אז מה עושים עם הניירת?

[מרעישה בשקט]

אז מה עושים עם הניירת?

בהמשך לדיון שלי עם ויקטור החתול כמה שרשורים למטה, פותחת שרשור נייירת.

9 הריונות, 8 הפלות, 4 שאריות, 2 הידבקויות, אינספור בירורים גנטיים ו-4 שאיבות IVF+PGD, הניבו המון ניירת.
אין טעם ואין צורך לשמור את הכל, ואני מתייעצת איתכן מה כן כדאי לשמור?
הדגש שלי הוא העתיד - שלי ושל הבת שלי.
אז ברור לי ששומרים את כל המסמכים של הגנטיקה (גם שלי וגם של העוברים).
השאלה מה לגבי מסמכים של גרידות והיסטרוסקופיות? האם הם רלוונטיים לטיפול בי בעוד 20 או 30 שנה?
ומה לגבי מעקבי הריון, שקיפות וכדומה? האם משהו מכל אלה עשוי להיות רלוונטי לעתיד המיילדותי של הבת שלי? הרי יש לי גם היסטוריה גנטית (כרגע לא ידוע אם הבת שלי נושאת את אותו הממצא) וגם היסטוריה של הפלות שליש ראשון שהגורם להן לא ידוע.

כדי לטפל בניירת, אני חייבת לדעת מה לשמור ומה לזרוק.
בינתיים הניירת מפוזרת ברחבי הבית, חלקה בקלסרים וחלקה בשקיות.

 

[שירהד1]

שאלה חשובה ועצובה-

יש משהו מאוד סמבולי וחזק באקט של זריקת דברים.

בעיניי הדברים היחידים שרלוונטיים הם המסמכים הנוגעים לנושא הגנטי.
מעבר לכך- אין טעם לשמור כלום, אני מתכוונת בהיבט הרפואי.

אני חוששת שההתעסקות בנושא הניירת תציף איכשהו עוד יותר את הדברים. יש משהו נורא חזק בלראות שוב את המסמכים, את תמונות העוברים, את תוצאות הבדיקות השונות.
מצד שני, יכול להיות באקט הזה משהו תרפויטי כלשהו, של לזרוק, לקרוע, להיפרד. זהו סוג של פרידה, ויכול להיות מאוד משמעותי.

חישבי מה הכי נכון עבורך בשלב זה.

שירהץ


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[ויקטור החתול]

שאלה טובה

חושבת שבתור התחלה, הייתי שומרת הכל אבל מסדרת לפי נושאים, כך שבהמשך יהיה לי קל להשליך ולא אאלץ לנבור שוב.
אז כל מה שקשור לגנטי הייתי שומרת, זה ישמש אתכם ואו את הבת שלך בהמשך כנראה.
ניתוחים - הייתי שומרת בקלסר או ניילונית ייעודיים. יש סיכוי שעוד יהיה צורך להראות אותם אם יהיו התעסקויות בהמשך ברחם וירצו לדעת היסטוריה של ניתוחים.
מעקבי הריון - עוד קלסר נפרד (או קלסרים) ובעיני הכי פחות נחוץ כנראה, אז הייתי שומרת ליתר בטחון לעוד כמה שנים ואז נפתרת מזה, אם לא יהיה שום צורך להראות משם משהו. לא יודעת באישו קונסטלציה הצורך בהם עשוי אולי לעלות עוד, אבל ליתר בטחון לעוד קצת זמן הייתי שומרת.
אבהיר אבל שלי אישית קשה להיפרד מניירת וגם בכלל לעסוק בה.
אני עוסקת במחקר קליני ויש חוקים ברורים למס' שנים לארכיון וגיליתי שלרוב יש בזה הגיון, כי יש איזו תקופה בה דברים עוד עלולים לעלות שוב ומתבקשים להציג מסמכים וכדאי שיהיו לך בהישג יד.

 

[תרנגולת14]

סורקים וזורקים

מסדרים לפני נושאים כמו שויקטור הציעה.
סורקים לתיקיות בגוגל דרייב, ומכניסים לתיקיה אחת יחידה תחת שם שלא מכאיב.
את הניירת גורסים, ואת הגריסים זורקים לפח מחזור הנייר.
ככה גם שמרת את הכל (אם יום אחד תזדקקי למצוא איזה מסמך) וגם זרקת הכל ופינית מקום בבית.

אפשר להוריד לטלפון את האפליקציה camscanner ולעשות הכל דרך הטלפון. האפליקציה ״מיישרת״ את המסמכים וגורמת להם להראות מסמכיים כאלה. למרות שמניסיוני גם סתם תמונה מצולמת מספיקה.

 

[אמאלוסי]

מה שאני הייתי עושה

אני הייתי אוספת הכל כולל הכל, בלי להסתכל לקופסה גדולה ודוחפת לפינה במחסן. להסתכל ועשות סדר רק יעשה לך רע.
במקרה ופתאום כן משהו יהיה חשוב (לא סביר).
הרי כל המידע שמור במערכות של קופות חולים.
אפילו מסמכים מגנטיקה לא כל כך חשובים.
המדע מתקדם מאוד וכשבת שלך תגיע לגיל נישואין, טכנולוגיה תתקדם עוד יותר והיא פשוט תעשה לעצמה ריצוף אקסומי.