אחי לקח את אהבת ילדי -מכתב מדהים מאסיר
אריק,
אתמול נאחזתי במספר מחשבות שהעלות את חמתי לרמה בלתי נסבלת, מחשבות אלו גרמו לי סבל כזה שלא ישנתי כל הלילה אך תחילה אתאר את הרקע בקצרה.
שבע שנים ילדיי אינם מדברים איתי. יש לי אח אחד בשם דני, הוא נכנס כדוד יחיד ומתקשר עם ילדיי כאילו הוא אבא שלהם. לפני שבוע הוא מספר לי שאחת הבנות שלי רוצה לקבל את המחשב שלי, שנמצא בבית אימי, ושואל אם אסכים לתת לה. אמרתי לו שזו סנונית ראשונה של קשר עם ילדיי, ואני לא רוצה שהוא ייתן לה, אלא שאני שאני אתן לה, וכל שהיא צריכה לעשות זה להתקשר לתא הקולי שלי ולהשאיר הודעה שהיא מבקשת מאבא שלה את המחשב. ואני אתן לה בשמחה! הוא הודיע לי חגיגית שלא יתן לה את המספר טלפון ולמחרת לקח את המחשב ונתן לה. את זאת ספרה לי אימי אתמול בטלפון.
לאחר השיחה, הסתובבתי באגף, מדבר לעצמי ומתקשה לנשום. הזעם הציף אותי וחשבתי על 150 דרכים להרוג אותו. כל הלילה לא ישנתי, והספר של ביירון קייטי בצבץ באור מנורת הלילה בתאי. לאחר שלילת האפשרות, שה"עבודה" יכולה לסייע לי בכך, החלטתי בכל זאת לנסות. שהרי בעוד שעות אימי באה לביקור ראשון, וראיתי במחשבתי איך גם הביקור נהרס.
כתבתי מספר הצהרות:
אני שונא את דני, דני גוזל ממני את אהבת ילדיי אלי. דני ערפד מוצץ דם, דני עלוב נפש כי אין לו ילדים בגיל 50, והוא אוכל את הפירות שלי. דני גורם לילדיי לשמר את הריחוק ממני. דני מבטל את עובדת היותי אבא של ילדיי.
לקחתי את ההצהרה הראשונה: "אני שונא את דני" ושאלתי האם זאת האמת? תשובה: לא, אני כועס על דני אבל אינני יכול להגיד בוודאות שאני שונא אותו. בכך עניתי גם על השאלה השנייה. שהרי זאת האמת לאמיתה למרות שאני יכול להרוג אותו בשעת כעס ......
הצהרה שניה: "דני גוזל ממני את אהבת ילדיי אלי".
ושאלתי: האם זאת האמת?
גם כאן לא יכולתי להיות בטוח בוודאות שהוא גוזל את אהבת ילדיי אלי, בין שזה לא נראה לי הגיוני שהוא יכול לנתב את נפשם בצורה טוטאלית. גם כאן עניתי גם על השאלה השניה.
כאן לא היתה לי סבלנות רבה לעבור על כל ההצהרות, ולכן קפצתי למדאיגה ביותר: "דני מבטל את עובדת היותי אבא לילדיי".
שאלתי: האם זאת האמת?
תשובתי היתה: לא! חד-משמעית, וגם התחלתי להבין שאהבת ילדיי אותי מעולם לא היתה תלויה באישורו של דני. ודני לא יכול לצוות על ילדיי לאהוב אף אדם, כך שהם יאהבו אותי רק כי דני אמר להם לאהוב אותו. ולכן הוא גם לא יכול להפסיק את אהבתם לאף אחד. מי הוא בכלל, אלוהים?!
אחר כך שאלתי: "האם אני יכול למצוא סיבה לא מלחיצה, להמשיך לאחוז במחשבה זו?", או במילים אחרות, תצמח לי איזו תועלת מן המחשבה שדני מבטל את עובדת היותי אבא של ילדיי? ושלא אלחץ מכך אפילו? תשובתי הייתה חד משמעית: "לא!!!" בוודאי שאין לי שום סיבה לאחוז שוב ושוב במחשבה הרעה הזאת, וגם השקרית הזאת!
