נפתח מחדש באריאל

avinoam549

New member
נפתח מחדש באריאל

הבר-בורגר במרכז המסחרי באורי בר און,ליד קופת חולים אותם המטעמים,בהנהלה חדשה בואו,טעמו והתרשמו.
 

batman56

New member
והנה ההוכחה

• אור זיכרון לאורי בר-און בראש חודש מנחם ימלאו ח"י שנים למותו של ידיד יקר ואהוב למשפחת המתישבים בהר – אורי בר און ז"ל, אשר רבים מישובי יש"ע חבים לו את הקמתם ובסוסם. לזכרו של אורי מוקדשים הדברים שלפניכם. הם נכתבו, אמנם בשכבר הימים, אך דומה שדווקא בימי מבוכה אלה יש בהם תמרור דרך, לדור הצעיר אשר לא ידע את אורי, וגם לדור הבוגר שאולי כבר שכח… אייכה אורי? מנחם אב תשמ"ה אורי איננו עוד. במושב אורות, ליד באר טוביה, מכסים עליו רגבי עפר. הגבר הזה, עז הנפש, העשוי ללא חת, שנפצע אנושות במלחמת השחרור בהסתערו בגדוד קומנדו בקרב בן-שמן ונותר חי, שניצל בנס במלחמת יום הכיפורים בהתרסקות מטוס בהיותו רמ"ט פיקוד צפון, ששׂרה בשנותיו האחרונות עם מחלת הסרטן הנוראה ויכול לה… ועתה, שוו בנפשכם, השיגה אותו ידו הארוכה של מלאך המוות בתאונת דרכים מטופשת בצומת אשדוד, וקיפדה את פתיל חייו. בראש חודש מנחם אב ליוונו את אורי למנוחתו האחרונה, ומאז ממשיכה דמותו ללוות אותי ביום ובלילה. אורי היה איש מעשה רב פעלים. לא היה ישוב, ולו אחד, בשנים האחרונות ביהודה ובשומרון, שלא היה לאורי חלק בו, במישרין ובעקיפין. למקום פלוני תכנן תוואי ופרץ דרך. לנקודה אלמונית רכש קרקע, וגלגל בדרך לא נודעת טרום-אזבסטים וקראוונים, שאף זכו להיקרא על שמו – "בר-אונים". וישוב פלמוני כולו הינו פרי תכנונו, החל מקביעת המיקום, דרך הקמת המאחז וכלה במאבק על האזרוח, וליווי הגרעין בעלייתו על הקרקע. די להיכנס לישובים, חדשים גם ישנים, ולהאזין לדברי חברים, המספרים באהבה על אורי… מסיפורים אלה בלבד ניתן לרקום ספר רב עלילה… בתוך הממסד ומחוצה לו ימי העבודה הרבים, שעשיתי במחיצתו של אורי, לימדוני לעמוד על כשרון המעשה הנדיר, שהיה בו. כשרון זה נבע משלוש תכונות אופי, שלובות זו בזו. התכונה הראשונה: הנכונות להטות שכם ולהתמסר ללא לאות למען נושא שהאמין בו. השניה: היכולת לחדור במהירות וביעילות לגופם של דברים, להבחין בין עיקר לטפל, ולשים את האצבע על הנקודה, ממנה "צומחות הרגליים", כלשונו. והשלישית: העמידה על הביצוע הלכה למעשה, וסגירת הפערים בין הרעיון לבין דרכי מימושו. עתים אגב גערה בפקיד פורמליסט, ועתים אגב ריצה לשטח בשעות בלתי שגרתיות, ממש בסגנון המוכר של גוש אמונים בימיו הטובים. אורי היה בו-זמנית גם איש הממסד, המופקד על העשיה וגם הכוח, הרודה והמאיץ, כאילו עמד מחוץ לממסד, גם היוזם פתיחתם של מעגלים באופן לא פורמלי, וגם האחראי כ"מפאיניק טוב", לסגור אותם עד 'השיבר' האחרון. "כמו הבנים שלי" פעמים רבות תהיתי, מהו הכוח המניע, העומד לו לאורי ביסוד העשיה הבלתי נלאית, מהי הרוח העומדת מאחורי המעשים? עצמתו של אורי נבעה לפי מיטב הכרתי, משלושה כוחות נפש גדולים: אהבה, יושר ועוז. אהבה עזה היתה בלבו של אורי, לארץ ישראל, אותה חרש לאורכה ולרוחבה משחר ילדותו בעמק יזרעאל ועד מושבי העולים שבנגב, וממרחבי השפלה במושב אורות ועד מצפה בגליל, גבע בשומרון וסלע ביהודה. ובד בבד עם זאת: אהבה לעמך בית ישראל. מהמושבניקים, אנשי נוף מולדתו, ועד יוצאי מרוקו בשרשרות שבנגב. ומאנשי "גוש אמונים" ועד חסידי גור מעמנואל. אורי אהב את נופי ארץ ישראל בדרכו שלו. לא אהבה אפלטונית מופשטת אלא אהבה של ממש. בצעד כבד ופנים שטופי זיעה בשביל, אל ההר. ובמבט אוהב, הנודד על הרכס וננעץ במקום בו יקום ישוב. וכך ידע אורי לאהוב את נופו האנושי של עם ישראל. במאור פנים ושמחת אמת בכל פגישה מקרית, בלחיצת יד איתנה, בשיחת רעים פשוטה ללא מחיצות, ובאכפתיות לסבלו של חבר