אהבת אם שתלויה במשקל הגוף?

אהבת אם שתלויה במשקל הגוף?

אותי זה מזעזע לחשוב שככה המתמודדות ב "לרדת בגדול" מרגישות כלפי אימא עכשיו רזיתי אז את אוהבת אותי
 
עצוב מאד, אך קיים

כן, לצערי הרב, יש הורים (לא רק אמהות) שנותנים לילדים להבין שרק אם הם עומדים בציפיות ההורים - הם אהובים. הורים שדורשים מהילדים ציונים גבוהים ומספרים "תראו איזה ציון הילד הביא לי", ששמחים כאשר הציון הוא 100 וצועקים כשהוא פחות. הורים שמנדנדים "תראי איך את נראית, למה את לא יכולה להיות רזה / מטופחת / כמו הבת דודה שלך / הבת של השכנים", "תמיד חלמתי שהבת שלי תהיה רקדנית כמו שאני חלמתי ולא הצלחתי כי... ואת - כזאת שמנה". ואחר כך "הבת של חנה הביאה רופא ומה את הבאת לי (למילוי בשם המקצוע הבזוי בעיני האם)?" יש הרבה מאד אמירות מרעילות של ההורים. הורים שחושבים שבעזרת לחץ וציפיות גבוהות הם ידחפו את הילדים להשיג מה שבעיניהם חשוב. הורים שרואים בילדים את מי שחייב להגשים את החלום שהם לא הגשימו. הורים שרואים בילדים את קנה המידה ששופטים אותם השכנים / הקרובים / הסביבה.
 

אנילה1

New member
יש יותר הורים מהסוג המרעיל מאשר הורים

אידיאלים, כאלה שלא מצפים כלום מהילדים, והילדים מתנהגים כמו נופת צופים ועושים את כל מה שמדסקסים איתם. היום הילדים שולטים בהורים שלהם. כי ההורים פוחדים לחנך.
 
אף הורה אינו מושלם

גם הורים שאינם מצפים כלום מהילדים. חשוב לצפות מהילדים, ללמד אותם להציב מטרות ולהשיג אותן. אך זה צריך להיות ללא לחץ, ללא ציפיות מוגזמות ומבלי להתנות את האהבה ההורית בהגשמת הציפיות והשגת המטרות. כאמור - אין הורים מושלמים כמו שאין בני אדם מושלמים, אך צריך לשאוף ולפעול כדי להיות טובים יותר. העניין הוא שהורים שמצפים מהילדים ומציגים להם דרישות גבוהות ומפעילים לחץ, לא עושים זאת מרוע אלא מתוך כוונה טובה, כי הם חושבים שזו הדרך הנכונה לחנך את הילדים להישגים ולהצלחה. עם ההורים שאני עובדת איתם, אני מסבירה מהי השפעת כל דרך חינוך על הילדים ובידי ההורים ההחלטה, הפעם מתוך ידיעה, באיזו דרכי חינוך לבחור.
 
זה מזעזע ועצוב מאוד

לצערנו יש גם הורים כאלה, הבעיה שהם לא מבינים לאיזה תסביכים הילדים שלהם נכנסים. לאהבה, אין ולא צריכים להיות תנאים. כל ההערות האלה מורידים מהערך הנפשי של הילדים. צריך לחנך את ההורים לפני הילדים.
 

אנילה1

New member
כשאני גידלתי את הילדים שלי, הייתי בארה"ב

ושם גידלו את הילדים כמו שמגדים היום עם הבנה וחמלה ובלי ציפיות מוגזמות. ההנחה הייתה שאם נותנים לילד "לפי צרכיו" הוא יגדל והיה אדם מאוזן, כך שכשיגדל הוא יתו בחזרה להוריו את שהם נתנו לו.יופי של תיאוריה. רק שהיא לא עומדת במבחן המציאות. אכן הילדים גדלו יפה. אבל משום מה שכחו להחזיר מידה טובה להורים. הם עדין רגילים לקבל. והם ממש לא יודעים לתת, ואנחנו גדלנו על התיאוריה שאנחנו לא צריכים שום דבר מהילדים ולנו מספיק שהם מאושרים. איזו שטותתתתת. מה אתן אומרות, זה הכון.
 
הבנה וחמלה

הבנה זה טוב, חמלה - לא תמיד. והסיבה - אם הילד בוכה שכול החברים שלו מקבלים משהו ורק ההורים שלו לא מסכימים, אנו יכולים להביע הבנה לצערו / כעסו, אך אם נרחם עליו - לא נצליח לעמוד בהחלטתנו, בגבול ששמנו ונוותר. כאשר אנו מרחמים על הילדים, מונעים מהם להתמודד עם קשיים - אנחנו שוללים מהם את ההזדמנות ללמוד להתמודד עם קשיים. אם אנחנו "לא צריכים שום דבר מהילדים", הם לומדים שההורים הם "כל יכולים" ולא צריכים עזרה. הם לא לומדים לתת ולעזור. אם נלמד אותם שהם שותפים למטלות הבית, אם נגיד להם לפעמים "חזרתי מהעבודה וכואב לי הראש, אני מבקשת שתשחקו בשקט" או " בוא תעזור לי ב..." וכמובן נודה להם ונעריך אותם על כך - הם ילמדו שגם ההורים צריכים עזרה לעיתים, שלעזור ולתרום זה חלק מהחיים וששווה לעזור, כי מקבלים תודה והערכה על כך. אם הילדים תמיד למדו לקבל ולא למדו לתת - איך אנו מצפים שפתאום ישתנו? ולדברי אדריאן - את צודקת - צריך ללמד (אני לא אוהבת את המילה לחנך בהקשר זה - לא מחנכים אנשים מבוגרים) את ההורים, כדי שהילדים ילמדו. הורים צריכים לדעת איך התנהגותם משפיעה על הילדים. וזו המטרה שלי כאשר אני עובדת עם הורים.
 
אין ספק שחינוך ילדים וגידולם ../images/Emo20.gif

במציאות של ימינו במה הזו, במדינה הזו, במשטר הזה היא בעייתית.
 

אנילה1

New member
לדעתי הבעיה נעוצה בדור ההורים של היום

הם שמים את הילד במרכז (נסיך/נסיכה), וממש מתרפסים מולו, שיאות להתנהג בסדר. הילדים קובעים היום הרבה דברים במשפחה. הם מפונקים ברמות בלתי נתפשות. ההורים הפכו להיות המשרתים שלהם. לא מבינה מדוע ההורים של היום הפסיקו להיות הורים? מי החליש אותם כל כך, מדוע הם פוחדים מהילדים שלהם?
 
למעלה