איזה מזל נאחס
במשך 6 שנים עבדתי כמתדלקת וכל השנים האלה לא נתנו לי לעבוד בחנות כמוכרת בגלל שלא סמכו עליי.
למרות הכל נשארתי שם עד לרגע שהמים הגיעו עד נפש..עד שמכל הבחינות כבר היה הכל רע ולא היה אכפת לי שאפילו מפטרים אותי!
שבוע לפני הפיטורים התקבלתי לעבוד בספורמרקט כקופאית...
די שמחתי ואף שילבתי במשך כמה ימים גם עבודה בתדלוק וגם בסופר באותם הימים שעבדתי.
אני עובדת בסופר כבר שבועיים.
לפני שהתחלתי לעבוד בסופר גם שלחתי דרך כוח אדם וגם כן דרך קניונים את קורות החיים שלי ש-3 מהם חזרו אלי שכבר עבדתי וציינתי להם שהתחלתי לעבוד בסופר. אני בן אדם נאמן ואני לא קופצת מעבודה לעבודה עד שמגיע הסוף..
ששמו אותי בהתלמדות היו עוד מלא מתלמדים. חברה שלי התחילה גם לעבוד איתי.
אין לי נסיון קודם בקופה והכל היה חדש לי..
בהתחלה הכל היה מסובך בשבילי . יש לי קליטה איטית בהתחלה . כל הקודם של הירקות והפירות שכל הבנות זוכרות בסופר בשבילי היה סינית.
מיום ליום של ההתלמדויות התחלתי ממש להיכנס לעניינים ובאמת ביום ה-6 שכבר נתנו לי לעבוד לבד באופן עצמאי על הקופה וגם חברה שלי התחילה לעבוד לבד.
אני זוכרת את היום הזה כאילו הוא היה אתמול למרות שעבר שבוע..
אני מתקתקת עבודה, הכל הולך לי טוב. אני זוכרת כמה קודים של הפירות והירקות ומה שלא..יש לי דף עם כל הקודים. אני מסתדרת מצויין ואין לי שום חוסר בסוף המשמרת..
חברה שלי לעומת זאת שיש לה נסיון על הקופה התחילה להילחץ ממש בניגוד אלי . היא פנתה למישהי בעבודה ווהיא אמרה לה לא להגיד לאחראית שהיא לא בטוחה בעצמה , שכן היא לא תשים אותה לעבוד לבד..
איכשהו היא שרדה והיום היא עובדתת סבבה.
למחרת שמו אותי לעבוד באוכל המוכן ביום שישי ולא הייתי על הקופה בכלל.כך גם שבת , יום ראשון ושני הייתי בחופש...
ביום שלישי חזרתי לעבודה אחרי 4 ימי התנתקות מהקופה ופתאום שמו אותי לעבוד בקופה שצמודה לקופה הראשית איפה שכל האחראיים.
פתאום התבקשתי לספור את הקופה ולבדוק שהכל תקין. לפני זה לא יצא לי לספור את הקופה: את השקלים , אגורות , החצאים והמאות.
פתאום התחלתי להתבלבל בספירה ואז ירד לי הביטחון. באה עובדת שעזרה לי בכייף.
פתאום קלטתי מישהי מבוגרת מקופה הראשית שבוחנת אותי.
היא קלטה שמשהו לא כשורה ..
המבט שלה עוד יותר הלחיץ אותי , המעקב שלה..
פתאום התחילו להגיע לקוחות וקיבלתי שוק . פתאום אני לא יודעת מה ומו מבחינת מזומן אם עשיתי נכון או לא..מה שבטוח שגם אם הייתי טועה לא הייתי ממשיכה הלאה עד שאני עושה הכל נכון..אבל מה לעשות שמישהי שפטה אותי מהצד בלי להכיר אותי..
היא ניגשה אלי הנחשית וכאילו היא באה לטובתי היא שאלה אם אני חדשה. הסברתי לה ש-4 ימים לא הייתי על הקופה ופתאום שכחתי קצת את העבודה. היא אמרה שאני לא יכולה לעבוד עדיין לבד ושאני צריכה להתרענן קצת ואז לחזור לעבוד על הקופה..בולשיט!
היא הלכה לדווח עלךיי לאחראית שלי שעיקמה את הפרצוף שגילתה שאני לא מתפקדת טוב.
היום באתי לעבודה ושוב הנחשית הייתה בקופה הראשית.
שאלתי אותה באיזה קופה אני והיא עונה לי שעד שאחראית שלי לא תחליט אחרת אני מתלמדת.
