כשלעצמי
אני מסויג מאוד בנוגע לפרשנות אלגורית לאגדות חז"ל, כלומר: לפרש כאילו עוג מייצג דבר אחד (נניח, נשיא איראן), ההר דבר אחר (נניח, פצצה גרעינית) משה דבר שלישי (נניח בוש) והגרזן שהטיל משה דבר רביעי (התקפה אוירית על הכור האטומי באיראן). הצורה המוזרה של המדרש, בעינינו, היא תוצאה של תפיסה ספרותית שונה: זו (צורה של) אגדה עממית. בעינינו אולי אין צורה כזו מתאימה לבית המדרש, אך ייתכן שאמוראי בבל חשבו אחרת. אני מעדיף לנסות לפענח את מגמתו של המספר ע"פ היחסים בין מרכיבי המדרש (במקרה זה: עוג/ישראל/קב"ה/משה; הר/נמלים/גרזן; ראש/קרסול) וע"פ מקבילות, אם ישנן. במקרה זה, נתחיל בציטוט המדרש: אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל - גמרא גמירי לה. אמר: מחנה ישראל כמה הוי - תלתא פרסי. איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי, ואישדי עלייהו ואיקטלינהו. אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה. ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי, ונקבוה ונחית בצואריה. הוה בעי למשלפה, משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה. והיינו דכתיב (תהילים ג, ח') שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ, וכדר' שמעון בן לקיש, דא"ר שמעון בן לקיש: מאי דכתיב שני רשעים שברת? אל תקרי שִׁבַּרְתָּ אלא שִׁרְבַּבְתָּ. משה כמה הוה - עשר אמות. שקיל נרגא בר עשר אמין, שוור עשר אמין, ומחייה בקרסוליה וקטליה. <תרגום חפשי: אבן שבקש וכו' (ציטוט מהברייתא שבעמוד הקודם) - כך למדנו: אמר (עוג לעצמו): מחנה ישראל כמה הם? שלוש פרסאות. אלך ואעקור הר של שלוש פרסאות ואשליך עליהם ואהרגם. הלך ועקר הר של שלוש פרסאות והביאו על ראשו. הביא הקב"ה עליו נמלים (או אולי חגבים), ועקצוהו וירדו בצוארו. בקש להוציאן, נמשכו שיניו לכאן ולכאן ולא היה יכול להוציאן. זהו שכתוב וכו'. משה כמה היה - עשר אמות. לקח גרזן של עשר אמות, וקפץ עשר אמות, והכהו בקרסולו והרגו> גודלו המופרז של ההר מעיד על שני דברים: גודלו של מחנה ישראל (ראה עירובין נה ע"ב) וכוחו העצום של עוג (הדגשת כוחו של האויב מעצימה את הניצחון עליו). ניצחון זה מושג בשתי דרכים: הקב"ה שולח בו את הקטנה שבבריות במה שנראה כמו הסחת דעת (וכן אתנחתא קומית באמצעות דרשתו של ר"ל), ומאפשר למשה - המוצג כאן כענק אתלטי במיוחד (ראה שבת צב ע"א) - לקטלו. עוג מסוגל להרים הר בן שלוש פרסאות, אבל לא מצליח להיפטר מכמה נמלים קטנות ומרגיזות. מסקנה: קודם כל - אלהים איתנו (כמה מפתיע). שנית - אל יתהלל הגבור בגבורתו. זה נכון לגבי עוג, אבל גם לגבי משה: למרות גדלו וכחו לא היה מצליח להכניע את עוג לולא התערבו הנמלים (ביוזמת הקב"ה כמובן). הערה אחרונה: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. יש קשר?