אחר כך שאלתי: "האם אני יכול למצוא סיבה להרפות מן המחשבה הזאת? תשובתי היתה: כן! ישנן הרבה סיבות מדוע להרפות ממחשבה זו!
היא לא אמת
היא פוגעת בי וגורמת לי סבל רב
היא משניאה את דני עלי
היא מציגה את עצמי חסר בטחון באהבת ילדיי אלי
היא תפגע באימי כאשר תראה שיש איבה ביני לבין דני
היא הופכת אותי ללא ראוי לאהבת ילדיי אלי.
היא תחייב את ילדיי להסביר את האקסיומה שהם אוהבים אותו דבר
אחר כך שאלתי: "כיצד תרגיש בלי המחשבה הזאת"? שדני מבטיל את עובדת היותי אבא של ילדיי!
תשובתי היתה: רגוע, בעל בטחון רב בעובדת היותי האבא הבלתי מעורער של ילדיי. כל כך נהניתי מן התחושה, שהחלטתי להתענג עליה ולפתח אותה לכל הצדדים. כבר מזמן אני חש שמיום שנכנסתי לכלא, אשתי "זכתה בכל הקופה", וכל ששת ילדיי עברו לצידה, בגלל עובדה פשוטה, שהם איתה פיזית, ואני כאן. היא יכולה לדבר איתם יום יום ולהשפיע על דעתם, ואני כאילם ועיוור, לא רואה אותם לא שומע אותם ולא יכול לדבר איתם. נהגתי גם להתייסר מן המחשבות שהממסד, העוסיות הקהילתיות, ושל הכלא, שומרים עליהם מפני, שחלילה לא אשפיע עליהם במשהו. ואוסרים את המפגש בינינו. כל אלה פועלים כביכול ומבטלים כביכול את עובדת היותי אבא של ילדיי. והנה, אני צוחק בפה מלא, ומתמלא שמחה מן העובדה שלחשוב כך זוהי שטות גמורה. ואני חש איך כל המגלים שבניתי ביני לבין ילדיי מתמוטטים כמו ארמונות חול שגל שטף אותם. גל התודעה שלי שהכל היה אשליה שהביאה לסיוט! פתאום אני חש, כיצד דני, שהיה עבורי הכי קרוב והכי רלוונטי לתחושה השקרית הזו לימד אותי על הכלל. ואף אחד מן המחשבות הללו הן לא המציאות. המציאות האמיתית היא, שאני הוא אב ילדיי! התחברתי למציאות הזו בכל כוחי, וככל שהכרתי בכך יותר, כך נרגעתי יותר!כל המחשבות השיקריות שעפות להן בעליבות וחוסר און, הפכו לאנמיות לעומת המציאות הנוכחית היציבה הזו, אני אבא של ילדי
פתאום חשתי, איך טעיתי כל השנים שהחרשתי מפחד שמא ילדיי יפסיקו להיות ילדי אם אצור איתם קשר. פתאום אני חש שאני יכול בפשטות לדבר איתם, בלי פחד שיברחו לי. ואני גם לא צריך לרדוף אחריהם. במילא הם ילדיי, ואי אפשר לשנות את המציאות הזו. ההכרה הזו עושה אותי מאוד רגוע, גם כאשר אני כאן והם שם.
אני לא צריך אפילו להיות לידם, ולא צריך אפילו לראות אותם כדי
אחר-כך שאלתי: "מי תהיה בלי המחשבה הזאת"? תשובתי: "אב גאה!"
פתאום הכל נפתח אצלי. אני יכול לדבר על ילדיי בגאווה גלויה. הם ילדים חכמים, הם ילדים מחונכים, הם ילדים עם לב טוב והם בני אדם חיוביים והם בריאים ויפים.
