אביתר בנאי ושלומי שבן, 27.11.11

SnapDragon

New member
ראסמי


 

SnapDragon

New member
ממני


ואני מצטערת. צפיתי בזה שוב, ראיתי הבעות. לא ראיתי את הרגש שדיברתן עליו. ראיתי אילוץ. הבעות של כמו לזרוק את זה החוצה באמצעות האצבעות. שימי לב שקטעים מסויימים הוא ניגן מהר מידי. לא סתם. לא היה את האמוציות ה"אלימות" שהשיר הזה דורש (ע"פ המקור, לפחות), ומנגד לא הייתה נגינה של..."יראה", נקרא לזה? של היזהרות כזו ושימת לב על איזו נקודות אתה דורך, בשדה של מוקשים? לא ראיתי רגש. וכשרגש כלשהו כן הופיע - זה היה האילוץ. מהכסא והלב שלי, לפחות. (ואני בשוק מפריעת החוק שלך..!)
 
אני חושבת

שבאמת אין מי שהיה מצליח לאלץ אותו לשיר את זה הוא לא היה שר את זה מתוך אילוץ. גם לא שירים אחרים, אבל בטח לא זה. הנגינה הזו עשתה לי הרבה והביעה הרבה יותר ממה שאני יכולה להבין כרגע
 

shoham95

New member
אני עדיין חושבת אותו הדבר כמו קודם

אגב, כשאמרתי טכני וחסר רגש- לא התכוונתי שהוא לא הביע כלום בפרצופים וכאלה (אמנם עדיין לא ראיתי את הוידאו כשכתבתי את ההודעה אבל הבנתי מהתיאורים שכן) אלא שזה לא בא עם כל הכעס שיש בשיר הזה. ככה הבנתי מהתיאורים- ככה גם ראיתי בוידאו.
 

Evi Virus

New member
לא יכולה יותר לא להסכים.

לי אישית אין ספק בכך שרואים תגובות עליו תוך כדי הוידאו, אבל נגיד שלא - הקשבתן לוידאו? הקשבתן ממש? איך אפשר לומר שזה טכני ושאין שם את הכעס ההוא? (הכוונה חלילה לא תוקפנית, אני פשוט לא מצליחה לרדת לסוף דעתכן, שלך ושל מעיין) כל זה בהתעלם מהחיוך הלא ברור הזה בסוף
 

shoham95

New member
אני באמת לא שומעת שום כעס

אפילו ניסיתי לשמוע את זה עכשיו שוב (והפסקתי באמצע- לא מסוגלת לשמוע את אביב גפן שר את השיר הזה), ועדיין- כלום. מרגיש לי כמו משהו מאולץ ולא כמו שזה צריך להיות. (הנגינה עצמה יפה, אבל בלי כל רגש, בטח שלא כעס)
 

מיטלס1

New member
חייבת להידחף

אני ממש לא חושבת\מרגישה מה שאת ומעיין חושבות. גם בהופעה עצמה שישבתי אי שם בסוף האולם (סוף העולם? בהתחלה חשבתי שכן...) ולא יכולתי לראות ממקומי אף הבעת פנים, הנגינה הזאת עשתה לי משהו. אולי אין לו את הכעס המקורי שבגללו נכתב השיר, אבל עדיין זה עשה לי משהו, לא יודעת להסביר מה... אגב, התשובה שלך מובילה אותי לשאלה אחרת: האם כל השירים שאביתר שר\מנגן היום, הוא עושה אותם עם אותו הרגש המקורי שהוביל אותו לכתוב אותם? אם אני אקח לדוגמא את "יש לי סיכוי", לפי הפרשנות שלי השיר הזה נכתב מתוך בדידות, מתוך דיכאון ומתוך תהום חשוכה ועמוקה. האם כיום, 15 שנים, אחרי שהשיר יצא לרדיו\על גבי דיסק הוא עדיין מבצע את השיר מתוך אותה בדידות גם בהופעות? הרי ברור שלא, ברור שהיום הוא נמצא במקום אחר, טוב יותר, שליו, שלם ומלא יותר ועדיין הוא מבצע את השיר עם מלא רגש...
 

מיטלס1

New member
אה, ושכחתי משהו...

