Zadig
Well-known member
בחוץ הרוח מטורפת. אי אפשר לצאת לטיול בחוץ.
בנוסף קפוא, למרות הרדיאטור החדיש שקניתי לאחרונה.
אתמול גיליתי שאפשר ליבש עליו במהירות מגבת לאחר מקלחת,
וספרתי לשכן שלי מר קמצנוב, בשמחת עוזר.
הוא הגיב בביטול לטריק הישן,
והציע "תלמד לחסוך! לחסוך, תחמם עליו גם פיתות! תחסוך!".
אין לי בעיה.
אפילו הייתי לוקח את הרדיאטור צמוד אלי בטיול בגינה,
וחוסך את שלל המלבושים המפלילים שעלי,
חוסך לבבות שבורים. חוסך מילים.
נזכרתי שכשהייתי ממש פיצי הייתי לארג' אמיתי;
עליתי לבי"ס כשלא היתה ההכנה הצמרגפנית כבימינו.
הגעתי מלווה באחיותי הגדולות ששמו אותי בכתה,
הכי רגיל שבעולם,
ציוו "תתנהג יפה!", וזהו.
אבל הייתי כל כך קטן שבישיבה בכסא, פלטת השולחן סוככה עלי.
אז המורה יפה,
לקחה אותי לשבת על ברכיה,
ולמדה אותי לכתוב.
מחבקת מאחורה, מחזיקה בידי, מייצבת,
מתמוגגת מיכולותי, מעודדת, סומכת, ואני קסם,
אפילו התכתבתי איתה בחופש הגדול באמצעות דאר ישראל!
ומאז
יש לי את כתב היד הכי יפה שבעולם.
"בסוף עשיתי חיסון. כאבה היד יומיים. וזהו"
"אני לא עושה חיסון. זה ניסוי"
"אתה יכול להרשות לעצמך כי ךלדגחכךעדלגחכ"
"נכון. זה כמו עדכון תוכנה, מחכה לאחרים, ואחרי חודשים אולי"
"אני עובדת עם ילדים והורים בערים אדומות, חסרי מודעות. אמנם מקפידה על מרחק, אבל"
"אז תתפטרי לכמה חודשים ותחזרי בעבור זעם"
"מצחיק. אי אפשר. אני עובדת של משרד החינוך..."
"קו החזית"
"תמיד זה ככה"
"נבוט, תרסיס פלפל, שוקר חשמלי – יש לך ?"
"חחח לא"
"אז מה את עושה בזמן התפרצות שיגרתית ?"
"בורחת!"
"וחוזרת"
"ברור אני עובדת של משרד החינוך..."
"שמצפה שהילד או הוריו יגלו ייסורי מצפון ?"
"הם לא עובדים במשרד החינוך. חייבת לשמור מרחק..."
בנוסף קפוא, למרות הרדיאטור החדיש שקניתי לאחרונה.
אתמול גיליתי שאפשר ליבש עליו במהירות מגבת לאחר מקלחת,
וספרתי לשכן שלי מר קמצנוב, בשמחת עוזר.
הוא הגיב בביטול לטריק הישן,
והציע "תלמד לחסוך! לחסוך, תחמם עליו גם פיתות! תחסוך!".
אין לי בעיה.
אפילו הייתי לוקח את הרדיאטור צמוד אלי בטיול בגינה,
וחוסך את שלל המלבושים המפלילים שעלי,
חוסך לבבות שבורים. חוסך מילים.
נזכרתי שכשהייתי ממש פיצי הייתי לארג' אמיתי;
עליתי לבי"ס כשלא היתה ההכנה הצמרגפנית כבימינו.
הגעתי מלווה באחיותי הגדולות ששמו אותי בכתה,
הכי רגיל שבעולם,
ציוו "תתנהג יפה!", וזהו.
אבל הייתי כל כך קטן שבישיבה בכסא, פלטת השולחן סוככה עלי.
אז המורה יפה,
לקחה אותי לשבת על ברכיה,
ולמדה אותי לכתוב.
מחבקת מאחורה, מחזיקה בידי, מייצבת,
מתמוגגת מיכולותי, מעודדת, סומכת, ואני קסם,
אפילו התכתבתי איתה בחופש הגדול באמצעות דאר ישראל!
ומאז
יש לי את כתב היד הכי יפה שבעולם.
"בסוף עשיתי חיסון. כאבה היד יומיים. וזהו"
"אני לא עושה חיסון. זה ניסוי"
"אתה יכול להרשות לעצמך כי ךלדגחכךעדלגחכ"
"נכון. זה כמו עדכון תוכנה, מחכה לאחרים, ואחרי חודשים אולי"
"אני עובדת עם ילדים והורים בערים אדומות, חסרי מודעות. אמנם מקפידה על מרחק, אבל"
"אז תתפטרי לכמה חודשים ותחזרי בעבור זעם"
"מצחיק. אי אפשר. אני עובדת של משרד החינוך..."
"קו החזית"
"תמיד זה ככה"
"נבוט, תרסיס פלפל, שוקר חשמלי – יש לך ?"
"חחח לא"
"אז מה את עושה בזמן התפרצות שיגרתית ?"
"בורחת!"
"וחוזרת"
"ברור אני עובדת של משרד החינוך..."
"שמצפה שהילד או הוריו יגלו ייסורי מצפון ?"
"הם לא עובדים במשרד החינוך. חייבת לשמור מרחק..."