ונכונות להושיט יד ולסייע בעת מצוקה. זכורני, פעם נסעתי עמו לסייר בישובים חדשים, ויחדיו שמחנו שמחה גדולה להיווכח, כי היכו שורש ועלו יפה. בדרך, שקלנו מהו תוואי הדרך שיש לסלול לאחד הישובים, ופתאום בעיצומו של הדיון, הפסיק אורי את דבריו, ופנה אלי במילים מחוספסות, האוצרות בחובן גילוי-לב נדיר: "אתה מבין, חנן, למה זה כל כך איכפת לי… אני פשוט אוהב את הישובים האלה… אני אוהב אתכם… אולי קשה לך להבין, אבל מאז שאיבדתי את הבן שלי… איך לומר את זה… אתם כמו הבנים שלי". אמר ולא יסף ומיד התעשת, כמו מתבייש בהשתפכות הנפש, ושב לדון עמי בטון ענייני בתוואי הדרך ובגובה התקציב, הנדרש לפריצתה. יושר-הלב אהבת הלב עלולה לפעמים להביא מכשולים וטעויות, שהרי "אהבה מקלקלת את השורה". אבל אצל אורי חבר יושר הלב לאהבת הלב. והוא ידע לשפוט ולהבחין בין אמת לשקר, בין צדק לעוול ובין טומאה לטהרה. עבורנו היה הדבר חיזיון נפלא. כיצד זה אדם, שלא זכה כמעט ללמוד תורה, יודע לכוון מתוך אינטואיציה פנימית, אל נקודת האמת. כיצד יודע הוא לשפוט ולקבל הכרעות נכונות בסוגיות חברתיות ולאומיות, מתוך עמדה פשוטה וישרה במקום, שאף בני תורה מועדים ונכשלים. אכן כן, א-לוהים עשה את אורי ישר, ולב טהור ברא לו, "לב שומע להבין בין טוב לרע", מצפן שאינו נרתע להזהיר ולבקר ללא משוא פנים רעים וידידים, ואף שרים ומנהיגים, להם היה כפוף בתוקף תפקידו. עוז-לבב כאב נורא היה חבוי בלבו של אורי, כאב עלבונה של ארץ ישראל וכאב חולשתו של עם ישראל. אורי איתר היטב את החולשה, אשר פשטה במחנה האתמול שלו, מחנה תנועת ה"עבודה", אך גם לא רווה נחת מ"מחנה הימין", אשר מליצות רמות בפיו, וכוח עשיה לו – אין! ב"גוש אמונים" ראה אורי קרן אור, אבל אורי לא יכול היה למצוא נחמה בגיזרה צרה, כי בתוך עמו ישב. כל תוכנית טלוויזיה, שדיברה סרה בארץ ישראל, הסעירה את דמו, כל מילת רעל בכנסת דיכאה את נפשו עד עפר. כלפי חוץ היה מפטיר נוסח של שגרה: "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". אך, בשיחות נפש עם חברים קרובים היה חושף את הכאב, היוקד בלבו. פעם אמר לי, ספק בהלצה ספק ברצינות: "הייתי רוצה להיות מנכ"ל רשות השידור… האמן לי, הייתי עושה שם סדר…". האמנתי לו…, אך ידעתי כמוהו, כמה אינו מתאים לתפקיד זה בהווית "עלמא דשיקרא", השוררת בכלי התקשורת. אורי לא היה איש הדברים הסדורים וכשביקש לדבר, היו המילים יוצאות מפיו כבדות ומגומגמות. אך גם אם לא ידע איך לומר, לא פחד לומר את אשר בלבו. מקרה אחד זכור לי במיוחד. היה זה בישיבת ועדת שרים לענייני התיישבות, שדנה בתוכנית התיישבות ביש"ע והערימה סייגים ומכשולים לרוב. אורי, שחש היטב, כי מאחורי המילים הרמות מוסתרת מגמה של "שב ואל תעשה", התפרץ לפתע, חבט באגרופו על השולחן ותבע בסערת נפש את עלבונה של ארץ ישראל, עד אשר מרוב כאב וצער נחנק באמצע דבריו, ולא יכול להוסיף ולדבר. … כמה אהבתי אותו אז… ככלב בן יפונה היה בעיני באותה שעה, כלב הזועק, נוכח חבריו המוציאים את דיבת הארץ רעה: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה!" אני נוסע בלילות על כבישים בהרים ללא אורי, ולנגד פניני אור של ישובים, נרות נשמה לזכרו. אני מנהל עמו דו-שיח בלתי פוסק, ואף מעז לנזוף בו בחשאי: "חֲבֵרִים לֹא נוֹטְשִים בַּלֵּילוֹת עַל כְּבִישִים אִם שָמַעְתָּ אוֹתִי, תֵּן לִי אוֹת!" דמעות חונקות את גרוני ועולות בעיני. מבעד להן ההר כולו שלהבות משוטטות, זהב מנצנץ. ארץ ישראל האהובה אומרת שיר הלילה, ואתה אינך שומע אורי, ואתה אינך רואה, רק לב בוכה הותרת אחריך, שואל ומבקש: אייכה אורי?
 

THE ronch

New member
וואו אחת החפירות ../images/Emo2.gif

אני יודעת מה השם המקורי. זו הייתה בדיחה ישנה ואישית O________O
 
למעלה