הקוסם
היה היה מין קוסם אחד, גדול, אציל, יפה, טוב-לב, אני לא יודע באיזה עוד תארים משתמשים בכל הסיפורים של הילדים. אבל מה, דווקא בגלל שהוא היה כזה טוב-לב, הוא לא ידע למי לתת, למי לחלק, על מי להרעיף את הטוב שלו. היה חסר לו לשחק עם מישהו, להתיחס למישהו, ושמישהו גם ישים לב אליו: קצת יסתכל, נו... יתיחס אליו גם הוא אין לו, חסר לו יחס ממישהו, כי מאוד עצוב להיות לבד. מה יעשה? חשב: אם אני אעשה איזו אבן, אפילו קטנטנה, אבל יפה, אולי יספיק לי רק זה. אני אלטף את האבן וארגיש שיש מישהו כל הזמן לידי. ואז שנינו ביחד יהיה לנו טוב, כי מאוד עצוב להיות לבד. עשה ככה צ`ק עם המקל שלו, ונעשה לידו אבן, בדיוק כמו שרצה. התחיל ללטף את האבן, לחבק אותה, לדבר אליה. אבל האבן לא מגיבה, נשארת קרה, לא מחזירה שום דבר. אתה נותן לה מכה או אתה מחבק אותה היא אותו דבר, לא מרגישה. אי אפשר יחס כזה לקוסם טוב לב וגדול. איך זה שאבן לא מרגישה כלום ולא מחזירה לו? אז ניסה ויצר עוד אבן, ועוד אבן, ועוד סלעים ורמות, הרים ויבשות, כדור הארץ וירח ויקום. אבל כמו האבן האחת ככה כולם, כלום. ושוב הוא מרגיש, שמאוד עצוב להיות לבד. חשב בצערו: אולי במקום אבן אני אעשה צמח, איזשהו צמח יפה, מין פרח יפה כזה, ואני אתן לו משהו, אתם יודעים, קצת אשקה אותו מים, אתן לו קצת אוויר, קצת שמש, אנגן לפניו והפרח ישמח. ואז שנינו ביחד יהיה לנו טוב, כי מאוד עצוב להיות לבד. עשה ככה צ`ק עם המקל שלו, ונעשה לידו צמח בדיוק כמו שרצה. ומרוב שמחה התחיל אפילו לרקוד סביבו. אבל הוא, הצמח, לא רוקד אתו ביחד, לא מסתובב אחרי הריקוד שלו, כמעט לא מגיב, מגיב רק על מה שהקוסם נותן לו, וגם זה בצורה מאד פשוטה: נותן לו מים הוא חי, לא נותן לו מים הוא מת. זה לא מספיק לקוסם כזה, שרוצה לתת את כל הלב שלו. מה לעשות? כי מאוד עצוב להיות לבד. אז ברא צמחים מכל מיני סוגים, בכל מיני גדלים, שדות ויערות, מטעים וחורשים, ו ... כלום, הם כמו הצמח האחד, לא מחזירים. ושוב עצוב לבד. חשב הקוסם וחשב: מה אעשה? אולי אני אעשה איזה מין חיה! איזה חיה לקחת? אולי כלב? דווקא כן! אעשה כלב קטן כזה חמוד, שאני אשחק איתו כל הזמן, אני אלך איתו לטייל, והכלב ילך לידי, ולפני, ואחרי, וירוץ ככה, וכשאני אחזור לארמון שלי, לא לארמון, איפה גר קוסם? בטירה? אז הוא כל כך ישמח שבאתי, שהוא ירוץ ככה לקראתי. ושנינו ביחד יהיה לנו טוב, כי מאוד עצוב להיות לבד. עשה ככה צ`ק עם המקל שלו, ונעשה לידו כלב, בדיוק כמו שרצה. התחיל לדאוג לכלב, נתן לו לאכול, ונתן לו לשתות, וליטף אותו, ואפילו רחץ אותו, והלך איתו לטייל הכל הכל עשה לכלב. אבל, אהבה של כלב העיקר זה רק להיות ליד הקוסם, להיות ליד רגליו, איפה שלא יהיה. ראה הקוסם בצער, שאפילו כלב, שמשחק איתו כל כך