דברים שכותב אלון מזרחי על אהובה עוזרי ועל מלחמת יום הכיפורים
"כשאהובה עוזרי משחררת את האלבום הראשון שלה, "היכן החייל שלי" ב 1975, ישראל היא מקום פצוע ומוכה טראומה. בקושי שנתיים עברו ממלחמת יום הכיפורים. 2,200 חיילים ויותר מוצאים את מותם באותה מלחמה, ועוד אלפים רבים נפצעים פצעים קשים - כוויות איומות והלם קרב ונכויות. כמעט ואין שכונה, מושב, קיבוץ, או עיירה בישראל שאין בהם הרוג או פצוע קשה, ולפעמים כמה וכמה. קרית שמונה, למשל, איבדה 20 בחורים. חיפה 181. 470 גברים מתו מהקיבוצים בארץ, ביניהם כמה שנהרגו במקבצים מצמררים: 11 למשל נהרגו מקיבוץ אחד, בית השיטה. 7 מגבעת חיים. 7 ממזרע (תודה ליעל צפריר על המידע). והרשימה נמשכת ונמשכת, וקשה להאמין שהחיים המשיכו אחר כך. להרבה מאוד ישראלים וישראליות הם לא המשיכו אף פעם אותו דבר.
בכל רחוב בתל אביב אבד בחור אחד או שניים. בכל כיתת לימוד מישהו איבד אח, או מורה איבדה ילד.
הטראומה הלאומית עצומה, אבל כמעט שלא מטופלת במישור האמנותי. יש מעט מאוד שירים ופזמונים מהתקופה הזו שנחקקו בזכרון הישראלי הקולקטיבי. "אתם זוכרים את השירים" של יונתן גפן וחנן יובל הוא אולי אחד המפורסמים, אבל הוא עוסק בגעגוע מופשט ולאומי וכמעט פוליטי ( "נאסף תשרי" שכתב נתן יונתן על בנו ליאור שנפל כמפקד מחלקת טנקים בסואץ באותה מלחמה מביא את הכאב ההוא, אבל הוא לא נזכר ככה. הוא פשוט שיר ישראלי אהוב).
ולתוך הריק האמנותי והזוועה האנושית הזו באה אהובה עוזרי, וקוראת לאלבום הבכורה שלה בשם: "היכן החייל". הוא מת? הוא נעדר? להמשיך לחכות לו או להמשיך בחיים?
והיא מכרם התימנים והמבטא שלה הכי שכונה שיש, ובקול שלה היא נותנת ביטוי לחברות ולנשים ולאמהות ולאחיות של כל הבחורים הצעירים שהלכו במלחמה הזו, עם שמות כמו צ'רלי ושיקו ועובד ורחמים, מכרם התימנים ומהמושבים של הדרום ומהקריות ומחולון ומעוד אלף מקומות ישראלים כאלה. איפה שהבנות נשמעו קצת כמו אהובה עוזרי בכאבן. איפה שיום למחרת המלחמה חוזרים לאותו שיכון זנוח, לאותו בית עם חדר ריק, באותה שכונה שאף אחד לא זוכר יום אחרי המלחמה, או הבחירות, מה שיבוא קודם. ישראל השניה והשלישית והרביעית והחמישית, איפה שפירות ההזנחה מזינים את השנאה והקיטוב עד היום, בציניות מפלגתית ושלטונית מצמררת.
היא הייתה מוזיקאית בחסד, אהובה עוזרי, אבל היא הייתה גם מהפכנית ומתקנת חברתית. ונדמה לי שיש איזה רגע בחיים של המדינה הזו, כואב וטראומטי במיוחד, שרק השיר הזה לוכד. לי, באופן אישי, הוא תמיד הכאיב נורא.
נוחי על משכבך בשלום אהובה.
היכן החייל שלי?
היכן החייל שלי?
מתי ארוץ לקראתו?
מתי אחוש את ידו?
היכן החייל שלי?
מכתבים הוא לא שלח
ד"ש בכלל הוא לא מסר
אנא עזרו, עזרו לי ידידי
מכתבים הוא לא שלח
ד"ש בכלל הוא לא מסר
אנא עזרו, עזרו לי ידידי
היכן החייל שלי...
למה כולם שותקים?
למה לא מדברים?
האם איננו, איננו בחיים?
למה כולם שותקים?
למה לא מדברים?
האם איננו, איננו בחיים?
היכן החייל שלי...
אתפלל למענך
אדליק נר לנשמתך
אך היכן נמצא קברך?
אתפלל למענך
אדליק נר לנשמתך
אך היכן נמצא קברך?
היכן החייל שלי...
אדמה את דמותך
מתי אשמע את קולך?
לי נדמה שאתה נמצא כאן
אדמה את דמותך
מתי אשמע את קולך?
לי נדמה שאתה נמצא כאן
היכן החייל שלי...
אתפלל לאלוהים
שיחזיר לי שוב אותך
לי נדמה שאלוהים
לא רוצה שתחזור
לי נדמה שאלוהים
לא רוצה שתחזור
היכן החייל שלי...
**
החייל שעליו שרה אהובה עוזרי, עדי שורק, היה שכן שלה. הוא נפל במלחמה, בן 29, וגורלו לא נודע במשך חודש."