אז ככה- הדעה שלי

אז ככה- הדעה שלי

אני יחסית צעירה אבל בכל"ז נראה לי שהרבה אנשים לא מבינים כאן כמה דברים. ראשית בשל גילי הצעיר עוד לא החלטתי אם אני רוצה להביא ילדים או לא אבל הנטייה העיקרית שלי היא לא להביא. ולא כי אני לא חושבת שהחוויה הכי עצומה שיכולה להיות לאישה זה להרגיש איך יצור, בנאדם קטן גדל בתוכה ובכל"ז אני לא רוצה ילדים. כי אחרי הכל ילדים זה הרבה עבודה, זה הרבה טרדה. כי לכל הורה יש את השאיפה שהילד שלו יגדל ויהיה ילד טוב ומאושר. אבל בואו נודה שברוב המקרים זה לא מה שקורה. ילד קטן אוהב לשחק ולקבל הרבה מתנות והוא לא יודע להחליט ושוב בואו נודה הוא קרצייה! ואז הוא גדל ומתחילות כל הבעיות, הוא רב עם חברים הוא רב עם ההורים הוא שונא את העולם הוא שונא את עצמו הוא רוצה להתאבד- ואני בגילי לא מכירה אף אחד שלא נכנס לדיכאון בייחוד בגיל ההתבגרות ולא פעם ולא פעמיים חשב ברצינות לשים סוף לחייו,כל אחד עובר את השלב הזה חלק באמת עוברים אותו וחלק מגיעים להחלטה השגוייה בעייני והיא תהאבד בסופו של דבר כי הרי כל כך הרבה בעיות מקיפות אותנו ואת העולם בייחוד בימים האלה שפחדים לסוע באוטובוס וגם באוטו בגלל תאונות כשמפחדים ללכת ברחוב לבד כשמפחדים שמחר לא נהיה פה יותר. זה מלא דאגה לילד אחד(שלא נדבר על שניים או יותר..) דאגה וטרחה וכסף וגם בדרך זה תמיד מכשול, זה תמיד מפריע, לקרירה- כי צריך לחזור לילדים ואי אפשר לעבוד תמיד, אם סתם בא לך לעשות משו ספונטני ואתה לא יכול כי יש עוד אנשים שצריך להתחשב בהם. ואני לא אומרת שאני לא מתחשבת אני פשוט אומרת שאיזה מן חיים אלה חיים שאתה חי בשבילך אבל גם בשביל מישו אחר ושאתה לא צריך להתחשב רק בעצמך אלא בעוד מישו, ואולי זה להיות אגואיסטית אבל זה נראה לי יותר אגואיסטי להביא ילד לעולם הזה שלנו, עולם שבו כל מה שהילד הזה יכיר וידע יהיה סבל. מכל בחינה אפשרית לחיות פה זה סבל. אני יודעת שאני בגילי המאוד לא מבוגר ידעתי כבר הרבה סבל. הרבה יותר ממה שבאנדם בגילי אמור להכיר. אז למה לי להביא ילד לעולם? כי אני רוצה שהוא יהיה מאושר אבל הרי הוא לא באמת יהיה מאושר. הוא יסבול. וכמה שנאי לא ינסה לגונן עליו ולשמור עליו תמיד יהיה קיים הסבל הזה שלו אפילו בדברים קטנים כמו זה שהוא רוצה סוכרייה ואני אל מסכימה לקנות לו. אני מאכזבת אותו ובזה אני פוגעת בו. ילד עולה כסף והרבה וילד זאת טרחה ומעמסה כמובן שיש גם את הכייף אבל יותר מכל זה באמת נראה לי מיותר ממש. אולי אני עוד יספיק לשנות את דעתי אבל לא נראה. ושוב אני לא חושבת שאני אגואיסטית אני חושבת שאני עושה לילד שאני לא הולכת להביא טובה ענקית ואם אני יביא אחד זה יהיה אגואיסטי כי זה יהיה רק כדי שאני יוכל להיות מאושרת, כי הרי הוא הטח לא יהיה...
 

karnity

New member
What if god יקרה...