פתאום אני רואה איך ששנים פחדתי להתגאות בהם, כי חשבתי שאבדתי את המעמד של אבא שלהם, הרבה לפני שדני נכנס לתמונה. פתאום אני חש שדני לחץ אותי כל כך עד שלימד אותי מי אני, פתאום במקום לשנוא אותו, אני אוהב אותו ואני מודה לו. כאן התחלתי לעבוד עם ההפוכים:
בהצהרה: "אני שונא את דני" ההיפוך הוא "אני אוהב את דני" ההיפוך השני "אני שונא את עצמי" זה כל כך נכון. הענשתי את עצמי על כל העוולות שגרמתי לילדיי האהובים. והייתי צריך לצעוק אני שונא את עצמי וצעקתי אני שונא את דני אבל עכשיו, כיוון שאני אוהב את דני אני יכול למחול לעצמי ואני יכול לאהוב את עצמי וחזה ההיפוך של 180 מעלות "אני לא שונא את עצמי".
מכאן כל ההיפוכים הנוספים בכל ההצהרות הבאות התבהרו לי:
"דני גוזל ממני את אהבת ילדי אלי – אני גוזל ממני את אהבת ילדי אלי – אני גוזל ממנו את אהבת ילדיי אליו.
"דני ערפד מוצץ דם" – דני לא ערפד מוצץ דם – אני ערפד מוצץ דם ילדיי, כאשר אני רוצה ראיות וחיזוקים לאהבתם הטיבעית אלי!
"דני עלוב נפש כי אין לו ילדים בגיל 50" – אני עלוב נפש כאשר אני חש שאין לי ילדים בגל 52"
"...והוא אוכל את הפירות שלי" – והוא לא אוכל את הפירות שלי – ואני אוכל את הפירות שלי, כי אני מציק להם.
"דני גורם לילדיי לשמר את הריחוק ממני" – דני לא גורם לילדיי לשמר..." – אני גורם לילדיי לשמר את הריחוק ממני. בכך שהייתי משוכנע שאבדתי את עובדת היותי אבא לילדיי, ואני משדר להם את זה על ידי ריחוק שאני כופה עליהם בשתיקתי הארוכה.
בהסתמכי על ההנחיות של קייטי, שאין חובה לשמור על הסדר של השאלות או על הסדר של חקירת ההצהרות לפי הופעתן, קפצתי רק לתובנות שדברו אלי. מצאתי את כל ההצהרות הנכונות על פי דעתי, שמתאימות יותר למציאות שלי. חוויתי כיצד המחשבות משחררות את אחיזתן המעיקה ממני. למרות שהן נמצאות עדיין אבל בדרך נפלאה לא גורמות לי סבל.
הגעתי לביקור הראשון עם אימי, לאחר לילה ללא שינה אבל במצב רוח מרומם ורגוע לגמרי.
לקחתי עימי את הספר "לאהוב את מה שיש" סיפרתי לאימי על הסדנא, והצעתי לה לתרגל בביקור של חצי שעה את חקירת המחשבות המעיקות עליה. היא נענתה בחיוב.
זה שנים של איבה בינה לבין אחותי ואפילו נישלה אותה מהירושה. תוך כדי הביקור של כמחצית השעה, הנחתי אותה בחקירת מחשבותיה על ההצהרות שסיפקה בגין שנאה תהומית. במהלך הביקור היא בכתה וחגם צחקה עד לב שמיים. בסוף התרווחה על הכיסא, ואמרה לי שמעולם חשה כזו נינוחות בקשר לאחותי.
הביקור הסתיים בשמחה גדולה וסקרנות ענקית של אימי בדבר השיטה של ביירון קייטי!
נ.ב.
זהו מכתב מאסיר שהשתתף בקבוצה של לאהוב את מה שיש שערכתי באחד מבתי הכלא בארץ.
הספר לאהוב את מה שיש הגיע לחדרו של אסיר זה בזכות תרומה כספית.
