איזה יום קשה !!
היי איזה יום גרוע !! ליאור כרגיל לא הלך לביה"ס. היה צריך לקום לנסוע באוטובוס. אני נסעתי בהסעה של שלי לגן כי היתה לי פגישה כדי לראות ריפוי בעיסוק שלה לבד וגם בקבוצה. חוץ מזה גם ריפוי בדיבור. לבד היא שתפה פעולה בהתחלה (עם קצת סירובים קטנים באמצע - כמו תמיד היא קובעת מה היא רוצה ומתי). בהתחלה היא שחקה בשעועית שבה מוכנסים ספוגים קטנים (היא מכניסה אותם ומחביאה). היא צריכה אח"כ להוציא אותם ולשחרר את השעועית מהם. אח"כ להכניס ידיים לתוך השעועית ולהוציא וגם לכסות את הידיים של המרפאה בעיסוק בשעועית ולהוציא אותם. אח"כ היא שחקה בקצף גילוח על מראה ונהנתה מאוד, עד שפתאום הציק לה ה"לכלוך" על היד. באמצע היא גם הוסיפה קווים לעיגולים שהמרפאה בעיסוק ציירה, כדי להפוך לפרח. זהו ציור ראשוני. אח"כ היא קפצה על טרמפולינה עליה וממנה לרצפה. היא גם עמדה על קצות האצבעות כדי לתפוס בובות כאלה מלאות בחול. אח"כ כשזרקה לסל כדור וקצת אבדה שיווי משקל על מעמד כזה נמוך, היא נבהלה ויותר לא רצתה לזרוק כדור לסל. אח"כ הלכנו ביחד למרפאה בדיבור כדי לקבל טיפול וגם לספר לה שמתחלפת מרפאה בדיבור כי היא חזרה מחופשת לידה. בטיפול הן שיחקו כולן ב"מר בטטה" והלבישו אותו. השתמשו בלוח תקשורת שזהו לוח עם תמונות ששלי צריכה להצביע בו במקום לדבר או ביחד עם לדבר (להקל את הלחץ וללמוד אוצר מילים חדש). אח"כ סיפרה לה החדשה את הסיפור אליעזר והגזר עם תוספת של תמונות (כמו בלוח תקשורת) שהוצמדו לספר. זאת כדי ששלי תוכל ללוות את הסיפור ביותר תמונות. אח"כ דברו איתי רגע המרפאות בדיבור (ישנה וחדשה) וסיפרתי להן ששלי התחילה לשיר שירים בבית (שנה טובה ומתוקה שנה טובה לך אמא, באנו חושך לגרש בידינו אור ואש, נר לי נר לי נרלי דקיק, עוגה עוגה עוגה) שלפעמים רוצים להשתיק אותה אבל לא באמת עושים זאת כדי לעודד אותה לדבר. אח"כ כשהגעתי לריפוי בעיסוק בקבוצה (קבוצת הגן שלה) היא היתה בדיוק בוכה : אמא . הסברתי לה שלא הלכתי ואני אגיד לה ביי לפני שאלך. שלא הייתי נעלמת לה סתם. היא נרגעה אבל כמעט ולא שיתפה פעולה מה שהיה כנראה יוצא דופן כי בד"כ היא ממש נהנית שם. הם שרו בוקר טוב לכולם (תרגול שפתי), אבל שלי כמעט ולא שרה (רק אמרה "בסדר" במקום "טוב תודה בסדר"). אח"כ הם שחקו בכדור רוטט ששלי כבר רגילה אליו אבל היא ממש לא רצתה. קצת עודדו אותה לתפוס אותו ולכבות אותו לפחות וכך לגרום לה לשחק איתו. אח"כ הם שחקו במחבואים ושלי לא רצתה להתחבא אפילו לא עם מישהו בנוסף. עודדו אותה וקצת שדלו אותה להתחבא, אבל כשהיא יצאה מהמחבוא פרצה פתאום בבכי גדול. היא לא רצתה גם לטפס על סולם כמו כולם. הם טוענים שזה ממש יוצא