אוקיי... אז אני:
עדן, ויש לי אחות שאני חושב שאפשר לתאר אותה כ"מישיגינה דגיינציק"... יש לה כל מיני בעיות שלפי הפסיכולוגית שלה נובעות מאי איזון בכימיכלים שאמורים לאזן לה את התגובות ואת... שאר הדברים... היא תכלס אדם איום ונורא... אי אפשר לחיות איתה, כל דבר שתבקש ממנה\ תעשה בשבילה יגרור צעקות, בכי, עצבים ועוד ועוד... הפסיכולוגית אומרת שפשוט נורא קשה לה עם מעברים מאובייקט אחד לאחר.. כאילו... מגיעה הביתה הולכת לטויזייה ומאז כל המפריע לה אללה ירחמו, עכשיו, בעיקרון כשמתחילות התוכניות שהיא פחות אוהבת אז היא עוברת לשעשוע האהוב עליה, להציק לאחי שבדרך כלל רואה איתה טלוויזיה, מצב שמהר מאוד מתפתח למכות ואני כמובן, כאח גדול, חייב להפריד... ואז, אם המצב מגיע לכך שהיא כמעט הורגת אותו (חנקה אותו כמה פעמים, ישבה עליו, דפקה לו את הראש בפינה של הקיר כמה פעמים..) אני חייב לבוא ולהעיף אותה ממנו בכוח, ואז מתחילות סידרה של טלפונים אל הסלולרי של אמא... זאת אגב רק דוגמה שיגרתית, בשיגרה היומיומית היא דואגת לשזור לנו המון המון כאוס ועצבים. אין לה הרבה חברות, היא דואגת לצעוק עליהם ולעשות להן קריזות וקפריזות למיניהן, ומהר מאוד כל חברה חדשה מגלה שאחותי היא לא בדיוק הילדה הכי נחמדה בכיתה, מה גם שעכשיו היא ניכנסת לגיל שבו ילדים מתחילים לבקר את המראה אחד של השני (בת 9). ובגלל שהיא נורא שמנה (יחסית לגילה.. זאת כתוצאה מזה שעקב השיעמום הרב שלה היא אוכלת המוווווןןןן יותר ממני ואני גדול ממנה בהרבה) אז גם ילדים צוחקים עליה ומתעללים בה... החלק הכי מעצבן בזה זה שאני פשוט לא יכול להביא חברים אליי הביתה כי אם אני בבית אז היא תעשה לי דווקא ותהיה אפילו יותר קרציה מהרגיל... במיוחד אם יש אצלי בנות...
עדן, ויש לי אחות שאני חושב שאפשר לתאר אותה כ"מישיגינה דגיינציק"... יש לה כל מיני בעיות שלפי הפסיכולוגית שלה נובעות מאי איזון בכימיכלים שאמורים לאזן לה את התגובות ואת... שאר הדברים... היא תכלס אדם איום ונורא... אי אפשר לחיות איתה, כל דבר שתבקש ממנה\ תעשה בשבילה יגרור צעקות, בכי, עצבים ועוד ועוד... הפסיכולוגית אומרת שפשוט נורא קשה לה עם מעברים מאובייקט אחד לאחר.. כאילו... מגיעה הביתה הולכת לטויזייה ומאז כל המפריע לה אללה ירחמו, עכשיו, בעיקרון כשמתחילות התוכניות שהיא פחות אוהבת אז היא עוברת לשעשוע האהוב עליה, להציק לאחי שבדרך כלל רואה איתה טלוויזיה, מצב שמהר מאוד מתפתח למכות ואני כמובן, כאח גדול, חייב להפריד... ואז, אם המצב מגיע לכך שהיא כמעט הורגת אותו (חנקה אותו כמה פעמים, ישבה עליו, דפקה לו את הראש בפינה של הקיר כמה פעמים..) אני חייב לבוא ולהעיף אותה ממנו בכוח, ואז מתחילות סידרה של טלפונים אל הסלולרי של אמא... זאת אגב רק דוגמה שיגרתית, בשיגרה היומיומית היא דואגת לשזור לנו המון המון כאוס ועצבים. אין לה הרבה חברות, היא דואגת לצעוק עליהם ולעשות להן קריזות וקפריזות למיניהן, ומהר מאוד כל חברה חדשה מגלה שאחותי היא לא בדיוק הילדה הכי נחמדה בכיתה, מה גם שעכשיו היא ניכנסת לגיל שבו ילדים מתחילים לבקר את המראה אחד של השני (בת 9). ובגלל שהיא נורא שמנה (יחסית לגילה.. זאת כתוצאה מזה שעקב השיעמום הרב שלה היא אוכלת המוווווןןןן יותר ממני ואני גדול ממנה בהרבה) אז גם ילדים צוחקים עליה ומתעללים בה... החלק הכי מעצבן בזה זה שאני פשוט לא יכול להביא חברים אליי הביתה כי אם אני בבית אז היא תעשה לי דווקא ותהיה אפילו יותר קרציה מהרגיל... במיוחד אם יש אצלי בנות...