ketty the sheep
New member
... אז סיימתי לראות אילג'ימה
אמנם באיחור, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, הלא כן?
אני מנחשת שבגלל שהסדרה הייתה מאוד פופולארית כשהיא שודרה, כבר היו דיונים עליה, אבל לא מצאתי הודעה שהתאימה לניצול, אז אני עושה למורן קצת בלאגן.
בטח גם יהיו לי עוד דברים להגיד על הסדרה בהמשך, אז מקסימום אני אצור פה שרשורפלצת שיהיה מורכב מהתכתבויות עם עצמי.
הדבר הזה גדול מכל בחינה אפשרית. החל מהקרב בין SBS ו-MBC על זכויות היוצרים של הסיפור ועד, ובכן, לסדרה עצמה.
אני מודה שהתעניינתי בסדרה בהתחלה בגלל ההערכה הגדולה שיש לי ללי ג'ונקי. הוא באמת אחד השחקנים האהובים עליי (בקוריאה ובכלל - גם שחקן וגם אמן לחימה. וגם קוריאני. אתה גבר אמיתי רק אם אתה כל אלו ומסוגל לבכות לפחות שני דליים ביום. יום אחד אני אביא אחד כזה לאמא הביתה <והיא תזרוק אותנו מהחלון>) ובתפקיד הזה הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר (למרות שאחרי התפקיד של גונג-גיל שהוא עשה ב-The King and the Clown, לא באמת היה בזה צורך
). ובאמת, הדמות של יונג הייתה אחת המקסימות וקורעות לב שיצא לי לראות (פשוט רציתי לבוא ולחבק אותו בכל פרק מחדש), וגם הדמויות המשניות מאוד מוצלחות. בעיקר אהבתי את אבא של יונג, את בונג-סון ואת קונג הא (אבא של בונג-סון). אהבתי גם את המורכבות של הדמות של שי הו/ג'ה דול. וכשאני אומרת מורכבות אני מתכוונת שגם אותו אהבתי לראות בוכה ומתאמן בחץ וקשת בלי חולצה. אכן, צ'וסון היא מדינה חמה, וירי בחץ וקשת הוא פעילות מתישה.
אני מחכה לגרסא של MBC, שמבוססת על העלילה המקורית של הקומיקס של קו וו-יונג, ובינתיים אנסה לחפש את הקומיקס עצמו. לא בטוחה שזה ריאלי, אבל עם הפופולריות של הסדרה, אולי הוא זכה לאיזו סריקה ותרגום ונמצא אי שם באינטרנט ומחכה לי.
מכאן יש ספוילרים לסוף של הסדרה. ספוילר קטן לפני: הרבה בכי. אה, רגע.
בקיצור - בכי, מוות, אנגסט, יחסי אחים לא ברורים* וסוף טוב. מאוד אהבתי את איך שהם סגרו את כל הקצוות בסוף הסדרה ולא השאירו שום דבר פתוח לגבי שום דמות. עם כמה שזה עצוב, אני חושבת שסוף שבו הוא לא היה מת היה מספק אותי פחות. חוץ מהעובדה שהמחשבה על לי ג'ונקי שוכב על האדמה בחושך, מתבוסס בדם וגונח בזמן שנופלים עליו עלי פרחים משמחת אותי מאוד, אני גם אוהבת את הרעיון של הגיבור שחי בליבם של האנשים. סך הכל, כל הסדרה הייתה טרגדיה אחת גדולה - כל הסיפור גבה הרבה מאוד קורבנות, וברור שזו לא הייתה אשמתו של יונג/גיום (למרות שזה מוסיף לאפקט המוות מבפנים של הדמות הראשית, דבר שאני מעריכה יותר מתור קצר במיוחד בקפיטריה בצהריים), שהרצון שלו לנקום את מות אביו הניע אותו. למרות כל האנגסט, אני חושבת שהסוף מאוד יפה ואופטימי. אני גם חושבת שהשימוש בקטע שפתח את הסדרה כדי לסגור אותה היה הרבה יותר טוב ממה שאפשר היה לצפות - העובדה שזה היה סיפור על אילג'ימה האגדי מפי מספר הסיפורים הצעיר (מאיפה הקריצו את הילד הזה?
) ולא פלאשבק לעתיד (???
) מאוד מאוד הוסיפה. זה גם הסביר את השימוש המוגזם באפקטים ואת העובדה שאף אחת מהדמויות של הסדרה לא הופיעה ב'פלאשבק' (אם אני לא טועה). בין הדברים שהפריעו לי בדרמה הייתה העובדה שלפעמים הקשרים בין הדמויות היו טלנובליות מדי. מילא הסיפורים של יונג/גיום ושי סו/ג'ה דול ואבא שלהם - אבל פתאום מגלים שאותו לי וון הו היה גם אח של המלך - לדעתי פרט מיותר שאפשר היה לבכות מספיק גם בלעדיו, אבל מילא.
חוץ מזה, קצת הציק לי שלקח ליונג כל כך הרבה זמן להגיע למסקנה שהרוצח היה המלך. אני היחידה שצעקה על המחשב שלה 'זה המלך!!!' כבר כמה פרקים לפני שהוא חשב על הרעיון הזה? זה דיי ברור, שהסמל שישלב את כל הסמלים שלהם ביחד יציין את המלך. טוב, אני חושבת שבירברתי יותר מדי בשביל מישהי שצריכה לקום בעוד חמש שעות וללכת לעשות בוחן קאנג'י. ~_~ אני בטח אתעורר מחר ואגלה שלא באמת סיימתי את הסדרה הזאת, או שבכלל לא ראיתי אותה מעולם. אני צריכה יותר שעות שינה. * בעיקר בראש שלי.
אמנם באיחור, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, הלא כן?