דופן וזה כנראה בגלל שהייתי שם, אני חושבת שאולי היה עומס עליה. יכול להיות שהיה שילוב בין השניים. חזרנו לכיתת הגן, ישבנו לאכול וקצת דיברה איתי המרפאה בעיסוק שהיא חושבת שהבעיה היא יותר רגשית , כשמשהו חדש היא חוששת ובוחנת מאשר הקושי המוטורי או התחושתי. אני חושבת שיש שילוב ביניהם. היא חוששת מכשלון. המרפאה בעיסוק יצאה לכמה דקות מכיתת הגן וחזרה שוב כדי להציע לי קפה שלא שתיתי בבוקר. היה לי חסר מאוד הקפה, במיוחד אחרי הקושי של שלי. יצאתי קצת מאוכזבת מהגן , אבל הבנתי שבבית היא יותר מדברת ואולי פחות חוששת מדברים מוכרים. בקיצור, אני לא אמהר לשים אותה בגן רגיל. אף אחד לא הציע זאת, אבל כבר היו מחשבות מסביבי. יש לנו פגישה עם הנוירולוג בתחילת ינואר בתוך הגן. הנוירולוג מכיר אותי מליאור. ליאור טופל בשערי צדק. כשחזרתי הביתה התברר לי שליאת הלכה לביה"ס וחזרה בחזרה באוטובוס בלי להכנס לתוך ביה"ס. היא נזכרה שהיה לה מבחן בגיאוגרפיה שהיא לא למדה אליו. כל זה לקח זמן כדי שתגיד לי מה קרה. אני כבר חשבתי דברים איומים. כל הזמן היא אמרה שלא קרה כלום, אבל אני התעקשתי. הסברתי לה שזה לא בסדר. חוץ מזה, הייתי צריכה לעשות שמיניות באויר כדי לקחת יום חופש. בקיצור, קשה !!! ביום חמישי יש לנו תור לרופא אף אוזן גרון לשלי כדי להוציא נוזלים (או לקבל תרופה לכך).
היי איזה יום גרוע !! ליאור כרגיל לא הלך לביה"ס. היה צריך לקום לנסוע באוטובוס. אני נסעתי בהסעה של שלי לגן כי היתה לי פגישה כדי לראות ריפוי בעיסוק שלה לבד וגם בקבוצה. חוץ מזה גם ריפוי בדיבור. לבד היא שתפה פעולה בהתחלה (עם קצת סירובים קטנים באמצע - כמו תמיד היא קובעת מה היא רוצה ומתי). בהתחלה היא שחקה בשעועית שבה מוכנסים ספוגים קטנים (היא מכניסה אותם ומחביאה). היא צריכה אח"כ להוציא אותם ולשחרר את השעועית מהם. אח"כ להכניס ידיים לתוך השעועית ולהוציא וגם לכסות את הידיים של המרפאה בעיסוק בשעועית ולהוציא אותם. אח"כ היא שחקה בקצף גילוח על מראה ונהנתה מאוד, עד שפתאום הציק לה ה"לכלוך" על היד. באמצע היא גם הוסיפה קווים לעיגולים שהמרפאה בעיסוק ציירה, כדי להפוך לפרח. זהו ציור ראשוני. אח"כ היא קפצה על טרמפולינה עליה וממנה לרצפה. היא גם עמדה על קצות האצבעות כדי לתפוס בובות כאלה מלאות בחול. אח"כ כשזרקה לסל כדור וקצת אבדה שיווי משקל על מעמד כזה נמוך, היא נבהלה ויותר לא רצתה לזרוק כדור לסל. אח"כ הלכנו ביחד למרפאה בדיבור כדי לקבל טיפול וגם לספר לה שמתחלפת מרפאה בדיבור כי היא חזרה מחופשת לידה. בטיפול הן שיחקו כולן ב"מר בטטה" והלבישו אותו. השתמשו בלוח תקשורת שזהו לוח עם תמונות ששלי צריכה להצביע בו במקום לדבר או ביחד עם