תושב כדור הארץ
New member
אחד מהמונחים שאנו מרבים להשתמש בו
ובאמצעותו לתאר מצבים, תופעות ותהליכים בטבע האדם הוא "אנטלגנציה". וזה מוזר מאחר שלא קיימים עדיין אמצעים אוביקטיביים לעמוד את הדבר הזה. אנו מערכים את מידת האנטלגנציה באמצעות האינטואיציה, וכן אף שהוא רווח מאוד בשיח היום יומי, אין הוא נטפס כמונח מקצועי אבסולוטי. הפכתי בדבר העימוד של האנטלגנציה והפכתי, ואני רוצה להציג בפניכם אמצעי שגיבשתי, הניתן בקלות לשימוש על ידי כל אחד, להעריך בצורה מדוייקת יותר את הדבר הזה שנקרא "אנטלגנציה". החידוש הגדול של האמצעי הזה הוא שגם האדם הלא אנטלגנטי על פיו יוכל לראות את זה על עצמו באמצעותו באותה היעילות כמו האדם האנטלגנטי. אני מכנה את האמצעי הזה "מבחן היש ויש והמזוה עם". "יש ויש" ו"מזוה עם" אלה שני אופני התמודדות עם סיטואציה חברתית. "יש ויש" זאת תשובה הגיונית שבאמצעותה האדם פוטר את עצמו מהתמודדות עם סיטואציה חברתית כל שהי, ויש בה אפס חוכמה. סיטואציה חברתית זו יכולה להיות כל דבר; פשיעה, פולחן, סטריאוטיפ, אהבה לדבר זה או אחר, נטיה לכתוב בפורומים מסוימים דווקא. בקיצור, כל מה שתגידו. אדם העונה כך - "יש ויש" הוא אדם שלא רואה מבניות, מערכתיות ותהליכים. מבחינתו דברים שהוא נתקל בהם הם בגד "יש ויש", וזאת תשובה שלא ניתן להגיד עליה שהיא לא הגיונית, ושאנחנו תקלים בה הרבה בהוויה היום יומית שלנו. "מזוה עם" זה אופן התמודדות אחר עם סיטואציה חברתית. המתאפיין בכך שהאדם אוטומאטית משייך אליה הסתברות ומדור, שיכול להיות כל סוג של מדור: אזור גיאוגראפי, לאום, עדה, שכבת גיל, שכבת גיל ועדה, זמן, דת וכו וכו... אדם כזה רואה מציאות חברתית אחרת לגמרי - הוא רואה מבניות מערכתיות ותהליכים, והיכולת שלו להיות עצמאי גבוהה יותר. כמובן שיכולת כזו חייבת להיות מגובה על ידי אנפורמאציה. מאחר שלא ניתן להגיד שיכול להיות אדם שיש לו אפס אנפורמציה, כולנו מתאפיינים בנטיה להתמודד עם מציאות חברתית באמצעות שני האופנים (יש ויש והמזוה עם). המבחן שלי בוחן לאיכן משני הקצוות האלה הנטיה שלך חזקה יותר. אם אתה אדם הנוטה לנתח מציאות חברתית באמצעות סטטיסטיקה וקטגוריות, מצליח לזהות מבניות ותהליכים, ונוטה פחות לפתור את עצמך מהתמודדות באמצעות התשובה "יש ויש" - אתה אדם אנטלגנטי. אם ההיפך, אני כבר יכול להגיד לך מה אני יודע עליך. אתה שוקיסט, בוהה, חייב את דעתם של אחרים בכדי לקבל אחלטות, מחוסר יכול מנהיגות. נחמדן וחייכן גם אם אין צורך. בקיצור - לא אנטלגנטי, או במילים אחרות "מטומטם". מאחר שאף אחד מאיתנו לא נולד כבר כזה או כזה, התשובה לשאלה "איך הופכים להיות טיפס היש ויש או המזוה עם" היא כמובן למה אתה נכסף כשאתה ילד. ומכאן שלרוב המטומטם יוליד מטומטם והאנטלגנטי יוליד אנטלגנטי. וכאשר החברה לא מעודדת חשיבה מופשטת וביקורתית היא לא מעודד ראיה קטיגוריסטית, ולכן היא מהר מאוד מתמלאה במפגרים. וסופה הוא מציאות קיימת. אם בתור ילד את נכסף למאיר אריאל למשל, שהוא מלך הראיה הקטיגוריסטית ומכן בעל יכולת חיזוי טובה יותר, אתה הרוחת. אך אם בסופו של דבר תמצא את עצמך לבד עם כל הנכס הזה בסיבה גדושת מפגרים. הרוח שלך יוצא בהפסד. וזהו בעצם רגע אחד לפני שכל החברה הזאת מפסיקה להתקיים.
