אז כמה שווה טיפול?

[doingood]

אז כמה שווה טיפול?

במסורות של פעם, מרפא היה מרפא את אנשי השבט שלו בלי שיצטרכו לשלם על כך. זה היה תפקידו. גם בחברה שלנו יש רפואה ציבורית רק שהיא רפואה מערבית. האם ישנם אנשים שזקוקים לרפואה המשלימה ולא יכולים לעמוד במחירים? האם כל סכום שיקבע המטפל הוא הגיוני ומוסרי?

 

[ינוקא1]

גם מרפא שבטי היה חי מהיכן שהוא.

היו משלמים לו בדברים אחרים. לגבי הרפואה הציבורית - הרפואה המשלימה שלנו היום לא תהיה ציבורית אם היא לא תשתנה. כדי שרפואה תהיה ציבורית היא צריכה להיות מסוגלת לטפל בצורה יעילה במספר רב של אנשים בזמן קצר - מה שמנמיך עלויות. אני רואה את זה כאידאל ואני מקווה שיום אחד נגיע לזה. כיום זה עדיין לא מעשי. לגבי השאלה הנוספת שלך "האם מטפל רשאי לקחת מחיר גבוה ?" אני חושב שהתשובה היא "כן" כל עוד הוא איננו מרמה לגבי הכשרתו והצלחותיו. כמו כן אם קיים לטיפוליו ביקוש גבוה , זה הגיוני וצודק שיעשה כך.

 

[doingood]

מה האני מאמין של המטפל אם כן?

האם הכח לרפא הוא כשרון שרכשתי בזמן סכף ועבודה עצמית, וכל מי שרוצה להנות ממנו ישלם לי כמה שאדרוש בעבורו? או שזה תפקיד שבחרתי למלא בשביל להיטיב עם אחי ואחיותי הברואים, מתוך קדושת החיים?

 

[צחי שוחט]

בפשטות - אני מטפל, זו העבודה שלי. מגיע לי כסף

זה שאני עושה משהו שאני אוהב, זה שאני עוזר, זה שהתברכתי - מזלי. אני יכול לעזור לאחרים להיות במזלם - לזה אין מחיר. אם אדם מגיע לטיפול וחייו משתנים - פתאום הוא שמח, עובד, טוב לו. מה המחיר של זה? אם אדם לומד ממני אומנות לחימה וע"י כך חושיו מתחדדים. יום אחד הוא נמצא בסכנת חיים וחושיו המחודדים מצילים את חייו. כמה זה עולה? בקיצור - מגיע לנו כסף כמו שלמכונאי מגיע, ואף יותר מכך.

 

[ינוקא1]

כפי שאמר צחי , גם וגם.

שתי האפשרויות שאמרת אינן עומדות בסתירה. אם אינך מקבל אינך יכול לתת. נתינה וקבלה הם שני הצדדים של אותו המטבע - זרימה.

 

[simad1]

כמטפלת

מודה בכל יום שבורכתי ביכולת לעזור/להקל/לטפל הטיפול אמור להתבצע לא מתוך אגו אלא ממסגרת של אמות מידה שהמטפל קובע לעצמו בהתאם למצע הטיפול אותו הוא מציע.מחד, חייבת להשמר אותה תבנית של עשייה

ונתינה למען האחר ממקום של שליחות ולא תאוות בצע ומאידך לאפשר לעצמנו להתפרנס בכבוד .

 

[doingood]

אני חושב שבמצב אידאלי

כל אחד ואחד מהאוכלוסיה יכול להרשות לעצמו טיפולים אלטרנטיבים על בסיס קבוע, וזו לא פריבילגיה ששמורה לחלק. אין ספק שהמטפל צריך לחיות טוב, ואין לי גם ספק שמי שמבקש את הטיפול צריך לתת משהו בתמורה, ועדיין אני רואה טעם בשינוי המצב הקיים ובהנגשה של רפואה משלימה לכלל הציבור.

 

[צחי שוחט]