אני מסכימה גם עם מה שנכתב כאן לפניי, אני לא חושבת שקיים מישהו שיכול לאלץ ולהכריח אותו לבצע שיר שהוא לא רוצה ושהוא לא מתחבר אליו בצורה כזאת או אחרת. אני באמת מאמינה, בלב שלם ותמים, שהוא היה מוכן ושלם עם ההחלטה לבצע את השיר בהופעה הזאת. אבל מי יודע, כנראה שרק לאביתר הפתרונים...
 

shoham95

New member
שאלה מעניינת

אני מניחה שהוא כבר לא שר את השירים מאותו המקום שהוא שר פעם, אבל עדיין יש איזשהו חיבור מלא ברגש. ולא שאני אומרת שאין לאביתר חיבור לתיאטרון רוסי, אני כמובן לא יודעת אם יש או אין, אבל אם יש חיבור- אני לא רואה/ שומעת אותו בביצוע הנ"ל. אביתר לא היה מוכן לשיר את השיר הזה כל השנים מסיבה כלשהי. לאן היא נעלמה פתאום? ועוד בדיוק בהופעה עם אביב גפן? זה פשוט נראה לי מאולץ. כשהוא שר שירים אחרים, לא משנה מתי הוא כתב אותם ועד כמה הרגש המקורי שהוביל אותו לכתוב אותם שולט בו היום- זה לא נשמע מאולץ. אלה לא שירים שהוא נמנע לשיר מסיבה כלשהי. הרי הוא ביצע אותם במהלך השנים (וגם אם הוא לא ביצע אותם במשך הרבה זמן- הוא לא נמנע מהם באופן עקרוני). סביר להניח שעדיין יש איזשהו חיבור (וחזק, אני מניחה). בשירים האחרים אני גם שומעת/ רואה רגש כשהוא מבצע אותם. ושוב, בביצוע הזה, זה חסר. ושוב, הרגש הוא לאו דווקא הרגש המקורי שהוביל לכתיבת השירים, אבל זה לא חייב להיות ממש הרגש המקורי בשביל להתחבר. חוץ מזה, אם נסתכל ספציפית על "יש לי סיכוי"- תחשבי על המקום בו הוא היה כשהוא כתב את השיר ועל המקום בו הוא נמצא עכשיו. תחשבי שאת כותבת משהו, שיר או משהו אחר, בתקופה קשה בחיים שלך, ואת קוראת את זה 15 שנה אחרי. זה לא יעלה בך רגשות חזקים? זה לא יציף אותך?
 
לא מסכים עם ההשוואה

יש לי סיכוי הרבה יותר פתוח ל"פרשנויות", והוא יכול להיות מאוד בודד או מאוד אופטימי ואפילו מאושר. או אפילו ציני. תיאטרון רוסי לא עובד ככה, הוא מאוד חד משמעי. או כעס תהומי וטהור, או שום רגש.
 

SnapDragon

New member
אגיב רק על זה :

אם יש משהו שהסיבוב האחרון הוכיח לי, במיוחד בתחילתו, אבל אולי גם בסופו, זה שאין כזה דבר "הוא נמצא במקום טוב יותר, שליו יותר". קודם כל - זה אבסורד מהחוץ שלנו להגיד דבר כזה על בנאדם אחר. אנחנו לא יודעים מה מתחולל לו בפנים, וגם לא מתפקידנו לדעת. דבר שני - כפחות כללי ויותר אישי - אנחנו מדברים על אביתר (כאדם, אבל אדם יוצר. יענו - כיוצר). עזבי שאת בהחלט יכולה לראות את זה בשירים ובתפקוד שלו בהופעות, הוא גם מעיד על זה בעצמו. 'פעם דיכאון, תמיד דכאון'
. סתם, אבל משהו בסגנון. תמיד הוא מנסה - וינסה - 'למשוך את השמים, שיבואו'. אז מאיך שאני רואה וחווה את זה, בכל שיר ושיר שלו יש חלק ממנו שתמיד יהיה. ותמיד ילך איתו. אין הפרדה בין הרגש ההתחלתי לרגש של ה-כאן ועכשיו. הוא יכול להתעצם, הוא יכול להחלש, אבל הוא תמיד יהיה שם ברקע.
 
למעלה