יפה, והולך איתו לכל מקום, בכל זאת לא יכול להחזיר לו כמו שהוא רוצה לתת. פשוט לא יכול להיות חבר שלו. ראה שכלב לא יכול להעריך מה עשה בשבילו, מה חשב, מה רצה, מה טרח בכל דבר שנתן לו. אבל זה בדיוק מה שהיה חסר לקוסם. עשה גם דגים, זוחלים, עופות וחיות והיה רק יותר גרוע. אף אחד לא מבין אותו, ומאוד עצוב להיות לבד. ישב הקוסם וחשב והבין, שכדי שיהיה לו חבר אמיתי, צריך להיות מישהו, שיחפש קוסם, שירצה אותו מאוד מאוד. מישהו, שיידע להיות כמוני, שלבד יעשה כמוני, ויוכל לאהוב כמוני, שיבין אותי. אבל להיות כמוני? מממ... שותף שלי? חבר שלי? הוא צריך להיות מישהו, שיידע להבין מה שאני נותן לו, שיוכל להחזיר אתם מבינים, לעשות לי כמו שאני עושה לו. גם קוסם רוצה אהבה, כמו שמוכן לאהוב ולשנינו ביחד יהיה לנו טוב, כי מאוד עצוב להיות לבד. אז חשב הקוסם: אולי אדם? דווקא נראה לי. הוא יוכל להיות חבר אמיתי שלי! הוא יוכל להיות כמוני! יוכל לאהוב כמוני! רק צריך לעזור לו להיות כמוני. ואז לשנינו ביחד יהיה לנו טוב, כי מאוד עצוב להיות לבד. אבל כדי שביחד יהיה לנו טוב, הוא צריך מקודם להרגיש איך זה, מה זה, להיות בודד, שמאוד עצוב בלעדי. אז שוב עשה הקוסם צ`ק במקל שלו, ונעשה מקום נידח רחוק ממנו ובו אדם. ואדם, לא מרגיש שיש קוסם, שעשה בשבילו אבנים, צמחים וחיות ובתים, הרים ושדות, שמש וירח, גשמים ורוחות, ועוד ועוד. הה! מה לא? עולם מלא ויפה, אפילו היה שם מחשב וכדורגל ונעים לו, וטוב לו, ומה חסר בו? ואילו הקוסם ממשיך להרגיש, שמאוד עצוב לו להיות לבד. כי האדם הוא בכלל לא יודע שישנו איזה קוסם, שעשה אותו, שאוהב אותו, שמחכה לו ואומר: שנינו ביחד יהיה לנו טוב, כי מאוד עצוב להיות לבד. אבל איך אדם כזה, שטוב לו, שיש לו גם מחשב וכדורגל, שלא מכיר את הקוסם, ירצה פתאום למצוא אותו, להכיר אותו, להתחבר אליו, לאהוב אותו, להיות חבר שלו, להיות קרוב אליו? גם להגיד לקוסם ש... בוא! לשנינו ביחד יהיה לנו טוב, כי מאוד עצוב להיות לבד, בלעדיך. כי אדם מכיר רק מה שנמצא סביבו, שצריך לעשות, מה שכולם עושים, לדבר, מה שכולם מדברים, לרצות, מה שכולם רוצים, לא להרגיז גדולים, לבקש יפה מתנות, מחשב, כדורגל, איך הוא בכלל יכול לדעת שיש קוסם ועצוב לו לבד? אלא שהקוסם טוב לב ומיטיב ומסתכל כל הזמן באדם. ואז בהגיע השעה, הקוסם מרחוק, בשקט-בשקט ולאט-לאט צ`ק עם המקל קורא בלב האדם. ואדם סתם חושב: הה, זה אני מחפש משהו, ולא יודע שבעצם זה הקוסם קורא בו, בוא! שנינו ביחד יהיה לנו טוב, כי מאוד עצוב להיות לבד. בלעדיך. ואז הקוסם עושה עוד צ`ק עם המקל. ומזה אדם חש, הה קוסם! ומתחיל לחשוב עליו, שביחד יהיה לנו טוב, כי מאוד עצוב להיות בלי קוסם. עוד צ`ק ואדם מרגיש בליבו, שישנו באיזה מקום רחוק, אי שם, מגדל פלא, מגדל מלא