לאחר כשעתיים קראו לי למשרד ובה הייתה האחראית שלי.
עוד לפני שנכנסתי לחדר שלה ידעתי שמדובר במה שאני חוששת ממנו..
וצדקתי ..
היא אמרה לי לחתום על מכתב טרום שימוע לפי פיטורים שיערך ביום שישי בשעה 10:00 בבוקר.
ניסיתי להסביר לה את העניין , אמרתי לה שתיתן לי עוד הזדמנות אבל היא אמרה שדיי היא נתנה לי מלא הזדמנויות ושאין טעם לעוד אחת.
בשיחה עצמה התרשמתי וגם ממה שהיא אמרה לי שביום שישי יערכו הפיטורים , שאין דרך שאני יכולה לתקן את הראש , שהכל אבוד.
שאלתי אותה מה הטעם של השימוע, הרי באותו רגע היא יכולה להגיד לי "ביי ביי"
היא אמרה שהם לא יכולים לפטר אותי מיידית ושהם פועלים לפי החוק..
אמרתי לה שהלוואי והייתי יכולה לתקן את הרושם אבל לא נראה לי שהיא התרשמה מדבריי..
אני יודעת מה אני אומרת. אני כן מתאימה לעבוד על הקופה למרות הקליטה האיטית. אני עובדת זריר מצד אחד ומצד שני אני זהירה שחלילה לא לעשות טעיות.
עבדתי יום חמישי שזה נחשב ליום עמוס. ראיתי איך חברה שלי בוכה כמה קשה לה לעבוד על הקופה לבד בעוד שורדת כמו גדולה. פתאום נוחתים עליי פצצה ..
לא משנה מה ניסיתי להגיד לה ואפילו ניסיתי לדבר עם מנהל . דבר לא עוזר. אפילו מנהל לא היה מעוניין לשמוע מה יש לי לומר לו. ביקשתי ממנו לדבר לבד וכל מה שהוא עשה זה להצביע עם האצבע לכייון האחראית. אמר שכל מה שקשור לקופאיות יש לפנות אליה!!
שניגשתי לעמדה שלי כמתדלמת בכיתי אבל בצורה רגועה ומאופקת.
זאת שעשתה לי חפיפה (והייתי יכולה לעבוד גם במקומה ) אמרה שאין טעם שאני ינסה להוכיח להם שאני מתאיצה ואני מסכימה איתה. היא אמרה שאין טעם שאני יעבוד על הקופה שבמילא לא יתנו לי לעבוד לבד .אמרה כל רגע ללכת לדבר עם האחראית לבד , להסביר לה שיומיים עבדתי באוכל המוכן ושלא הייתי נוכחת 4 ימים בעבודה , שפתאןם נהיה בלאגן בראש ושאני מוכנה לעבוד על הקופה.
לא יודעת מה החוסר הביטחון , הביישנות והפחד מדחייה. כמו כן גם המצב הרגיש שאני יתפרץ בבכי מנעו ממני לגשת אליה שוב..
מחר אני עובדת ערב
אני רוצה לבקש ממנה שתיתן לי את ההזדמנות לעבוד לבד ולהוכיח לה שאני מוכנה לעבוד לבד ..
אבל החשש שלי שכל הנסיונות נועדו לכישלון.
חברה שלי אוצמרת שאם היו עושים לה קטע כזה ומודיעים על השימוע , שהמניעים ברורים אז היא פשוט לא הייתה מגיעה למשמרת למחרת. מצד שני אמרה לי שזה שיהיה לי ראיונות עבודה לא אומר שאני יתקבל לעבודה.
היא אמרה קשה למצוא עבודה בחוץ ושאני ינסה לעבוד במחלקה אחרת כאורזנית או באוכל המוכן.
אני יגיד את האמת לא בא לי ממש לא באוכל המוכן ובכלל כל האתגר שלי זה לעבוד על הקופה. מאותו מקום שבו נכשלתי בתחנצ דלק.
אתמול החזרתי למנהל שלי את המדים והוא שאל אותי שוב ושוב אם התקבלתי לעבוד כקופאית למרות שזה כבר השבוע השני שלי ועניתי לו בחיוב. פתאום אני מוכיחה להם שהנה אני לא מתאימה באמת לעבוד כקופאית..וזה כואב בנשמה...
לא משנה מה אני לא ייתיאש..אני עוד יעבוד על הקופה ויהיה מה ..לאר משנה איפה אבל אני יעשה את זה על הצד הטוב ביותר!!