כל מי שיכול לתרום לקידום פעילות חברתית עם שיטת "העבודה", או מכיר מי שיכול לתרום – נשמח לעזרתכם, אנו צרו קשר לדואר [email protected]
תודה, אריק פלד
אריק,
אתמול נאחזתי במספר מחשבות שהעלות את חמתי לרמה בלתי נסבלת, מחשבות אלו גרמו לי סבל כזה שלא ישנתי כל הלילה אך תחילה אתאר את הרקע בקצרה.
שבע שנים ילדיי אינם מדברים איתי. יש לי אח אחד בשם דני, הוא נכנס כדוד יחיד ומתקשר עם ילדיי כאילו הוא אבא שלהם. לפני שבוע הוא מספר לי שאחת הבנות שלי רוצה לקבל את המחשב שלי, שנמצא בבית אימי, ושואל אם אסכים לתת לה. אמרתי לו שזו סנונית ראשונה של קשר עם ילדיי, ואני לא רוצה שהוא ייתן לה, אלא שאני שאני אתן לה, וכל שהיא צריכה לעשות זה להתקשר לתא הקולי שלי ולהשאיר הודעה שהיא מבקשת מאבא שלה את המחשב. ואני אתן לה בשמחה! הוא הודיע לי חגיגית שלא יתן לה את המספר טלפון ולמחרת לקח את המחשב ונתן לה. את זאת ספרה לי אימי אתמול בטלפון.
לאחר השיחה, הסתובבתי באגף, מדבר לעצמי ומתקשה לנשום. הזעם הציף אותי וחשבתי על 150 דרכים להרוג אותו. כל הלילה לא ישנתי, והספר של ביירון קייטי בצבץ באור מנורת הלילה בתאי. לאחר שלילת האפשרות, שה"עבודה" יכולה לסייע לי בכך, החלטתי בכל זאת לנסות. שהרי בעוד שעות אימי באה לביקור ראשון, וראיתי במחשבתי איך גם הביקור נהרס.
כתבתי מספר הצהרות:
אני שונא את דני, דני גוזל ממני את אהבת ילדיי אלי. דני ערפד מוצץ דם, דני עלוב נפש כי אין לו ילדים בגיל 50, והוא אוכל את הפירות שלי. דני גורם לילדיי לשמר את הריחוק ממני. דני מבטל את עובדת היותי אבא של ילדיי.
לקחתי את ההצהרה הראשונה: "אני שונא את דני" ושאלתי האם זאת האמת? תשובה: לא, אני כועס על דני אבל אינני יכול להגיד בוודאות שאני שונא אותו. בכך עניתי גם על השאלה השנייה. שהרי זאת האמת לאמיתה למרות שאני יכול להרוג אותו בשעת כעס ......
הצהרה שניה: "דני גוזל ממני את אהבת ילדיי אלי".
ושאלתי: האם זאת האמת?
גם כאן לא יכולתי להיות בטוח בוודאות שהוא גוזל את אהבת ילדיי אלי, בין שזה לא נראה לי הגיוני שהוא יכול לנתב את נפשם בצורה טוטאלית. גם כאן עניתי גם על השאלה השניה.
כאן לא היתה לי סבלנות רבה לעבור על כל ההצהרות, ולכן קפצתי למדאיגה ביותר: "דני מבטל את עובדת היותי אבא לילדיי".
שאלתי: האם זאת האמת?
תשובתי היתה: לא! חד-משמעית, וגם התחלתי להבין שאהבת ילדיי אותי מעולם לא היתה תלויה באישורו של דני. ודני לא יכול לצוות על ילדיי לאהוב אף אדם, כך שהם יאהבו אותי רק כי דני אמר להם לאהוב אותו. ולכן הוא גם לא יכול להפסיק את אהבתם לאף אחד. מי הוא בכלל, אלוהים?!
אחר כך שאלתי: "האם אני יכול למצוא סיבה לא מלחיצה, להמשיך לאחוז במחשבה זו?", או במילים אחרות, תצמח לי איזו תועלת מן המחשבה שדני מבטל את עובדת היותי אבא של ילדיי? ושלא אלחץ מכך אפילו? תשובתי הייתה חד משמעית: "לא!!!" בוודאי שאין לי שום סיבה לאחוז שוב ושוב במחשבה הרעה הזאת, וגם השקרית הזאת!