גם למטופלים יש כאן יד

אולי מטופלים צריכים ללמוד לשלם על טיפולים במקום לבזבז כסף במקומות אחרים. כבר היו לי כאלו שרצו הנחה, בגלל שאין להם כסף ואחר כך נכנסו לטויוטה חדשה. בארץ אין מספיק מודעות לטיפולים אלטרנטיביים. פגשתי למשל, מטפל צנוע מהולנד, שאמר לי שהיה מחליף כל שנתיים bmw חדשה. פשוט היו לו הרבה מטופלים. בהונג קונג המורה שלי מטפל ב 15 מטופלים ביום ולכל טיפול הוא לוקח מחיר של 6 ארוחות צהריים עסקיות. הוא חי ממש טוב. שם אנשים קמים בבוקר עם גב, כואב וישר באים אליו. 4 ימים ברצף. כל יום משלמים. אני לא רואה הרבה מטפלים עשירים שחיים בפאר והדר. הרבה מהם חיים בדוחק אפילו, ונראים שאין להם. למה? לא מגיע למטפל שמשנה לאדם את החיים, ואולי אף נותן לו אותם בחזרה לחיות כמו מלך. הסיבה לדעתי - התפיסה של הכסף בארץ מאוד קשה, ולכן אנשים מוציאים אותו על אוכל, על הנאות, ורק אחר כך על טיפולים. מעבר לזה - אם מטפל רוצה להרגיש טוב, שהוא נותן לעם, לקהילה. ניתן להחליט על שניים שלושה מטופלים שאיתם הוא גמיש, או על יום בו הולך לאזור ספר ונותן טיפולים בעלות נמוכה. אולי לבחור קהילה נזקקת ולהתנדב בה חצי יום בשבוע..... ונחזור לדוגמת האוטו - למה אנשים שצריכים לתקן את האוטו, על מנת שיסעו בביטחה, לא יכולים לעשות זאת, רק בגלל שהחלקים יקרים, או שעת עבודה יקרה? מדובר בחיים שלהם. אין הבדל. ברגע שמבינים שאין הבדל, ניתן גם לדרוש, גם לקבל וגם להעניק. מטפל לא צריך רק להעניק. מטופל צריך לרצות לשלם וכמה שיותר. אם אני הולך למטפל, או למורה או כל אדם שנותן מעצמו - אני רוצה לשלם, והייתי שמח אם הייתי יכול לשלם יותר. זה עניין של גישה. בו להונג קונג ותשתנה הגישה שלך. שם אנשים שמחים להוציא כסף ולשלם. לפחות למורה שלי. אנשים רגילים, זקנים, חולים, מהעם. שלא תבין - אני מסכים עמך, רק שאני חושב שגם הציבור צריך לשנות גישה. והעיקר - שיהיה יום נפלא

 

[doingood]

זה עסק שלי וזה עסק שלו

אני מפרגן למטפלים משגשגים מכל הלב, וחוזר ואומר שמטפל צריך לחיות טוב. השאלה היא מה עם אותם אנשים שאינם יכולים להרשות לעצמם? אבל עזוב, השאלה כבר גולשת להתנגדות שלי לשיטה הקפיטליסטית של "שוק חופשי" ואיננה נוגעת במהות המקצוע הטיפולי. יום מקסים

 

[ינוקא1]

ירון , אתה יודע שבנושא הזה עמדתך קרובה

לליבי. אבל צחי צודק במאה אחוז. ב99 אחוז מהמקרים זה לא עניין של "אין כסף" אלא של סדר עדיפות. ולפעמים דווקא זה שתיקח כסף מהאדם יראה לו שהוא צריך לשים את בריאותו במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות שלו. דבר נוסף : חלק מהבעיה של אנשים לשלם כסף על טיפולים הוליסטיים היא מהחשש (המוצדק) "האם זה יעזור ?" גם אדם עני , אם היה בטוח במאה אחוז שתוך כך וכך טיפולים אתה תפתור לו בעיה רפואית , היה משלם לך בשמחה. אני טוען שהחשש הזה הוא השתקפות של חוסר האמון שלנו בעצמינו ובטיפולים שלנו. חוסר האמון בזה שאנחנו מקבלים כסף על טיפול ולא על ריפוי , חוסר האמון בזה שאנחנו שליחים לרפא והריפוי עצמו בא מלמעלה. בשורה התחתונה , יש לך את מלוא הזכות להתפרנס בכבוד. מבחינתי זה אומר להגיע לשכר ממוצע , ולקחת מחירים סבירים בשוק. ובכל זה ברמת ה"מיקרו" - רמת המטפל הבודד. (אגב , אני אישית עדיין לוקח מחירים מאוד נמוכים יחסית). להגיע למחירים נמוכים מאוד עבור רפואה משלימה , זה רק אם תצליח לקצר את משכי הטיפולים לזמנים קצרים מאוד , ועם זאת להגיע לתוצאות מצויינות. זה יאפשר לך להתפרנס בכבוד , לטפל בהרבה אנשים וגם לקחת מחירים נמוכים. אם למשל תטפל באדם טיפול יעיל ועוצמתי תוך 20 דקות , זה יאפשר לך לקבל 2-3 אנשים בשעה (בהנחה שזה לא יתיש אותך) וממילא להתפרנס טוב גם תוך כדי גבית מחיר נמוך. אני רואה את זה כאידאל ואני שואף לשם. להרבה מטופלים זה דווקא לא יתאים : הרבה מטופלים דווקא מעונינים בשיחה ארוכה ויחס אישי.