כל טוב, מגדל עוז, שבו מחכה לו קוסם, שרק שם ביחד יהיה לנו טוב, כי לשנינו מאוד עצוב לבד. אבל איפה המגדל הזה? איך אפשר להגיע אליו? מהי הדרך? הוא שואל את עצמו מבולבל ועצוב. נו כבר! איך פוגשים בקוסם? כל הזמן הוא שומע בלב: צ`ק-צ`ק, שלא מניח לו לישון. כל הזמן נראה לו קוסמים ומגדלי עוז, שלא יכול אפילו לאכול. ככה זה שמאוד רוצים, ומחפשים ולא מוצאים, ועצוב להיות לבד. וכדי שיהיה אדם ממש כמו קוסם, חכם, גדול, אציל, טוב-לב, אוהב וחבר, צריך שילמד לעשות נפלאות, כמו שיודע קוסם. אבל בשביל זה הצ`ק לא מספיק זה מה שאדם בעצמו מוכרח להשיג. לכן הקוסם בהסתר ובעדינות, בהחבא וברכות, מביא את האדם לספר הקוסמים הגדול והעתיק. הנה לו דרך, דרך למגדל העוז! ואדם נחפז בה מהר-מהר לפגוש בקוסם, לפגוש חבר, ולומר לו: בוא! ביחד יהיה לנו טוב, כי מאוד עצוב להיות לבד. אבל סביב המגדל חומה גבוהה ושומרים רבים דוחפים חזרה. לא נותנים שום סיכוי, שיהיו הם ביחד, שיהיה להם טוב. וככל שאדם מתעקש ומטפס, ככל שעולה בה, תופס: השומרים נעשים יותר חרוצים, יותר נמרצים, מפליאים בו מכות ללא רחמים. אדם מתיאש: הקוסם מתחבא רחוק במגדל, השערים נעולים, החומה גבוהה, השומרים חרוצים דוחפים חזרה, ואין יוצא ואין בא. מה יהיה? איך נהיה יחד, שיהיה לנו טוב? כי מאוד עצוב להיות לבד. אבל בכל פעם שנחלש והכי מיואש, הוא מרגיש פתאום, צ`ק! ושוב רץ מחפש איך לעבור החומה, לעקוף השומרים, ויהי מה! לפרוץ ת`שערים, להגיע למגדל, להתלות בשלבים, לטפס בסולם, להשיג הקוסם. ואז כלים בו כוחותיו, ולא חש בליבו אף צ`ק. הוא זועק לקוסם עמוק בליבו, בכל כאבו: למה אתה קורא לי אליך לשווא? איפה אתה? אני לבד! ואם יש באדם מידת סבלנות, אז מכל הדחיפות ומכל המכות, הוא נעשה יותר אמיץ, יותר חזק ויותר חכם. ולומד בעצמו לעשות כל מיני קסמים ופלאים, להמציא כל מיני תחבולות, כמו שיודע רק קוסם לעשות. ומכל דבר שבעולם, הכי הכי הוא רוצה עכשיו, להיות עם הקוסם, לראות פניו, כי רק איתו יהיה לו טוב, ואפילו שיתנו לו הכל בעולם, בלי הקוסם, הוא מרגיש לבד. אז שכבר לא יכול עוד בלעדיו, נפתחים שערי המגדל לפניו, והקוסם, הקוסם שלו, ממהר אליו ואומר: בוא! לשנינו ביחד יהיה לנו טוב, כי מאוד עצוב לנו לבד. ומאז, הם נעשו חברים נאמנים, ידידים קרובים, רעים אהובים, שאין יותר מזה עונג וטוב, שעושים איש לרעהו אותם הפלאים, לנצח נצחים ולעולמי-עולמים. וכל-כך נהדר להם ביחד וטוב, שמאז הם כבר לא זוכרים, גם לא לפעמים, איך שעצוב היה לבד. ומי שמרגיש בליבו, צ`ק צ`ק, שהכי חשוב להכיר קוסם, שרק איתו יהיה לו טוב, שמאוד עצוב ככה, להיות לבד.
ממש קטע למחשבה, יש בו הרבה מה ללמוד. אהבתי. מאיפה לקוח? או שאתה האומן? ש...רק לא יהיה לנו עצוב ונהיה לבד... לימונית H-)