אבחון וטיפול תרופתי
בני בן 10. אובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז כבר בגיל 6. כשאני אומר אובחן- זה בעקבות שיחה קצרה של פסיכאטר ילדים איתנו ההורים, ופגישה עם הילד במשך 20 דק.
בהמשך לכך הומלץ על טיפול תרופתי- קונצרטה שאח"כ הוחלפה לויואנס.
במשך השנים אנו חווים בעיות שונות של התמודדות חברתית- בעייה בהבנת מצבים חברתיים, לא מבין נכון תקשורת (מפרש כל אמירה/שאלה לגבי התנהגות כאילו מאשימים אותו, כאילו זה נגדו), תגובות קצת קיצוניות של כעס.
פנינו שוב לפסיכיאטר, ולאחר שיחה של שעה איתנו וקצת פחות מזה עם הילד, החליט שהילד סובל מבעיית ויסות, והמליץ אל טיפול תרופתי - aripiprazole.
כאן נעצרתי. כיוון שנראה לי שלתת לילד כדור פסיכיאטרי עם הרבה השלכות ו/או תופעות לווי אפשריות, רק על בסיס פגישה קצרה איתו, קצת מהיר מדי. אולי אפילו חסר אחריות.
האם כך מקובל? האם אין תהליך אבחון מסודר יותר- מספר פגישות, בחינת הילד במצבים שונים, תצפית על הילד במבצים חרתיים, לפני נתינת תרופות כאלה?
אשמח להתייחסותכם
בני בן 10. אובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז כבר בגיל 6. כשאני אומר אובחן- זה בעקבות שיחה קצרה של פסיכאטר ילדים איתנו ההורים, ופגישה עם הילד במשך 20 דק.
בהמשך לכך הומלץ על טיפול תרופתי- קונצרטה שאח"כ הוחלפה לויואנס.
במשך השנים אנו חווים בעיות שונות של התמודדות חברתית- בעייה בהבנת מצבים חברתיים, לא מבין נכון תקשורת (מפרש כל אמירה/שאלה לגבי התנהגות כאילו מאשימים אותו, כאילו זה נגדו), תגובות קצת קיצוניות של כעס.
פנינו שוב לפסיכיאטר, ולאחר שיחה של שעה איתנו וקצת פחות מזה עם הילד, החליט שהילד סובל מבעיית ויסות, והמליץ אל טיפול תרופתי - aripiprazole.
כאן נעצרתי. כיוון שנראה לי שלתת לילד כדור פסיכיאטרי עם הרבה השלכות ו/או תופעות לווי אפשריות, רק על בסיס פגישה קצרה איתו, קצת מהיר מדי. אולי אפילו חסר אחריות.
האם כך מקובל? האם אין תהליך אבחון מסודר יותר- מספר פגישות, בחינת הילד במצבים שונים, תצפית על הילד במבצים חרתיים, לפני נתינת תרופות כאלה?
אשמח להתייחסותכם