אחרי שנים כל כך רבות עדיין קשה

אחרי שנים כל כך רבות עדיין קשה

מדי פעם עדיין מתפרץ הקושי וצף. אנחנו חיים באותו קיבוץ הוא המשיך בחייו ואני עדיין תקועה באותו מקום ומשלמת מחיר נפשי כלכלי חברתי קשה. לפעמים כבר אין לי כוח. השבוע ממש נשברתי כמעט אישפזו אותי. כבר כל כך נמאס לי !!!!! אני לא יכולה לעזוב אין לי לאן, הורי לא מוכנים לקבל אותי לא אז ולא היום יש לי עדיין בנים שצריך לגדל ולי אין כוח יותר
 
קושי מתמשך

אני ממש מתנצלת שעברו כמה ימים מאז שכתבת את הודעתך בפורום, ללא תגובה מצידי. אני מבינה שיש קושי גדול שנמשך הרבה זמן, קושי שנוכח בחיים שלך היום, גם אחרי שנים רבות, קושי שגורם לך להרגיש חסרת כוחות להתמודד עם היומיום. התאור שלך: "אני עדיין תקועה באותו מקום" מחייב התייחסות. האם היית בטיפול? האם נעזרת באיש מקצוע כדי לעבד את הקשיים איתם התמודדת ועדיין מתמודדת? מה את יכולה לעשות היום כדי שבעוד זמן לא תיהיה תקועה באותו מקום?
 
תודה על תגובתך

לצערי אני לא יכולה לעשות הרבה. אנחנו חיים באותו קיבוץ, הוא בן קיבוץ אני לא. יש לי שני ילדים טוב כבר לא ילדים בחורים צעירים בעלי צרכים מיוחדים. אני מוכרת היום כנכה 75% קשה לי להתמודד במצבי לחץ במקומות צפופים, ועוד קשיים נוספים כך שאני לא יכולה לפרנס את עצמי מחוץ לקיבוץ ניסיתי, מה גם שלבנים יש צרכים שעולים הרבה כסף לכן אני "תקועה" כי אין ממש מוצא. חשוב לי לאפשר לבנים שלי לקבל מה שהם צריכים כדי להיות אנשים עצמאיים ככול האפשר וזה דורש כסף. מה שקשה כל כך זה שלו יש כסף, אישה חדשה, ילדים נוספים ואני נושאת לבד כל השנים בנטל של הבנים המיוחדים, ובחוסר היכולת להתקדם כל פעם שאני מרימה את הראש אוספת כוחות חדשים בא קושי חדש ואני נסוגה מרצון או בלית בררה חזרה. כן הייתי בטיפול, ואני עדיין מקבל עזרה של עוסי"ת אבל כאשר אני חוזרת לאותו מקום כל פעם קשה קשה מאוד להתקדם. אחד הדברים שמהם סבלתי ממנו לאורך השנים זו האמירה שלו "בילעדי את אפס כאן ולעולם לא יהייה לך כלום" לצערי הוא צודק. ביקשתי לצאת ללימודים כדי לצאת קצת הקיבוץ לא אישר לי, ניסיתי לחפש עבודה מחוץ לקיבוץ לא אישרו לי כי אני לא מביאה מספיק כסף, אבל אין לי מקצוע איך אני יכולה להביא יותר? מעבודה לא מקצועית. מה גם שקשה למצוא עבודה ולי קשה במצבי לחץ. אני מנסה ומנסה וכל פעם אני מרגישה שמקצצים לי עוד בכוחות. בעלי תפקידים בקיבוץ יודעים את המצב ויודעים את ה"סיפור" שלי אבל קיבוץ זה יותר בעייתי מחברה חרדית "אצלינו אין דבר כזה" ניסיתי לפנות ליעוץ משפטי כן אני יכולה לתבוע אותו אבל אני לא יכולה לעשות את זה כאשר אני חייה בקיבוץ זו תשובת המזכיר. מה גם שעו"ד עולה כסף דבר שאין לי אני יכולה לקבל סיוע משפטי דרך המדינה אבל רק עם המזכיר יחתום לי שהקיבוץ לא מאשר לי יעוץ משפטי והמזכיר לא מסכים לחתום. לקיבוץ שלי יש כסף ויש להם זמן, התיעצתי עם עו"ד פעם והוא מבין בקיבוצים הוא אמר שאני צודקת ויש מקום לתביעה אבל "לקיבוץ יש כסף וזמן ולך אין, הם ימשכו את הזמן ואת תצאי צודקת אבל בלי כלום כי כל הכסף שאולי תקבלי ילך על שכר טירחה" את מבינה? זה מעגל קסמים - אני מנסה לחיות בתוכו הכי טוב שאני יכולה מדי פעם יש נפילות וקשות אבל אני קמה. כבר היום אני מוקצה חברתית כי העזתי להתלונן במשטרה על האלימות כלפי ופעם שנייה כלפי הבן, הוא הלך למשטרה עם עו"ד שהקיבוץ נתן לו איך המזכיר אמר לי "את כל הזמן תוקפת אותו אנחנו צריכים להגן עליו" ועלי מה? אז אמרו לו לא להתקרב אלי טוב אז הוא לא פרץ לי שוב לבית טוב אז הוא לא אנס אותי שוב אבל הוא כן זורק לי את הדואר מעלים לי את הכביסה הנקיים מתא במכבסה, כן אני מוצאת כל פעם פנצ'ר באופניים שלי ועד שאני מצליחה לתקן לבד לוקח זמן, כן מידי פעם האופניים נעלמות מחדר האוכל למרות שהשארתי אותן שם ואני צריכה לחפש אותן. ועוד כל מיני דברים "קטני" ומוזרים שקורים, אז הוא לא מתקרב אלי אבל החיים לא קלים. וואואו כמה כתבתי !!!! אני אהייה בסדר אני תמיד קמה סתם כרגע תקופה קשה.
 
תודה

ששיתפת אותנו. החיים לא הקלו איתך!! שני דברים אני רוצה להגיד לך. האחד קשור בך ובבן הזוג שלך לשעבר. אני מבינה את הכאב הגדול הכרוך בלראות אותו בונה חיים חדשים ואותך מתמודדת עם הווה ועבר קשים. ובכל זאת, ככל שתצליחי לנתק את ההתניה - ככל שלו טוב יותר, לי רע יותר - אני חושבת שתוכלי להרגיש פחות סבל ולחיות את חייך, עם כל הקשיים, בפחות סבל. הדבר השני קשור באמירה האחרונה שלך - "אני תמיד קמה, סתם כרגע תקופה קשה". זאת אמירה אמיצה, צלולה, שמצליחה להבקיע מבעד לקשיים. אמירה שמעידה על יכולות וכוחות להתמודד.
 
למעלה