כל כך הרבה אנשים שעוברים תחת ידיך - אבל נראה שבכל זאת יש טראומות גם לצוותים המטפלים

 

[נחמנית]

יצא לי לדבר לאחרונה עם חברה שילדה הרבה לפני התל"מ

ועל הניסיון שלה כאמא לפג בארה"ב. היא אמרה שמכרים ישראלים מסתכלים על הילד שכבר גדל ולא מאמינים שמדובר בפג ושלתחושתה ההבדל המרכזי הוא שבארה"ב (איפה שהיא ילדה) בפגייה יש אחות על כל שני פגים לעומת ישראל שבמקרים מסויימים מדובר על 1 ל-6 (מה שהיא אמרה, לא בדקתי את הדברים). כשפג במצוקה, בארה"ב אשת הצוות יכולה ישר לטפל לעומת ישראל שהם צריכים לתעדף למי להגיע ראשון ומי הכי קריטי. אנחנו דיברנו מנקודת המבט של האמא, אבל לא היה לי ספק שזו דרישה לא אנושית מאדם שמגדיש את החיים שלו בטיפול בחסרי ישע (פגים) לעשות בחירה של מי צריך אותי ראשון ומה יהיו התוצאות של זה. אני באמת חושבת שיש בישראל אנשי רפואה מדהימים וחלקם טיפלו בי לאורך השנים, אבל המערכת שוחקת אותם ושמה אותם בנקודות לא אנושיות (כמו היקף המשרה והשכר של מתמחים).

 

[debby12]

אני מסכימה איתך מאוד

הדרישות הקשות (כלומר - כמות המטופלים על כל אשת/איש צוות) עושות את זה מאוד לא פשוט, וזה עוד בלי טראומות של מות יילודים/אמהות וכאלה.

איפה ד"ר T? חזרת מבוסטון? אני סקרנית מאוד לשמוע את התובנות שרכשת מדברים שראית בביקורך שם בנושא הרפואה בארה"ב לעומת הרפואה בישראל. אני בטוחה שיש דברים לכאן ולכאן - חסרונות ויתרונות בכל מקום

 

[mykal]

האמת מענין לשמע תובנות

מהד"ר כאשת מקצוע.
אבל--מבקשת לסייג משהו--ולתת זרקור על ענין אחר.
בכל מערכת ביקורת היא ראויה ונסיון לשיפור ולשדרוג הוא חשוב,
כדאי בכ"ז להבין שבסופן של דבר--האדם איתו אתה נתקל--
עושה את כל ההבדל.
כשמדברים על מערכת הבריאות--ואפילו באותה עיר--
תלוי איך המקום הספציפי מתנהל--ואם מדובר באותו בי"ח,
אם איזו פקידה/רופא/אחות נתקלת.
אין ספק שתנאים ודרישות ספציפיות חשובים--
אבל האדם שאת פוגשת הוא הקובע
את חוית המציאות בה אתה מתמודד.