אהובה עוזרי

מוקהה22

New member
לפני המון שנים


כשגרתי לבד במרכז ת"א, (שנת 1982)
ארגנתי ערב מסיבת נשים בלבד , והיא הגיעה עם חברות משותפות,
ואז עוד לא היתה כ"כ מפורסמת ,
לא אשכח את הערב הזה,
היא ישבה איתנו, ותופפה ושרה / אילתרה מילים משלה,למנגינה שלה,
ו,,,,,, "עשתה" לנו את הערב,,

אח"כ המשכתי לעקוב אחריה,,,

יש בשוק הכרמל דוכן פאלפל שהיה של אח שלה, אחיה נפטר לפני כמה שנים, והבן שלו ( אלעד) ממשיך, תמיד שעוברת ,(יוצא לי פעם בשבוע)
קונה /לא קונה, שואלת עליה,
בפעם שעברה שאלתי אותו, אם היא היתה מודעת לשלל הזמרים שבאו לבי"ח לשיר לה, ולשמח אותה, (לפני כשבועיים)
והוא אמר שכן, וגם היתה בהכרה ובדיעה צלולה,
ודווקא אתמול, (למרות שקניתי) לא שאלתי אותו עליה,


https://www.youtube.com/watch?v=vUbF6TPVf28

ד.א. זה הפאלפל בין הטעימים שאני מכירה, בין הרטבים / מטבלים,
יש על הדוכן גם חילבה, (שזה המקום היחיד שראיתי ששמים )
והוא גם מוכר למי שרוצה, גם זחוג , תוצרת עצמית.

וזאת כתבה על דוכני פאלאפל, הדוכן המוזכר אחרון, זה שלו,
ויש עוד כתבות עליו,,,,,,http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,999,209,76704,.aspx
 

prizman

New member
וואו.

אני מכיר את המקום אבל לא היה לי מושג שזה קשור למשפחה שלה.
תודה על המידע.
 
יהי זכרה ברוך! עצוב לי כל כך


הקישורים שלך לא נפתחים...

השיר שלה שאני הכי אוהבת והכי הכי גורם לי לדמוע
זה אימי אימי
ורק לפני שבועיים בערך דיברנו עליה שהיא מאושפזת במצב קשה בבית חולים
והתפללנו לשלומה, ועכשיו אני קוראת שהיא נפטרה וזה עצוב כל כך


 
איזה זמיר, איזו יוצרת נפלאה


ליוותה בקולה את כל שירותי הצבאי. שירי ניחומים, געגוע, כעס.
כשאני משווה אותה ל"זמירים" בני הזמן, רק דקלה מגיעה בקושי לקרסוליה. היא היתה אמנית בכל מובן, יוצרת עמוקה שנלחמה בגזירה הכי גדולה - סרטן בגרון.
היא לא שייכת לא למזרח ולא למערב, היא הישראליות בהתגלמותה הטוטאלית.