 

[עומר גלעדי]

הבעיה של אנשים לשלם כסף על טיפול

היא שיקוף (לדעתי, כמובן) של הבעיה של המטפל לקחת כסף מטיפול. אף אחד מאיתנו לא נכנס למכולת, בוחר מוצרים ובסוף מתקשה לשלם עליהם. כי זה ברור לכולנו שגם בעל המכולת צריך להתקיים. אני חושבת שהבעיות של המטופלים שלנו הם או נושאים שצריכים לעלות בטיפול (כלומר, האם המטופל הזה הוא במובן מסויים מתקשה לשאת באחריות על המצב הבריאותי שלו?) או שיקוף של ההערכה שלנו את עצמינו כמטפלים...

 

[צחי שוחט]

גם נכון.

 

[ינוקא1]

../images/Emo45.gif

 

[Lagrangian]

חינם

מה שחשבתי עליו פעם הוא שהייתי רוצה שכל אדם שמתקרב לסביבה שלי יהיה קצת יותר שמח ובריא.. לפעמים נראה שזה גם עובד, ובחינם..

 

[doingood]

../images/Emo45.gif

 

[Lagrangian]

אתה שואל אותנו?

 

[doingood]

גם את עצמי

 

[עומר גלעדי]

מדוייק ומושך, כרגיל...

פעם, היה איש אחד שהיה לו צאן כבשים. מהכבשים היה אורג מלבושים נאים ובעזרת המלבושים האלה לא רק היה שומר על משפחתו מהקור ומעקיצות חרקים, אלא גם היה מחליף אותם בתמורה לעגבניות מהשכן משמאל ובשר ציד מהשכן מימין. כולם היו זקוקים למלבושים כאלה, ואם היו לו מספיק כבשים, לא היה צורך שעוד בן שבט יגדל כבשים. לאף אחד לא חסרו מלבושים. אבל, היו מקצועות שהיה יותר קל להחליף ומקצועות שפחות קל להחליף. את ראש השבט ואת השמאן, לא היה קל להחליף ולכן הם היו מהראשונים שדואגים להם. בתמורה לכישורים וליכולות שלהם הם קיבלו מכל טוב תוצרי השבט. אולי הם לא דאגו בקשר לזה וקיבלו פשוט מה שקיבלו מבלי לדרוש, אבל אין ספק שאם היו נשארים רק שלושה סוודרים ולשמאן היה חסר אחד, הוא היה מקבל אחד (על חשבון בן שבט אחר, שהוא פחות ייחודי לשבט). נכנסו מטבעות הכסף לסיפור וטרפו את הקלפים. מטבעות של כסף אפשר לצרוך לא רק לשימוש כרגע (או בחורף הבא), אלא יש טעם לבקש עוד ועוד מהם, מכל מני סיבות, אולי העיקרית היא שאפשר להחליף אותם בכל דבר אחר. עכשיו, המשחק הוא כבר לא שיהיה לך די צרכך כי הביטוי הזה הופך חסר משמעות. תמיכה אנרגטית היום לעיתים נדירות מביאה אותך למעמד הכנה ולשפע החומרי שהיתה אז לשמאן של השבט. לטעמי אחת הסיבות היא שהאנרגיות מבוזבזות פה על איתור השמאן הזה, כשכל פלוץ חושב שהוא יכול להכשיר שמאנים חדשים בשיטת טיפול יוקרתית שהוא המציא ומלמד אותה בשעתיים. ככה, לכל שבט יש שמאן לכל חצי בנאדם והכישורים הולכים קיבינימט. האיזון הטבעי אולי ידאג לזה שהשמאנים האמיתיים והיעילים הם אלה שירוויחו מדרך החיים הזו (לא כסף לחשבון הבנק, אלא שפע בחיים), אבל זה לא איפה שאנחנו נמצאים היום. אני חושבת שנכון שכל הילר ש"מחזיק מעצמו" (כמו שאתה!) ידרוש (מהייקום, לא ממטופל) תמורה חומרית בעבור הטיפולים והעזרה שהוא מביא לעמיתיו, לא בהכרח בגלל המאמץ שהוא משקיע, אלא על מנת שיוכל לחיות בכבוד ותוך שחרור הצרכים היומיומיים שלו, ולהתמקד בעזרה הזו שהוא מגיש ובהמשך התפתחות רוחנית. המשמעות הטכנית היא שכל מטפל צריך להגיע למצב שהחיים כמטפל נעימים ושופעים עבורו. כמה לשעה? טוב, זו כבר שאלה מנוקדת. אני עדיין לוקחת 150 ש"ח לשעה, רחוק מאוד (לכיוון מטה) מחברותי בעלות שנות נסיון דומות ותואר שני בתחום, ואני שמחה על זה, כי זה סכום הוגן ומתאים לי. אבל זה כבר מאוד אישי, לא?..