אחר כך שאלתי: "האם אני יכול למצוא סיבה להרפות מן המחשבה הזאת? תשובתי היתה: כן! ישנן הרבה סיבות מדוע להרפות ממחשבה זו!
היא לא אמת
היא פוגעת בי וגורמת לי סבל רב
היא משניאה את דני עלי
היא מציגה את עצמי חסר בטחון באהבת ילדיי אלי
היא תפגע באימי כאשר תראה שיש איבה ביני לבין דני
היא הופכת אותי ללא ראוי לאהבת ילדיי אלי.
היא תחייב את ילדיי להסביר את האקסיומה שהם אוהבים אותו דבר
אחר כך שאלתי: "כיצד תרגיש בלי המחשבה הזאת"? שדני מבטיל את עובדת היותי אבא של ילדיי!
תשובתי היתה: רגוע, בעל בטחון רב בעובדת היותי האבא הבלתי מעורער של ילדיי. כל כך נהניתי מן התחושה, שהחלטתי להתענג עליה ולפתח אותה לכל הצדדים. כבר מזמן אני חש שמיום שנכנסתי לכלא, אשתי "זכתה בכל הקופה", וכל ששת ילדיי עברו לצידה, בגלל עובדה פשוטה, שהם איתה פיזית, ואני כאן. היא יכולה לדבר איתם יום יום ולהשפיע על דעתם, ואני כאילם ועיוור, לא רואה אותם לא שומע אותם ולא יכול לדבר איתם. נהגתי גם להתייסר מן המחשבות שהממסד, העוסיות הקהילתיות, ושל הכלא, שומרים עליהם מפני, שחלילה לא אשפיע עליהם במשהו. ואוסרים את המפגש בינינו. כל אלה פועלים כביכול ומבטלים כביכול את עובדת היותי אבא של ילדיי. והנה, אני צוחק בפה מלא, ומתמלא שמחה מן העובדה שלחשוב כך זוהי שטות גמורה. ואני חש איך כל המגלים שבניתי ביני לבין ילדיי מתמוטטים כמו ארמונות חול שגל שטף אותם. גל התודעה שלי שהכל היה אשליה שהביאה לסיוט! פתאום אני חש, כיצד דני, שהיה עבורי הכי קרוב והכי רלוונטי לתחושה השקרית הזו לימד אותי על הכלל. ואף אחד מן המחשבות הללו הן לא המציאות. המציאות האמיתית היא, שאני הוא אב ילדיי! התחברתי למציאות הזו בכל כוחי, וככל שהכרתי בכך יותר, כך נרגעתי יותר!כל המחשבות השיקריות שעפות להן בעליבות וחוסר און, הפכו לאנמיות לעומת המציאות הנוכחית היציבה הזו, אני אבא של ילדי
פתאום חשתי, איך טעיתי כל השנים שהחרשתי מפחד שמא ילדיי יפסיקו להיות ילדי אם אצור איתם קשר. פתאום אני חש שאני יכול בפשטות לדבר איתם, בלי פחד שיברחו לי. ואני גם לא צריך לרדוף אחריהם. במילא הם ילדיי, ואי אפשר לשנות את המציאות הזו. ההכרה הזו עושה אותי מאוד רגוע, גם כאשר אני כאן והם שם.
אני לא צריך אפילו להיות לידם, ולא צריך אפילו לראות אותם כדי
אחר-כך שאלתי: "מי תהיה בלי המחשבה הזאת"? תשובתי: "אב גאה!"
פתאום הכל נפתח אצלי. אני יכול לדבר על ילדיי בגאווה גלויה. הם ילדים חכמים, הם ילדים מחונכים, הם ילדים עם לב טוב והם בני אדם חיוביים והם בריאים ויפים.