במשך 6 שנים עבדתי כמתדלקת וכל השנים האלה לא נתנו לי לעבוד בחנות כמוכרת בגלל שלא סמכו עליי.
למרות הכל נשארתי שם עד לרגע שהמים הגיעו עד נפש..עד שמכל הבחינות כבר היה הכל רע ולא היה אכפת לי שאפילו מפטרים אותי!
שבוע לפני הפיטורים התקבלתי לעבוד בספורמרקט כקופאית...
די שמחתי ואף שילבתי במשך כמה ימים גם עבודה בתדלוק וגם בסופר באותם הימים שעבדתי.
אני עובדת בסופר כבר שבועיים.
לפני שהתחלתי לעבוד בסופר גם שלחתי דרך כוח אדם וגם כן דרך קניונים את קורות החיים שלי ש-3 מהם חזרו אלי שכבר עבדתי וציינתי להם שהתחלתי לעבוד בסופר. אני בן אדם נאמן ואני לא קופצת מעבודה לעבודה עד שמגיע הסוף..
ששמו אותי בהתלמדות היו עוד מלא מתלמדים. חברה שלי התחילה גם לעבוד איתי.
אין לי נסיון קודם בקופה והכל היה חדש לי..
בהתחלה הכל היה מסובך בשבילי . יש לי קליטה איטית בהתחלה . כל הקודם של הירקות והפירות שכל הבנות זוכרות בסופר בשבילי היה סינית.
מיום ליום של ההתלמדויות התחלתי ממש להיכנס לעניינים ובאמת ביום ה-6 שכבר נתנו לי לעבוד לבד באופן עצמאי על הקופה וגם חברה שלי התחילה לעבוד לבד.
אני זוכרת את היום הזה כאילו הוא היה אתמול למרות שעבר שבוע..
אני מתקתקת עבודה, הכל הולך לי טוב. אני זוכרת כמה קודים של הפירות והירקות ומה שלא..יש לי דף עם כל הקודים. אני מסתדרת מצויין ואין לי שום חוסר בסוף המשמרת..
חברה שלי לעומת זאת שיש לה נסיון על הקופה התחילה להילחץ ממש בניגוד אלי . היא פנתה למישהי בעבודה ווהיא אמרה לה לא להגיד לאחראית שהיא לא בטוחה בעצמה , שכן היא לא תשים אותה לעבוד לבד..
איכשהו היא שרדה והיום היא עובדתת סבבה.
למחרת שמו אותי לעבוד באוכל המוכן ביום שישי ולא הייתי על הקופה בכלל.כך גם שבת , יום ראשון ושני הייתי בחופש...
ביום שלישי חזרתי לעבודה אחרי 4 ימי התנתקות מהקופה ופתאום שמו אותי לעבוד בקופה שצמודה לקופה הראשית איפה שכל האחראיים.
פתאום התבקשתי לספור את הקופה ולבדוק שהכל תקין. לפני זה לא יצא לי לספור את הקופה: את השקלים , אגורות , החצאים והמאות.
פתאום התחלתי להתבלבל בספירה ואז ירד לי הביטחון. באה עובדת שעזרה לי בכייף.
פתאום קלטתי מישהי מבוגרת מקופה הראשית שבוחנת אותי.
היא קלטה שמשהו לא כשורה ..
המבט שלה עוד יותר הלחיץ אותי , המעקב שלה..
פתאום התחילו להגיע לקוחות וקיבלתי שוק . פתאום אני לא יודעת מה ומו מבחינת מזומן אם עשיתי נכון או לא..מה שבטוח שגם אם הייתי טועה לא הייתי ממשיכה הלאה עד שאני עושה הכל נכון..אבל מה לעשות שמישהי שפטה אותי מהצד בלי להכיר אותי..
היא ניגשה אלי הנחשית וכאילו היא באה לטובתי היא שאלה אם אני חדשה. הסברתי לה ש-4 ימים לא הייתי על הקופה ופתאום שכחתי קצת את העבודה. היא אמרה שאני לא יכולה לעבוד עדיין לבד ושאני צריכה להתרענן קצת ואז לחזור לעבוד על הקופה..בולשיט!
היא הלכה לדווח עלךיי לאחראית שלי שעיקמה את הפרצוף שגילתה שאני לא מתפקדת טוב.
היום באתי לעבודה ושוב הנחשית הייתה בקופה הראשית.
שאלתי אותה באיזה קופה אני והיא עונה לי שעד שאחראית שלי לא תחליט אחרת אני מתלמדת.