ברוכה הבאה לפורום! אני מתנצלת שלא קבלת תגובה מהירה כפי שרצית...אך אני שמחה שאת איתנו וחולקת עמנו את אותה הדיעה... מדברייך נשמע כי את צעירה בגיל אך בוגרת מאד בנפשך... חזקי ואמצי ואל תתני לאף "זקנה" כאן בפורום לערער על דעותיך מפאת גילך....
 
מותק

ילד כמו שאת מתארת גדל ככה רק בגלל ההורים שלו. תינוק מגיע לעולם עם נשמה של צדיק. טהורה. מי שמשחית אותו זה אך ורק ההורים. שאכן,מרביתם חושבים שילדים עושים כדי לדחוף להם ממתקים,צעצועים ובכלל,חומרנות. אז יש גם הורות אחרת וילדים אחרים. שכן,בוכים לפעמים אבל גם את בוכה לא? מותר להביע רגשות. כאן זו לא התקופה הויקטוריאנית. בקיצור...זה בדיוק מה שאני מדברת עליו-מי שעושה הכללות אילו אתן.
 
את טועה.

ילד גדל ככה בגלל החברה שנוצרה כאן בגלל דברים שלא תמיד ההורים יכולים לשלוט עלייהם! ההורה הוא אומנם דמות מאוד מרכזית בחיו של ילד אבל הוא לא יכול לשלוט בדברים שקורים לילד שלו מחוץ לטווח ההגנה והשמירה שלו ואלה הם המקרים שבהם הילד נמצא במצב הפגיע ביותר ואכן בסופו של דבר הוא נפגע. ואת מדברת על ילדים קטנים ואני מדברת גם על זה אבל מה קורה כשהם גדלים להיות ערסים? או פקצות מפגרות? עיזבי אפילו לא כאלה סתם פוצים שחושבים שהם מתנת האל לאנושות. ילדים שבטוחים שהכל מגיע להם ושכולם חייבים להם משו. כי כאלה הם הילדים היום! לא משנה איזה הורה דגול גידל אותם החברה היא שמשפיעה על אופי הילד ולא ההורים. גם אם תגדלי את הצדיק הכי גדול ברגע שהוא יכנס לכיתה ו' עיזבי ו' אפילו ד' הוא ייתקל בדבר שכמה שתגידי שילדים הם תמימים זה קיים ואני מדברת כמובן על הארס, הרוע, יש לך מושג באיזה קלות ילדים אומרים "אני שונא?" בלי לדעת אפילו כמה משמעות יש למילה הזאת? לילדים בגיל הזה יש כזה רוע! אפילו לי היה. גם לך. מה תגידי על להחרים ילד? בגלל שהוא שונה או סתם כי בא לך. מה תגידי על האלימות שגוברת? אין לך מה לומר! כי ככה זה ואז או שהילד שלך יגדל להיות הפוגע או שהוא יהיה הנפגע ולך לא יהיה שום דבר לעשות נגד זה כי לא תמיד תיהי לידו ולכן אין לך שום זכות להאשים את ההורים בהתפחות של אישיות הילד שלהם.
 

KoSeMeT

New member
נכון אבל לא מדוייק

כמו שאמרה פה מישהי, הילד מושפע גם מהסביבה שבה הוא חי, ולא רק ההורים. יכול להיות שבשנה שנתיים הראשונות שלו הילד, שלמרבה מזלו נפל על הורים מקסימים ושיודעים להיות הורים, בהתחלה הוא עדיין נשאר צדיק אבל כשהוא כבר מגיע ליסודי, ולפעמים אפילו קודם לכן, בגן, הילדים האחרים שאיתו הורסים אותו. ולפעמים מה שנהרס מבחוץ נורא קשה לתקן אח"כ בבית, כי הארוע שגרם לו לבכות או להתנהג לא כראוי מבחינת ההורים השתרש עמוק בתודעה של הילד גם אם עכשיו זה לא בא לידי ביטוי ונראה כאילו הצליחו לתקן את זה. נכון, לפעמים ילדים בוכים. לצערנו יש הורים שלא יודעים להתמודד עם הבכי הזה ובוחרים בדרכים לא בריאות להתמודד איתו, שזה עצוב.
 
לזה התכוונתי...

