אדמוניות בהר הלל!
קודם כל, השבוע הגעתי פעמיים לקיבוץ ברעם בענייני עבודה. הדרך אמנם ארוכה, אבל כל פעם באתי מכיוון אחר והנופים פשוט מדהימים ביופיים, שזה שווה את המאמץ!
אז היום סיימתי שם את ענייני ב11:00 והחלטתי לקחת חופש ביתרת היום ולנסוע לחפש אדמוניות בהר הלל.
לפני כן עצרתי לרגע בבריכת החורף של דוב"ב, שהיא קטנה ואי אפשר ממש להתקרב אליה, אבל יפה ופסטורלית.
משם הווייז לקח אותי לכיוון חורפיש, שם פניתי לדרך נוף כזיב. פעם ראשונה שאני נוסעת דרכה והנוף אכן מרשים.
בסופה של הדרך הגעתי לבית ג'אן. מזל שאתר האדמוניות מופיע בווייז, כי אין סיכוי אחר שהייתי מוצאת אותו...גם ככה הנסיעה בכפר קצת מאתגרת.
היכן שהווייז אמר לי לעצור עצרתי והתחלתי ללכת בסימון הירוק. יצר הסקרנות התגבר על הפחד מטיול לבד וגם שיערתי שבהמשך אראה עוד מטיילים.
לשמחתי, זוג מבוגרים חביב (קוקי ויובל
) הציעו לי טרמפ ובכך חסכו לי את ההליכה הקצת משמימה לבד בשמש וגם הפכו לשותפי לטיול!
אז מסתבר שאפשר להמשיך עם הרכב עד לפיצול עם השביל השחור (למרות שאין ממש חנייה ליד) ולפי מדריך שפגשנו בדרך, גם עד לשביל האדמוניות עצמו, אבל לא ברור לי בדיוק איך...
בדרך היתה פריחה של מיני סחלבים, נץ חלב, רקפות, אירוס אחר הצהריים, עיריות, נוריות, שומים, פשתה, לוטם שעיר ועוד.
עקבנו אחרי הסימון השחור. אין שום שלט. לא להר, לא לאדמוניות וזה לא כ"כ ברור. אם הייתי לבד, לא בטוח שהייתי מוצאת אותן.
אבל מצאתי! לקח לי רק 40 שנה (באווירת פסח...) לראות אותן בטבע
!
אין המון פריטים, אבל המאמץ בהחלט השתלם ונראה שיש עוד פוטנציאל פריחה לפי העלים.
אחרי שנתקעתי אחרי "עדר" של תלמידים שלא פינו לי את הדרך (קצת לי הרגיש לי שדווקא...) והרבה פיתולים רווח לי לראות את השלט "צאתכם לשלום"...
הדרך מבית ג'אן לרמה גם כן צופה לנוף מרהיב, אבל גם כאן, שמחתי להיפלט לכביש 85 המוכר והידוע
קודם כל, השבוע הגעתי פעמיים לקיבוץ ברעם בענייני עבודה. הדרך אמנם ארוכה, אבל כל פעם באתי מכיוון אחר והנופים פשוט מדהימים ביופיים, שזה שווה את המאמץ!
אז היום סיימתי שם את ענייני ב11:00 והחלטתי לקחת חופש ביתרת היום ולנסוע לחפש אדמוניות בהר הלל.
לפני כן עצרתי לרגע בבריכת החורף של דוב"ב, שהיא קטנה ואי אפשר ממש להתקרב אליה, אבל יפה ופסטורלית.
משם הווייז לקח אותי לכיוון חורפיש, שם פניתי לדרך נוף כזיב. פעם ראשונה שאני נוסעת דרכה והנוף אכן מרשים.
בסופה של הדרך הגעתי לבית ג'אן. מזל שאתר האדמוניות מופיע בווייז, כי אין סיכוי אחר שהייתי מוצאת אותו...גם ככה הנסיעה בכפר קצת מאתגרת.
היכן שהווייז אמר לי לעצור עצרתי והתחלתי ללכת בסימון הירוק. יצר הסקרנות התגבר על הפחד מטיול לבד וגם שיערתי שבהמשך אראה עוד מטיילים.
לשמחתי, זוג מבוגרים חביב (קוקי ויובל
אז מסתבר שאפשר להמשיך עם הרכב עד לפיצול עם השביל השחור (למרות שאין ממש חנייה ליד) ולפי מדריך שפגשנו בדרך, גם עד לשביל האדמוניות עצמו, אבל לא ברור לי בדיוק איך...
בדרך היתה פריחה של מיני סחלבים, נץ חלב, רקפות, אירוס אחר הצהריים, עיריות, נוריות, שומים, פשתה, לוטם שעיר ועוד.
עקבנו אחרי הסימון השחור. אין שום שלט. לא להר, לא לאדמוניות וזה לא כ"כ ברור. אם הייתי לבד, לא בטוח שהייתי מוצאת אותן.
אבל מצאתי! לקח לי רק 40 שנה (באווירת פסח...) לראות אותן בטבע
אין המון פריטים, אבל המאמץ בהחלט השתלם ונראה שיש עוד פוטנציאל פריחה לפי העלים.
אחרי שנתקעתי אחרי "עדר" של תלמידים שלא פינו לי את הדרך (קצת לי הרגיש לי שדווקא...) והרבה פיתולים רווח לי לראות את השלט "צאתכם לשלום"...
הדרך מבית ג'אן לרמה גם כן צופה לנוף מרהיב, אבל גם כאן, שמחתי להיפלט לכביש 85 המוכר והידוע