לדבר (להקל את הלחץ וללמוד אוצר מילים חדש). אח"כ סיפרה לה החדשה את הסיפור אליעזר והגזר עם תוספת של תמונות (כמו בלוח תקשורת) שהוצמדו לספר. זאת כדי ששלי תוכל ללוות את הסיפור ביותר תמונות. אח"כ דברו איתי רגע המרפאות בדיבור (ישנה וחדשה) וסיפרתי להן ששלי התחילה לשיר שירים בבית (שנה טובה ומתוקה שנה טובה לך אמא, באנו חושך לגרש בידינו אור ואש, נר לי נר לי נרלי דקיק, עוגה עוגה עוגה) שלפעמים רוצים להשתיק אותה אבל לא באמת עושים זאת כדי לעודד אותה לדבר. אח"כ כשהגעתי לריפוי בעיסוק בקבוצה (קבוצת הגן שלה) היא היתה בדיוק בוכה : אמא . הסברתי לה שלא הלכתי ואני אגיד לה ביי לפני שאלך. שלא הייתי נעלמת לה סתם. היא נרגעה אבל כמעט ולא שיתפה פעולה מה שהיה כנראה יוצא דופן כי בד"כ היא ממש נהנית שם. הם שרו בוקר טוב לכולם (תרגול שפתי), אבל שלי כמעט ולא שרה (רק אמרה "בסדר" במקום "טוב תודה בסדר"). אח"כ הם שחקו בכדור רוטט ששלי כבר רגילה אליו אבל היא ממש לא רצתה. קצת עודדו אותה לתפוס אותו ולכבות אותו לפחות וכך לגרום לה לשחק איתו. אח"כ הם שחקו במחבואים ושלי לא רצתה להתחבא אפילו לא עם מישהו בנוסף. עודדו אותה וקצת שדלו אותה להתחבא, אבל כשהיא יצאה מהמחבוא פרצה פתאום בבכי גדול. היא לא רצתה גם לטפס על סולם כמו כולם. הם טוענים שזה ממש יוצא דופן וזה כנראה בגלל שהייתי שם, אני חושבת שאולי היה עומס עליה. יכול להיות שהיה שילוב בין השניים. חזרנו לכיתת הגן, ישבנו לאכול וקצת דיברה איתי המרפאה בעיסוק שהיא חושבת שהבעיה היא יותר רגשית , כשמשהו חדש היא חוששת ובוחנת מאשר הקושי המוטורי או התחושתי. אני חושבת שיש שילוב ביניהם. היא חוששת מכשלון. המרפאה בעיסוק יצאה לכמה דקות מכיתת הגן וחזרה שוב כדי להציע לי קפה שלא שתיתי בבוקר. היה לי חסר מאוד הקפה, במיוחד אחרי הקושי של שלי. יצאתי קצת מאוכזבת מהגן , אבל הבנתי שבבית היא יותר מדברת ואולי פחות חוששת מדברים מוכרים. בקיצור, אני לא אמהר לשים אותה בגן רגיל. אף אחד לא הציע זאת, אבל כבר היו מחשבות מסביבי. יש לנו פגישה עם הנוירולוג בתחילת ינואר בתוך הגן. הנוירולוג מכיר אותי מליאור. ליאור טופל בשערי צדק. כשחזרתי הביתה התברר לי שליאת הלכה לביה"ס וחזרה בחזרה באוטובוס בלי להכנס לתוך ביה"ס. היא נזכרה שהיה לה מבחן בגיאוגרפיה שהיא לא למדה אליו. כל זה לקח זמן כדי שתגיד לי מה קרה. אני כבר חשבתי דברים איומים. כל הזמן היא אמרה שלא קרה כלום, אבל אני התעקשתי. הסברתי לה שזה לא בסדר. חוץ מזה, הייתי צריכה לעשות שמיניות באויר כדי לקחת יום חופש. בקיצור, קשה !!! ביום חמישי יש לנו תור לרופא אף אוזן גרון לשלי כדי להוציא נוזלים (או לקבל תרופה לכך).