אם הייתי יודע שאקבל כל כך הרבה מחמאות
הייתי מחליק יותר רחוק ויותר יפה.. או שלא. למזלי לא הרגשתי בכלל את הנפילה. כל כך שמחתי על העקיפות שהייתי יותר מידי בהיי. ברגע הנפילה, ממש בשניה שהבנתי שהאספלט פותח זרועות כמו קוזינה שזה עתה הגיעה מחו"ל ורק רוצה לנשק אותך חזק חזק, כבר תכננתי איך אני קם וממשיך. אני מקווה שזה לא נשמע פלצני מידי אך כך זה היה. את התאונה האחרונה שלי אני לא זוכר כי איבדתי את הזיכרון וכל אותו היום כמעט מחוק. לכן עבר זמן מה מבחינתי מאז חוויתי נפילה. הנפילה הזאת קרתה מטעות שלי בעיקר כרוכב וכניראה גם כמטומטם (מישהו אמר לחץ אוויר לא נכון?). מה שגורם לי לרצות ולהיות יותר מקצועי ויותר מחובר לאופנוע מאשר לאספלט. אחד הפחדים הגדולים שלי הוא ליפול, מה שקצת אבסורד כשאתה רוכב במסלול ובזוויות חדות, אך זו האמת. אחרי, או יותר נכון תוך כדי הנפילה כבר הבנתי שנזק רב לא יהיה פה. אז בזמן הקרוב אני אצחק בזהירות כי הצלע סדוקה והיום כשעשיתי אפצ'י בקניון וליוויתי את שחרור האוויר בצעקה של טנור שחתכו לו את האשכים, זכיתי למבטים מוזרים.אז מה? מה אעשה? אסתובב עם הגביע ואומר להם שזה שווה יותר מצלע אחת? סה"כ יש כאלו שמאמינים כי מצלע אחת נבראה האישה,אז אני הקרבתי צלע אחת לאהבה שלי, לסופרמוטו. האישה לקחה את המכונת כביסה,תנור,קומקום,ארון ועוד שאר ירקות אז מה זה צלע?
תודה לכולם על הפירגון והדאגה! סה"כ זה התוסף בדלק שמניע אותי. רק באהבה.