מרגיש שהמצב הולך ומתדרדר

מרגיש שהמצב הולך ומתדרדר

לאחרונה המצב שלי מתדרדר שוב אני מרגיש , המון כעסים על החיים ועל העולם

אני פשוט מרגיש שהדכאון שלי גובר ונעשה חזק וגם החרדות.

בעיקר החרדות מהעתיד

מרגיש בעיקר לבד. חסר חברה. חסר חבר אמיתי קרוב גאוגרפית (חברים בפייסבוק זה עוזר אבל לפעמים הריחוק הגאוגרפי מכאיב ומייאש(.

הרבה חוסר אונים. הרבה בדידות.

הרבה כעסים על אבא שלי שמזניח אותי. נפשית כלכלית ומבחינת תשומת לב.

שיודע שאני נכה ולא נותן לי פרוטה לקנות משהו לעצמי. שנתן לבת זוג שלו לשלוט לו בכסף ב100 אחוז. אני פשוט פוחד מהעתיד. שלא יהיה לי מספיק כסף לחיות .
פעם פשוט הייתי רגיל לרמת חיים קצת יותר גבוהה. כי גם הייתי מקבל קצת כסף כל חודש ממנו עד שלא יכל עוד. הרמת חיים שלי ירדה וזה קשה לי.

ומדכא אותי ומכניס אותי לחרדות. שלא יהיה ל יכסף לחיות. או פחדים בעתיד על מלחמת ירושה איתה על הבית. מישהו עצר אותי ברחוב לפני יומיים ונתן לאבא שלי "שטיפה " דרכי , מישהו שטען שהוא מכיר אותו ממזמן. שככה לא מתנהגים "קודם דואגים לבן שלך ורק אחר כך לאישה " שהיא בכלל לא אמא שלי. שהוא רואה שאבא שלי רץ לבלות איתה ומתלבש כמו טווס ואני ניראה מוזנח -מה שנכון נכון הוא צודק. והעניין הזה קצת עירער אותי למה באמת זה ככה....

אמרתי ל ושאני מנוע מלהתעמת איתם כי בעבר זה גרם לי צרות צרורות. ואני מעדיף לשתוק

בגלל זה איין לי אמונה בנשים. ואנ יחשדן כלפי כל אישה שהן רק רוצות כסף. בתמורה ל......

יש לי תסכול מאוד גבוה פשוט שרק היא מקבלת ממנו כסף ואני מאוד מוזנח. ומשנע את עצמי בכך שטוב שאני עוד יכול לגור בבית בשקט.

אבל יש לי הרס עצמי מאוד גבוה של דכאונות ומחשבות אובדניות ואני הרבה פעמים קונה אוכל "מוכן" במקומות יקרים כדי להרגיע את עצמי. אוכל מרגיע אותי. ממילא היא לא מכינה כלום בבית ואיין אפשרות כל כך להכין כי הבית במצב הייגיני סניטרי לא טוב . אז נאי קונה ומבזבז על אוכל ואחרי זה יש לי מועקות מצפוניות . שבזבזתי הרבה כסף שהולך ונגמר לי . אבל לפני זה לפני שקניתי אני אומר לעצמי שממילא יום הדין קרב ואני אמות בקרוב .

לצערי הגוף שלי התרגל להיות ער בלילות ולישון בימים וככה עוברים לי רוב בימים בבדידות נוראית יחסית. במיטה ומול המחשב בלילות ויש ל ידכאון כבד. וגם במועדון החברתי של פגועי הנפש לא משהו לי אני לא ממש מתחבר למישהו . לא ממש מרגיש קרוב למישהו. לא מדבר הרבה שאני בא לשם לרוב יושב על איזה ספה ושותק. מרגיש במקום הזה חוסר תוכן ומהות. מרגיש שם שהרוב שונה ממני. שבא מרקע שונה גם של מצוקות. פשוט לא מתחבר לאף אדם. לא מרגיש קרוב לאף אדם ואיין עם מי לדבר ואיים עם מי לשפוך את הלב.

מאוד קשה לי לאחרונה המצב מתדרדר ואני מרגיש שיש לי יותר מחשבות קשות אובדניות או להכנס לכלא כי שמה יהיה לי בטחון של אוכל מזון בגדים שמירה יעוץ פסיכולוגי. לפחות ככה אני חושב במחשבות שלי.

הבעייות העיקריות בתמצות שאני מרגיש שיש : ץסכול וכעס על אבא שלי שלא נותן לי פרוטה =ירידה באיכות החיים ותחושת עוני.
בדידות גדולה שדאיין באמת עם מי לדבר או לחלוק או לאהוב או לקבל חיבוק
תודה על ההקשבה-בדרך כלל אני עונה לאט
 
 

APRSMO N

New member
ישראל, התחושות שלך לא קלות , ממש לא קל לך.

האם אתה מטופל באיזו מסגרת רפואית?

האם יש לך אחים, אולי לאבא יש אחים או איזה קרוב משפחה
שיכול לגשת לדבר עם אבא ולהסביר לו כמה אתה זקוק לו ולתשומת
הלב שלו בימים שהם קשים לך.

אגב יש מקומות שמעסיקים אנשים שלא כל כך מרגישים טוב מבחינה
נפשית, אולי תתעניין ותוכל למצא את עצמך מתאמץ ויוצא
לעבוד כמה שעות ביום, זה ימלא את המאגר הכספי שלך וגם תהיה בחברת אנשים

ןזה עשוי לשפר את תחושות החידלון שלך ולהרים אותך.

שווה לנסות.

ובנתיים קבל ממני
והבנה.
 
ניסיתי לפני 4 חודשים לבקש שרות של עובדת סוציל

יאלית

.לא קרה עם זה שום דבר. עד היום......עוסית שיהיה לי עם מי לדבר

בגלל שאני ישן בימים אני לא מנדנד להם ולא קורה עם זה כלום וכניראה שמי שלא מפגין "אותות מצוקה ללא הפסקה לא קורה עם זה כלום פשוט מרגיש שהתייאשתי.


הבנתי שזה פשוט נתקע איפהשהוא בביוקרטיה
הבנתי שיש אישור לקבל עובדת סוציאלית. וצריך לשלוח את זה לאיזה ארגון שנותן עובדת סוציאלית גם למי שגר בבית ולא בדיור מוגן.

ופה זה נתקע לא קבלתי כל מידע חדש.

מהאיש שהתחיל איתי את התהליך בתחנה לבריאות הנפש ולא סיים.

ומאז אני יושן הרבה ומיואש במחשבות

ולא איין לי שום קרוב משפחה שרוצה לעזור לי או קרוב אליי. איין אף אחד שמוכן לעשות בשבילי משהו ברצינות לצערי ואיין לי אחים או אחיות. לעבוד במקום שיקומי אנ יכבר לא רוצה. זה הם נותנים גרושים ויש תחשוה של ניצול 6 שקל לשעה זה בושה
 
למעלה