פתאום אני רואה איך ששנים פחדתי להתגאות בהם, כי חשבתי שאבדתי את המעמד של אבא שלהם, הרבה לפני שדני נכנס לתמונה. פתאום אני חש שדני לחץ אותי כל כך עד שלימד אותי מי אני, פתאום במקום לשנוא אותו, אני אוהב אותו ואני מודה לו. כאן התחלתי לעבוד עם ההפוכים:
בהצהרה: "אני שונא את דני" ההיפוך הוא "אני אוהב את דני" ההיפוך השני "אני שונא את עצמי" זה כל כך נכון. הענשתי את עצמי על כל העוולות שגרמתי לילדיי האהובים. והייתי צריך לצעוק אני שונא את עצמי וצעקתי אני שונא את דני אבל עכשיו, כיוון שאני אוהב את דני אני יכול למחול לעצמי ואני יכול לאהוב את עצמי וחזה ההיפוך של 180 מעלות "אני לא שונא את עצמי".
מכאן כל ההיפוכים הנוספים בכל ההצהרות הבאות התבהרו לי:
"דני גוזל ממני את אהבת ילדי אלי – אני גוזל ממני את אהבת ילדי אלי – אני גוזל ממנו את אהבת ילדיי אליו.
"דני ערפד מוצץ דם" – דני לא ערפד מוצץ דם – אני ערפד מוצץ דם ילדיי, כאשר אני רוצה ראיות וחיזוקים לאהבתם הטיבעית אלי!
"דני עלוב נפש כי אין לו ילדים בגיל 50" – אני עלוב נפש כאשר אני חש שאין לי ילדים בגל 52"
"...והוא אוכל את הפירות שלי" – והוא לא אוכל את הפירות שלי – ואני אוכל את הפירות שלי, כי אני מציק להם.
"דני גורם לילדיי לשמר את הריחוק ממני" – דני לא גורם לילדיי לשמר..." – אני גורם לילדיי לשמר את הריחוק ממני. בכך שהייתי משוכנע שאבדתי את עובדת היותי אבא לילדיי, ואני משדר להם את זה על ידי ריחוק שאני כופה עליהם בשתיקתי הארוכה.
בהסתמכי על ההנחיות של קייטי, שאין חובה לשמור על הסדר של השאלות או על הסדר של חקירת ההצהרות לפי הופעתן, קפצתי רק לתובנות שדברו אלי. מצאתי את כל ההצהרות הנכונות על פי דעתי, שמתאימות יותר למציאות שלי. חוויתי כיצד המחשבות משחררות את אחיזתן המעיקה ממני. למרות שהן נמצאות עדיין אבל בדרך נפלאה לא גורמות לי סבל.
הגעתי לביקור הראשון עם אימי, לאחר לילה ללא שינה אבל במצב רוח מרומם ורגוע לגמרי.
לקחתי עימי את הספר "לאהוב את מה שיש" סיפרתי לאימי על הסדנא, והצעתי לה לתרגל בביקור של חצי שעה את חקירת המחשבות המעיקות עליה. היא נענתה בחיוב.
זה שנים של איבה בינה לבין אחותי ואפילו נישלה אותה מהירושה. תוך כדי הביקור של כמחצית השעה, הנחתי אותה בחקירת מחשבותיה על ההצהרות שסיפקה בגין שנאה תהומית. במהלך הביקור היא בכתה וחגם צחקה עד לב שמיים. בסוף התרווחה על הכיסא, ואמרה לי שמעולם חשה כזו נינוחות בקשר לאחותי.
הביקור הסתיים בשמחה גדולה וסקרנות ענקית של אימי בדבר השיטה של ביירון קייטי!
נ.ב.
זהו מכתב מאסיר שהשתתף בקבוצה של לאהוב את מה שיש שערכתי באחד מבתי הכלא בארץ.
הספר לאהוב את מה שיש הגיע לחדרו של אסיר זה בזכות תרומה כספית.
כל מי שיכול לתרום לקידום פעילות חברתית עם שיטת "העבודה", או מכיר מי שיכול לתרום – נשמח לעזרתכם, אנו צרו קשר לדואר [email protected]
תודה, אריק פלד