אבל כללי ואבל שווא בחברה הישראלית

אבל כללי ואבל שווא בחברה הישראלית

לא במקרה אני מתייחס לנושא זה בפורום הנ"ל. אין אני מבקש לכתוב על כך, מתוך זלזול בכבוד גנדי (מי יתן וינוח על משכבו בשלום) ומקורביו, אלא מתוך צורך להעיר דבר מה ביחס לדינמיקות הפועלות בחברה בישראל. בעת שנרצח ראש הממשלה יצחק רבין המנוח, היתה תחושתי (ואז הייתי באותו צד פוליטי) כי ההזדהות הכמעט מוחלטת היא תופעה שמעבר ליאמן, וכאילו כגוף אחד כל ישראל מבוגרים כצעירים הרכינו ראשם והדליקו נרות. אמנם הויכוח שניעור בשל הרצח הפוליטי היה לעיניין המרכזי, אבל נושא זה נזנח, לצורך אבלם של מנהיגי העולם, והגברדיה של הפוליטיקה הישראלית. יחד עם הרצחו של רבין ננטשה דרכו הפוליטית. האם יקרה כדומה במקרה של ההתנקשות הנוכחית. לדעתי, רצח גנדי, רק מוסיף שמן למדורה שהצית הימין הקיצוני בזמנו. אני מייחל לכך כי במידת מה ישמר האבל על הרצחו של גנדי לליבם ולמצפונם של כל איש ואישה בישראל, בלי להפוך רצח זה למסע נקמה ארוך טווח, הכולל גם את השמאל בתוכו. הלוואי, שנוכל לראות מעבר לכאב, כדי לא להמשיך במדיניות הנוכחית, וכדי לתת צ´אנס לאלה שהפוליטיקה אמורה לעשות לטובתם - (אבל בד"כ עושה רק לטובת עצמה).
 
למעלה