ובאמצעותו לתאר מצבים, תופעות ותהליכים בטבע האדם הוא "אנטלגנציה". וזה מוזר מאחר שלא קיימים עדיין אמצעים אוביקטיביים לעמוד את הדבר הזה. אנו מערכים את מידת האנטלגנציה באמצעות האינטואיציה, וכן אף שהוא רווח מאוד בשיח היום יומי, אין הוא נטפס כמונח מקצועי אבסולוטי. הפכתי בדבר העימוד של האנטלגנציה והפכתי, ואני רוצה להציג בפניכם אמצעי שגיבשתי, הניתן בקלות לשימוש על ידי כל אחד, להעריך בצורה מדוייקת יותר את הדבר הזה שנקרא "אנטלגנציה". החידוש הגדול של האמצעי הזה הוא שגם האדם הלא אנטלגנטי על פיו יוכל לראות את זה על עצמו באמצעותו באותה היעילות כמו האדם האנטלגנטי. אני מכנה את האמצעי הזה "מבחן היש ויש והמזוה עם". "יש ויש" ו"מזוה עם" אלה שני אופני התמודדות עם סיטואציה חברתית. "יש ויש" זאת תשובה הגיונית שבאמצעותה האדם פוטר את עצמו מהתמודדות עם סיטואציה חברתית כל שהי, ויש בה אפס חוכמה. סיטואציה חברתית זו יכולה להיות כל דבר; פשיעה, פולחן, סטריאוטיפ, אהבה לדבר זה או אחר, נטיה לכתוב בפורומים מסוימים דווקא. בקיצור, כל מה שתגידו. אדם העונה כך - "יש ויש" הוא אדם שלא רואה מבניות, מערכתיות ותהליכים. מבחינתו דברים שהוא נתקל בהם הם בגד "יש ויש", וזאת תשובה שלא ניתן להגיד עליה שהיא לא הגיונית, ושאנחנו תקלים בה הרבה בהוויה היום יומית שלנו. "מזוה עם" זה אופן התמודדות אחר עם סיטואציה חברתית. המתאפיין בכך שהאדם אוטומאטית משייך אליה הסתברות ומדור, שיכול להיות כל סוג של מדור: אזור גיאוגראפי, לאום, עדה, שכבת גיל, שכבת גיל ועדה, זמן, דת וכו וכו... אדם כזה רואה מציאות חברתית אחרת לגמרי - הוא רואה מבניות מערכתיות ותהליכים, והיכולת שלו להיות עצמאי גבוהה יותר. כמובן שיכולת כזו חייבת להיות מגובה על ידי אנפורמאציה. מאחר שלא ניתן להגיד שיכול להיות אדם שיש לו אפס אנפורמציה, כולנו מתאפיינים בנטיה להתמודד עם מציאות חברתית באמצעות שני האופנים (יש ויש והמזוה עם). המבחן שלי בוחן לאיכן משני הקצוות האלה הנטיה שלך חזקה יותר. אם אתה אדם הנוטה לנתח מציאות חברתית באמצעות סטטיסטיקה וקטגוריות, מצליח לזהות מבניות ותהליכים, ונוטה פחות לפתור את עצמך מהתמודדות באמצעות התשובה "יש ויש" - אתה אדם אנטלגנטי. אם ההיפך, אני כבר יכול להגיד לך מה אני יודע עליך. אתה שוקיסט, בוהה, חייב את דעתם של אחרים בכדי לקבל אחלטות, מחוסר יכול מנהיגות. נחמדן וחייכן גם אם אין צורך. בקיצור - לא אנטלגנטי, או במילים אחרות "מטומטם". מאחר שאף אחד מאיתנו לא נולד כבר כזה או כזה, התשובה לשאלה "איך הופכים להיות טיפס היש ויש או המזוה עם" היא כמובן למה אתה נכסף כשאתה ילד. ומכאן שלרוב המטומטם יוליד מטומטם והאנטלגנטי יוליד אנטלגנטי. וכאשר החברה לא מעודדת חשיבה מופשטת וביקורתית היא לא מעודד ראיה קטיגוריסטית, ולכן היא מהר מאוד מתמלאה במפגרים. וסופה הוא מציאות קיימת. אם בתור ילד את נכסף למאיר אריאל למשל, שהוא מלך הראיה הקטיגוריסטית ומכן בעל יכולת חיזוי טובה יותר, אתה הרוחת. אך אם בסופו של דבר תמצא את עצמך לבד עם כל הנכס הזה בסיבה גדושת מפגרים. הרוח שלך יוצא בהפסד. וזהו בעצם רגע אחד לפני שכל החברה הזאת מפסיקה להתקיים.