 
היטבת לתאר


תמיד כשדיברנו על מוזיקה מזרחית,
בשבילי מוזיקה מזרחית תמיד הייתה אהובה עוזרי

 
דברים שכותב אלון מזרחי על אהובה עוזרי ועל מלחמת יום הכיפורים

"כשאהובה עוזרי משחררת את האלבום הראשון שלה, "היכן החייל שלי" ב 1975, ישראל היא מקום פצוע ומוכה טראומה. בקושי שנתיים עברו ממלחמת יום הכיפורים. 2,200 חיילים ויותר מוצאים את מותם באותה מלחמה, ועוד אלפים רבים נפצעים פצעים קשים - כוויות איומות והלם קרב ונכויות. כמעט ואין שכונה, מושב, קיבוץ, או עיירה בישראל שאין בהם הרוג או פצוע קשה, ולפעמים כמה וכמה. קרית שמונה, למשל, איבדה 20 בחורים. חיפה 181. 470 גברים מתו מהקיבוצים בארץ, ביניהם כמה שנהרגו במקבצים מצמררים: 11 למשל נהרגו מקיבוץ אחד, בית השיטה. 7 מגבעת חיים. 7 ממזרע (תודה ליעל צפריר על המידע). והרשימה נמשכת ונמשכת, וקשה להאמין שהחיים המשיכו אחר כך. להרבה מאוד ישראלים וישראליות הם לא המשיכו אף פעם אותו דבר.
בכל רחוב בתל אביב אבד בחור אחד או שניים. בכל כיתת לימוד מישהו איבד אח, או מורה איבדה ילד.
הטראומה הלאומית עצומה, אבל כמעט שלא מטופלת במישור האמנותי. יש מעט מאוד שירים ופזמונים מהתקופה הזו שנחקקו בזכרון הישראלי הקולקטיבי. "אתם זוכרים את השירים" של יונתן גפן וחנן יובל הוא אולי אחד המפורסמים, אבל הוא עוסק בגעגוע מופשט ולאומי וכמעט פוליטי ( "נאסף תשרי" שכתב נתן יונתן על בנו ליאור שנפל כמפקד מחלקת טנקים בסואץ באותה מלחמה מביא את הכאב ההוא, אבל הוא לא נזכר ככה. הוא פשוט שיר ישראלי אהוב).
ולתוך הריק האמנותי והזוועה האנושית הזו באה אהובה עוזרי, וקוראת לאלבום הבכורה שלה בשם: "היכן החייל". הוא מת? הוא נעדר? להמשיך לחכות לו או להמשיך בחיים?
והיא מכרם התימנים והמבטא שלה הכי שכונה שיש, ובקול שלה היא נותנת ביטוי לחברות ולנשים ולאמהות ולאחיות של כל הבחורים הצעירים שהלכו במלחמה הזו, עם שמות כמו צ'רלי ושיקו ועובד ורחמים, מכרם התימנים ומהמושבים של הדרום ומהקריות ומחולון ומעוד אלף מקומות ישראלים כאלה. איפה שהבנות נשמעו קצת כמו אהובה עוזרי בכאבן. איפה שיום למחרת המלחמה חוזרים לאותו שיכון זנוח, לאותו בית עם חדר ריק, באותה שכונה שאף אחד לא זוכר יום אחרי המלחמה, או הבחירות, מה שיבוא קודם. ישראל השניה והשלישית והרביעית והחמישית, איפה שפירות ההזנחה מזינים את השנאה והקיטוב עד היום, בציניות מפלגתית ושלטונית מצמררת.
היא הייתה מוזיקאית בחסד, אהובה עוזרי, אבל היא הייתה גם מהפכנית ומתקנת חברתית. ונדמה לי שיש איזה רגע בחיים של המדינה הזו, כואב וטראומטי במיוחד, שרק השיר הזה לוכד. לי, באופן אישי, הוא תמיד הכאיב נורא.
נוחי על משכבך בשלום אהובה.
היכן החייל שלי?
היכן החייל שלי?
מתי ארוץ לקראתו?
מתי אחוש את ידו?
היכן החייל שלי?
מכתבים הוא לא שלח
ד"ש בכלל הוא לא מסר
אנא עזרו, עזרו לי ידידי
מכתבים הוא לא שלח
ד"ש בכלל הוא לא מסר
אנא עזרו, עזרו לי ידידי
היכן החייל שלי...
למה כולם שותקים?
למה לא מדברים?
האם איננו, איננו בחיים?
למה כולם שותקים?
למה לא מדברים?
האם איננו, איננו בחיים?
היכן החייל שלי...
אתפלל למענך
אדליק נר לנשמתך
אך היכן נמצא קברך?
אתפלל למענך
אדליק נר לנשמתך
אך היכן נמצא קברך?
היכן החייל שלי...
אדמה את דמותך
מתי אשמע את קולך?
לי נדמה שאתה נמצא כאן
אדמה את דמותך
מתי אשמע את קולך?
לי נדמה שאתה נמצא כאן
היכן החייל שלי...
אתפלל לאלוהים
שיחזיר לי שוב אותך
לי נדמה שאלוהים
לא רוצה שתחזור
לי נדמה שאלוהים
לא רוצה שתחזור
היכן החייל שלי...
**
החייל שעליו שרה אהובה עוזרי, עדי שורק, היה שכן שלה. הוא נפל במלחמה, בן 29, וגורלו לא נודע במשך חודש."



 

מוקהה22

New member
לבכות...


באוטובוס כשחזרתי הביתה
השמיעו במשך כל הנסיעה
את השירים שלה
 
היא הייתה אישה מאוד חכמה

"באירוניית הגורל, בעוד דור נסיכי היהלומים, התותחים והזיקוקים של שלהי שנות התשעים פרץ אל מרכז הבמה, עוזרי מצאה את עצמה כדמות מוערכת דווקא בעולם הרוק הישראלי. מי שתמיד ראתה את חייה כסיפור של הצלחה, לא קינאה בדור הנסיכים ואמרה כי "הסגנון של היום לא דומה לסגנון של פעם, אני לא יכולה להעביר ביקורת מאחר ואלה החיים שלי. הם לא יכולים להיות כמוני. פעם היו כותבים שירים מהנשמה ומהלב והיום זה לא ככה. היום כותבים על כל דבר שיר. אני מאמינה שבשנה-שנתיים הקרובות יחזרו לאופי השירים של פעם, לסגנון שלנו, כי השירים של היום מתחלפים מהר. כבר אחרי חודש לא זוכרים שירים שיוצאים ואת השירים שלי שומעים כבר ארבעים שנה. אני יודעת שזה יחזור בגלל שהרבה באים ללמוד את המוזיקה שלי"."

הציטוט הזה משקף יותר מהכל את הפער בין המוזיקה המזרחית האותנטית לבין הג'אנק המזרחי שאנחנו שומעים היום.
מי זוכר את 'דרך השלום' ו'טרמינל 3'?
אבל את 'צלצולי פעמונים' זוכרים עד היום. זה כל ההבדל בין בליל מוזיקלי בר-חלוף
לבין מוזיקה אמיתית.
 
למעלה