"אוהב אותך בכל מצב"
התחתנו לא מזמן... מתווכחים קצת הרבה.
לא ברמה מטורפת, כי בעלי עדין.
אבל עקשן.
ולפעמים אי אפשר לדבר איתו. הוא נכנס למצב של "את עצבנית זה יעבור לך" ואומר את זה 10 פעמים תוך כדי שאני מנסה להסביר לו משהו. בסוף אני מתייאשת.
מפסיקה. כי יש זמן להפסיק את הלופ וללכת אחורה.
ואז בא הקטע הזה שזה מוריד לי.
בעלי אדם מאד נאה. אבל ברגעים האלה אפילו המראה שלו משתנה בעיניי.
אני מנסה להסביר לו את עצמי, את המניעים שלי. כל אחד הגיע ממקום אחר ומהרגלים אחרים.
שנינו עצמאיים. שנינו יודעים לדאוג לעצמנו, אז חילקנו את התפקידים באופן די ברור.
אני על כביסות ובישולים והוא על שטיפת בית וכלים. בזמן שהוא עושה את שלו, אני לא מפריעה. גם אם בא לי לשטוף אחרת או אני חושבת שאפשר יותר.
מצד שני כשאני מבשלת (הוא לא יודע לבשל לכן נתן לי את השרביט) או כשאני מכבסת, הוא הולך אחריי, מעיר לי, מתקן ומנסה לסדר את הדברים על המתקן אחרת - רגע אחרי שהנחתי אותם.
כמה שאני מנסה להסביר שזה מעצבן ולא מתאים - אין.
הוא חייב את כל החלונות פתוחים. ואנחנו נמצאים בקומת קרקע, אמנם מסורגת לגמרי, אבל לי זה עושה חרדות. אני מרגישה שאני חיה ברחוב.
היום כשאנחנו ליד העבודה (אנחנו עובדים באותו מקום, מחלקות אחרות ולא מתראים כל היום. גם ההגעה לעבודה יחד נעשית רק אחת ל...).
הוא אומר לי: "אני אוהב אותך בכל מצב"
ואולי זה המחזור. ואולי זה שבאמת יש לי רגש עמוק אבל קשה לי. ואולי כי קשה לי בכללי.
עכשיו אני בוכה רק מלהיזכר בזה.
אוף.
(הוצאתי את זה).
התחתנו לא מזמן... מתווכחים קצת הרבה.
לא ברמה מטורפת, כי בעלי עדין.
אבל עקשן.
ולפעמים אי אפשר לדבר איתו. הוא נכנס למצב של "את עצבנית זה יעבור לך" ואומר את זה 10 פעמים תוך כדי שאני מנסה להסביר לו משהו. בסוף אני מתייאשת.
מפסיקה. כי יש זמן להפסיק את הלופ וללכת אחורה.
ואז בא הקטע הזה שזה מוריד לי.
בעלי אדם מאד נאה. אבל ברגעים האלה אפילו המראה שלו משתנה בעיניי.
אני מנסה להסביר לו את עצמי, את המניעים שלי. כל אחד הגיע ממקום אחר ומהרגלים אחרים.
שנינו עצמאיים. שנינו יודעים לדאוג לעצמנו, אז חילקנו את התפקידים באופן די ברור.
אני על כביסות ובישולים והוא על שטיפת בית וכלים. בזמן שהוא עושה את שלו, אני לא מפריעה. גם אם בא לי לשטוף אחרת או אני חושבת שאפשר יותר.
מצד שני כשאני מבשלת (הוא לא יודע לבשל לכן נתן לי את השרביט) או כשאני מכבסת, הוא הולך אחריי, מעיר לי, מתקן ומנסה לסדר את הדברים על המתקן אחרת - רגע אחרי שהנחתי אותם.
כמה שאני מנסה להסביר שזה מעצבן ולא מתאים - אין.
הוא חייב את כל החלונות פתוחים. ואנחנו נמצאים בקומת קרקע, אמנם מסורגת לגמרי, אבל לי זה עושה חרדות. אני מרגישה שאני חיה ברחוב.
היום כשאנחנו ליד העבודה (אנחנו עובדים באותו מקום, מחלקות אחרות ולא מתראים כל היום. גם ההגעה לעבודה יחד נעשית רק אחת ל...).
הוא אומר לי: "אני אוהב אותך בכל מצב"
ואולי זה המחזור. ואולי זה שבאמת יש לי רגש עמוק אבל קשה לי. ואולי כי קשה לי בכללי.
עכשיו אני בוכה רק מלהיזכר בזה.
אוף.
(הוצאתי את זה).