אוי, איך שאני שונאת את הסופשבוע

[SHIRITA13]

אוי, איך שאני שונאת את הסופשבוע

כבר אין לי כוח, כל הזמן בלגן, צעקות וצרחות. לא רק הילדה, גם הבנים ביניהם רבים כל הזמן והרעש והצעקות עושים לילדה לא טוב וגם היא מתחילה לצרוח. לפעמים היא גם צורחת מעצמה. בקיצור, עד שאני מתאוששת מסופשבוע אחד, מגיע עוד סופשבוע.

 

[טל זמנבודה]

כן זה באמת באמת קשה להיות בבית

כל היום. אני לא מכירה אותך, אז סליחה אם אני חוזרת ומציעה משהו שניסית. האם זה לא עוזר אם תצאי אם הילדים קצת לגינה ציבורית לטיול ברגל או באופניים. תזמיני או תתארחי אצל חברים משפחה וכאלה. תארגני את הילדים לפעילות כגון ברכה, ציור, הכנת עוגיות... קצת לאוורר את האוירה על ידי שינוי ולו קטן. תחזיקי מעמד... טל פורום ריפוי בעיסוק

 

[SHIRITA13]

אז ככה:

אנחנו לא כל היום בבית אבל גם לא כל היום בחוץ. חצי יום בפארק לרוץ ולהשתולל לא מתאים לילדה מלאת האנרגיות. וטיול באופניים לא מתאים לילדה. וגם ברגל לא. להתארח? לעיתים רחוקות. הסיבה: לא מזמינים אותנו כמעט (הרשי לי להניח שהמצב של הילדה תורם לכך). ולהזמין: גם כן די מתרחקים מאיתנו. ציור, הכנת עוגיות וכו´:הילדה לא מסוגלת. ודרך אגב: אני דוקא בפורום הזה בגלל הילדה. ואם בתור מרפאה בעיסוק יש לך רעיונות איך להעסיק ילדה שלא מסוגלת להתרכז ו/או לשבת בכלל (פסיכוטית), אני אהיה מאושרת!

 

[טל זמנבודה]

ספרי לי עליה קצת

או טוב יותר כנסי לפורום וננסה יחד איתך לחשוב

טל

 

[Jersey Girl]

אין לי הרבה מה להגיד...תהיי חזקה

זה נורא קשה מה שאת עוברת באהבה, JG

 

[ל ו ל י ת]

זה קשה ומצד שני

אני מבינה שנורא נורא קשה לטייל איתה בחוץ. אבל לגבי כל הקטע הזה של לא להיות מוזמנים, האם אפשרי לתזמו משהו מצידכם? האם תוכלו שיהיה מישהו עם הילדה בשעה שאתם יוצאים לחברים קצת? גם לג=כם מגיע לחיות. אני חושבת שלמרות שזה קשה זה אפשרי. אני תמיד כשזה מגיע אליך מרגישה צורך לומר לך שוב ושוב שקחי כח, קחי חיבוק, קחי אומץ וצאו אתם, את ובעלך, תעשו לעצמכם משהו נחמד.