לאחר כשעתיים קראו לי למשרד ובה הייתה האחראית שלי.
עוד לפני שנכנסתי לחדר שלה ידעתי שמדובר במה שאני חוששת ממנו..
וצדקתי ..
היא אמרה לי לחתום על מכתב טרום שימוע לפי פיטורים שיערך ביום שישי בשעה 10:00 בבוקר.
ניסיתי להסביר לה את העניין , אמרתי לה שתיתן לי עוד הזדמנות אבל היא אמרה שדיי היא נתנה לי מלא הזדמנויות ושאין טעם לעוד אחת.
בשיחה עצמה התרשמתי וגם ממה שהיא אמרה לי שביום שישי יערכו הפיטורים , שאין דרך שאני יכולה לתקן את הראש , שהכל אבוד.
שאלתי אותה מה הטעם של השימוע, הרי באותו רגע היא יכולה להגיד לי "ביי ביי"
היא אמרה שהם לא יכולים לפטר אותי מיידית ושהם פועלים לפי החוק..
אמרתי לה שהלוואי והייתי יכולה לתקן את הרושם אבל לא נראה לי שהיא התרשמה מדבריי..
אני יודעת מה אני אומרת. אני כן מתאימה לעבוד על הקופה למרות הקליטה האיטית. אני עובדת זריר מצד אחד ומצד שני אני זהירה שחלילה לא לעשות טעיות.
עבדתי יום חמישי שזה נחשב ליום עמוס. ראיתי איך חברה שלי בוכה כמה קשה לה לעבוד על הקופה לבד בעוד שורדת כמו גדולה. פתאום נוחתים עליי פצצה ..
לא משנה מה ניסיתי להגיד לה ואפילו ניסיתי לדבר עם מנהל . דבר לא עוזר. אפילו מנהל לא היה מעוניין לשמוע מה יש לי לומר לו. ביקשתי ממנו לדבר לבד וכל מה שהוא עשה זה להצביע עם האצבע לכייון האחראית. אמר שכל מה שקשור לקופאיות יש לפנות אליה!!
שניגשתי לעמדה שלי כמתדלמת בכיתי אבל בצורה רגועה ומאופקת.
זאת שעשתה לי חפיפה (והייתי יכולה לעבוד גם במקומה ) אמרה שאין טעם שאני ינסה להוכיח להם שאני מתאיצה ואני מסכימה איתה. היא אמרה שאין טעם שאני יעבוד על הקופה שבמילא לא יתנו לי לעבוד לבד .אמרה כל רגע ללכת לדבר עם האחראית לבד , להסביר לה שיומיים עבדתי באוכל המוכן ושלא הייתי נוכחת 4 ימים בעבודה , שפתאןם נהיה בלאגן בראש ושאני מוכנה לעבוד על הקופה.
לא יודעת מה החוסר הביטחון , הביישנות והפחד מדחייה. כמו כן גם המצב הרגיש שאני יתפרץ בבכי מנעו ממני לגשת אליה שוב..
מחר אני עובדת ערב
אני רוצה לבקש ממנה שתיתן לי את ההזדמנות לעבוד לבד ולהוכיח לה שאני מוכנה לעבוד לבד ..
אבל החשש שלי שכל הנסיונות נועדו לכישלון.
חברה שלי אוצמרת שאם היו עושים לה קטע כזה ומודיעים על השימוע , שהמניעים ברורים אז היא פשוט לא הייתה מגיעה למשמרת למחרת. מצד שני אמרה לי שזה שיהיה לי ראיונות עבודה לא אומר שאני יתקבל לעבודה.
היא אמרה קשה למצוא עבודה בחוץ ושאני ינסה לעבוד במחלקה אחרת כאורזנית או באוכל המוכן.
אני יגיד את האמת לא בא לי ממש לא באוכל המוכן ובכלל כל האתגר שלי זה לעבוד על הקופה. מאותו מקום שבו נכשלתי בתחנצ דלק.
אתמול החזרתי למנהל שלי את המדים והוא שאל אותי שוב ושוב אם התקבלתי לעבוד כקופאית למרות שזה כבר השבוע השני שלי ועניתי לו בחיוב. פתאום אני מוכיחה להם שהנה אני לא מתאימה באמת לעבוד כקופאית..וזה כואב בנשמה...
לא משנה מה אני לא ייתיאש..אני עוד יעבוד על הקופה ויהיה מה ..לאר משנה איפה אבל אני יעשה את זה על הצד הטוב ביותר!!
