שלטון האוצר

שלטון האוצר

ישנם טיעונים רבים בעד ונגד שביתת הסטודנטים הנוכחית. חלקינו מגנים את התוכנית המתגבשת של וועדת שוחט בהיבט של שכר הלימוד, חלקינו חושבים כי דווקא היא יכולה להביא מזור למערכת החינוך החולה שלנו. אך בין ים הטיעונים משני הצדדים, יש טיעון אחד שלא ניתן לקבל – שלטון האוצר. במאמרו מלפני שבוע ("שכר הלימוד עוד נמוך", 11/4, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3386625,00.html), טוען רקטור אוניברסיטת חיפה פרופ' בן ארצי, כי כתוצאה מהחלטות וועדת וינוגרד חלה ירידה חדה בתקציבים של האוניברסיטאות זאת מאחר והאוצר לא היה מוכן להעביר לאוניברסיטאות את הכספים שאיבדו מהקיצוץ בשכר הלימוד. טיעון זה משמעותו שהממשלה קיבלה החלטה ערכית, קבעה מדיניות ציבורית, אך המדיניות לא מומשה כתוצאה מהחלטה פקידותית במשרד האוצר. אין זו תופעה ייחודית לוועדת וינוגרד. יישום מדיניות ציבורית בישראל הוא תחום שהשלטון חלש בו, כפי שניתן היה לראות במקרים רבים בשנים האחרונות - בין אם ברפורמת וועדת דוברת, החלת שירות לאומי למגזר החרדי ולמגזר הערבי, הרפורמה בשירות הציבורי ועוד. על כל הנושאים הללו נכתבו מאות ואלפי עמודים, הוקצו משאבים רבים בתכנון מדיניות קפדני, עברו החלטות ממשלה בכל החגיגיות הראויה, אך בסוף מעלות הרפורמות אבק במשרדי הממשלה כאבן שאין לה הופכין. הסיבות הן רבות והגורמים הם שונים בכל מקרה ומקרה. אך תופעה זו היא אינה גזירת גורל, היא מחדל שלטוני. אסור לנו לקבל את המצב כאשורו ולומר – ככה זה... אם הדרג המדיני מקבל תוכנית, על דרג הפקידים להתיישר לפיה ולמלא אחר הוראותיו. כל מצב אחר הוא סכנה בלתי נסבלת לדמוקרטיה. הרי מה יקרה אם יחליט הדרג המדיני לצאת למלחמה והרמטכ"ל יסרב לעשות זאת? אם תחליט הממשלה לכרות הסכם שלום עם מדינה ערבית אך משרד החוץ לא ישלח לשם שגריר? אם תקבע הכנסת כי ניתן לרשום בני זוג כנשואים גם אם לא נישאו לפי ההלכה, אך פקידי משרד הפנים לא יעשו זאת כי אינם מאמינים בהפרדת דת ממדינה? אין זה מקומם ואין זו סמכותם של פקידי ממשלה לקבוע מדיניות או לצאת כנגד הוראות הדרג הפוליטי. זה אפשרי ורצוי כי בטרם קבלת ההחלטה יתריעו על כל בעיה אפשרית, ובמקרה הצורך יציעו הצעות אלטרנטיביות. אך מרגע שהתקבלה החלטה – תפקידם היחיד הוא למצוא את הדרך הטובה ביותר להוציא את ההחלטה לפועל. שלא תבינו לא נכון, איני מאשים את דרג הפקידים בדבר. אם באמת היה פקיד שסירב להעביר את הכספים שהבטיחה הממשלה לאוניברסיטאות לאחר שהתקבלה ההחלטה בממשלה, באחריות השר הממונה לפטרו בו במקום. הרי לא ייתכן מצב בו המנוהל יכתיב את התנאים למנהל, ויהפוך על פיהן החלטות פוליטיות שלא נראות לרוחו. מרגע שלא עשה זאת השר, כאילו אמר – אני מאשר על דעת עצמי את אי יישום ההחלטה הממשלתית. כמובן שגם מצב דברים זה אינו קביל. שר האוצר אינו יושב לבד בממשלה, ואינו אחראי לקבוע את המדיניות של כל משרדי הממשלה האחרים. תפקידו של שר האוצר כמו תפקיד המשרד כולו – לאפשר פיננסית את יישום המדיניות הציבורית הכוללת של הממשלה אותה הוא משרת, תוך פיקוח ואיזון האינטרסים המנוגדים של כל משרד ומשרד. לכן, בין אם אנו נגד או בעד השביתה, וועד שוחט והעלאת שכר הלימוד – עלינו להתקומם על העובדה המכעיסה שבקלות כה יתרה, ביטל האוצר דה-פקטו את החלטות וועדת וינוגרד. החלטה ממשלתית שמשפיעה בצורה ישירה על חייהם של כל כך הרבה אנשים. בטח ובטח אסור לנו לקבל מצב זה כנתון על פיו עלינו לתכנן את המדיניות הממשלתית הבאה, שכן אז יהיה דינה כדין כל קודמותיה. באם יאהבו אותה הפקידים תתקבל, ואם לא – תישאר כנייר עלום שעל כתיבתו נשפך כסף רב ללא שום תכלית.
 
למעלה