אוהבת את התינוקת יותר
יש לי 3 ילדים לאחר לידת הבן השני אובחנתי כסובלת מדכאון לאחר לידה שהתבטא יותר בחרדות והתקפי זעם. טופלתי תרופתית ע"י תרופות שונות מקבוצת הSSRI ועוד ולא עזר כולכך. רק כאשר הילדים גדלו מעט התחלתי להתאזן מבחינה נפשית ולבד. לאר 4.5 שנים נכנסתי להריון לא רצוי, עקב עברי בעלי לחץ עלי לבצע הפלה ולא הסכמתי. כשנולדה התינוקת היא הסבה לנו אושר רב. גיליתי את האמהות מחדש ולא חויתי דכאון לאחר לידה אלא להיפך פרחתי והייתי מאושרת. מה שקורה, אני חשה כי אני אוהבת יותר את התינוקת מכל הילדים, קשורה אליה וכל היום מחבקת ומנשקת אותה. כיום היא בת שנה וחמישה חודשים. לילדים האחרים אני בקושי מתייחסת ובעלי לקח אותם תחת חסותו. הם קשורים אליו ודי מתעלמים ממני. אני לא מצליחה להתקרב אליהם. מבחינה רגשית קשה לי יותר עם הבן האמצעי. לא מסוגלת לחבק ולנשק אותו, רק לעיתים רחוקות. עם הבת הגדולה יש תקופות שכן ויש תקופות שפחות. אני רואה אותי ואת התינוקת כיחידה נפרדת. היא מקסימה אותי ואני מאוהבת בה יותר מכל. אני כולכך מאוהבת בה שזנחתי את כל השאר. ברצוני לדעת האם זה סוג של הפרעה ומה לעשות.
יש לי 3 ילדים לאחר לידת הבן השני אובחנתי כסובלת מדכאון לאחר לידה שהתבטא יותר בחרדות והתקפי זעם. טופלתי תרופתית ע"י תרופות שונות מקבוצת הSSRI ועוד ולא עזר כולכך. רק כאשר הילדים גדלו מעט התחלתי להתאזן מבחינה נפשית ולבד. לאר 4.5 שנים נכנסתי להריון לא רצוי, עקב עברי בעלי לחץ עלי לבצע הפלה ולא הסכמתי. כשנולדה התינוקת היא הסבה לנו אושר רב. גיליתי את האמהות מחדש ולא חויתי דכאון לאחר לידה אלא להיפך פרחתי והייתי מאושרת. מה שקורה, אני חשה כי אני אוהבת יותר את התינוקת מכל הילדים, קשורה אליה וכל היום מחבקת ומנשקת אותה. כיום היא בת שנה וחמישה חודשים. לילדים האחרים אני בקושי מתייחסת ובעלי לקח אותם תחת חסותו. הם קשורים אליו ודי מתעלמים ממני. אני לא מצליחה להתקרב אליהם. מבחינה רגשית קשה לי יותר עם הבן האמצעי. לא מסוגלת לחבק ולנשק אותו, רק לעיתים רחוקות. עם הבת הגדולה יש תקופות שכן ויש תקופות שפחות. אני רואה אותי ואת התינוקת כיחידה נפרדת. היא מקסימה אותי ואני מאוהבת בה יותר מכל. אני כולכך מאוהבת בה שזנחתי את כל השאר. ברצוני לדעת האם זה סוג של הפרעה ומה לעשות.