אני פשוט ממש גרועה בניסוחים אבל איך שניסחת את זה זה בדיוק מה שניסיתי והתכוונתי לומר. =]
 

KoSeMeT

New member
הגבתי לרווינסרה

והסכמתי עם הדעה שלך. לא שורשר נכון כנראה :)
 
אני באמת מרחמת עליכן

אבל לא בגלל אי הרצון שלכן בילדים. אני מרחמת עליכן בגלל שאתן זכיתן לחיים, לגדול בתוך רחם מוגן וחם. ואתן כל כך פסימיסטיות. כל כך רואות את החיים בשחור. נראה כאילו ממש לא יצאתן מגיל ההתבגרות. וואו. איפה האור שלכן? איפה האמון במין האנושי? וכמ הידע חסר לכן על חינוך וגישות בחינוך ילדים. איזו פסימיסטיות. חוזרת וממליצה לכל אחת מכן להתוודע לספר "גופה של אישה תבונתה של אישה" ואל לואיז היי המופלאה. רק כדי לצאת מהשחור הזה.
 

S i r i u s

New member
זה לא פסימיזם זה ריאליזם.

צריך להתסתכל על העולם כמו שהוא, בלי משקפיים ורודות. זה לא נוגד את היותי מאושרת, בכלל לא, אבל אני גם רואה את הכל כמו שהוא.
 
וכאן זה לא החוג לפילוסופיה ../images/Emo3.gif

לפני שאתן מביאות נאומים על ילדים ומה קורה להם וכן הלאה. איפה למדתן כל כך הרבה? רק ממה שראיתן בסביבה הקרובה? לא מספיק.
 

S i r i u s

New member
לא מדברת בשם האחרות אבל אני מסתמכת

על פרוייד ודומיו. בן אדם נולד עם אינסטינקטים הוא לא טוב ולא רע - כי הטוב והרע הם הגדרות שהחברה מלבישה עליו מאוחר יותר. זוכרים את הכתבה לפני כמה שבועות על הכלב שגידל תינוק במשך 7 שנים? הילד ההוא בטוח שהוא כלב ונושך אנשים מתוך פחד... אדם לא נולד טוב או רע, ולא תמיד ההורים הם אלה שמשפיעים על האופי שלו. בגלל זה גם ילדים קטנים הורגים לפעמים גורי חתולים וכלבים. לא, לא דווקא בגלל אלימות בבית אלה בגלל שהם לא מבינים שזה לא בסדר. ואם אף אחד לא יגיד להם שזה לא סדר הם יגדלו וימשיכו אולי לעשות את זה.
 
ילדים אלימים(אפילו בני שנה)

משקפים רגשות חסומים ומודחקים של ההורים שלהם. ילדים שצריכים ללבוש משקפיים מגיל צעיר כנראה לא רוצים לראות משהו שקורה אצלם בבית. הכל מתחיל ונגמר בהורים. כבר ברחם.
 

S i r i u s

New member
נכון, אבל לא תמיד.

בן אדם לא נולד "טהור" או "מושלם" או "צדיק" או מה שלא יהיה מהסיבה הפשוטה שהוא לא יודע מה זה. בן אדם לומד בניגוד לבעלי חיים אחרים, חתול שקופים יגדלו אותו ישאר חתול אבל בן אדם יהפוך לקוף ויתנהג כמו קוף ויהרוג קופים אחרים כי זה מה שלמד. תינוקות וילדים לומדים מה זה טוב או מה זה רע, הם לא נולדים טובים במיוחד או מרושעים במיוחד.
 
כשאני אומרת טהור אני לא מתכוונת לטו

לטוב. אלא ללוח ריק. שמעוניין ללמוד. נשמה שמתגלגלת חזרה אל היקום שלנו יש לה סיבה לחזור. היא רוצה לתקן משהו. הנשמה בראשית דרכה היא טהורה. מי שמלמד מה זה טוב/רע זה אנחנו ההורים והמטפלים. "לא,לא לגעת. זה אסור". כמה פעמים ביום תינוק/פעוט שומע את זה? יותר מידי. מה יוצא מזה? אדם שחווה את העולם דרך שליליות. אבל איך נסחפנו לדיון על ילדים? חהחהחחה. הרי כאן לא רוצים ילדים!
 
למעלה