איך ומה מספרים לילד ?

איך ומה מספרים לילד ?

התינוק שלי כבר כמעט בן 4 ומאד סקרן ונבון וחוקר ו... לא מרפה.
קיויתי לזכות בנס נוסף לפני שהוא יהיה גדול מספיק לשאול ולתהות, אבל זה עוד לא קרה, ואולי גם לא יקרה והוא כבר תקופה ארוכה שואל על אחים ועל הבטן מהטיפולים, על הביקורי רופאים הרבים ובדיקות הדם היומיות (טיפולים), על הזריקות....

אז איך ומה אומרים לילדון על הרצון שלנו בעוד ילד ועל הדרך ?
תואם גיל, ברור, אבל אני לא רוצה להמשיך להסתיר ולהסיח את דעתו ולהימנע מלענות.
הוא שואל ממש ומתעקש ממש על תשובות ונראה שגם קולט שיש קשר בין האחים שאין עדיין לכל הרופאים, ריתוקים למיטה פה ושם ודיכאון של אמא לפעמים ואני רוצה לשתף.
לפני יומיים כעס עליי ממש וצעק שאני משקרת לו, כששאל שוב למה כל הבדיקות והרופאים ועניתי שכדי לודא שאני בריאה.
לא רוצה גם שיחשוב שאני חולה או משהו וידאג, שזה הרושם שאני חושבת שהוא מתחיל לקבל.
 
Been there, done that

אני חושבת שבערך בגיל דומה, התחלתי לענות שגם אנחנו רוצים שיהיה לה אח או אחות.
אח"כ הגיעו ההסברים שאנחנו מנסים ושיש רופאים שמנסים לעזור לנו, והאמת הכואבת שלפעמים גם אם מאוד רוצים ומנסים - לא מצליחים.
אני לא זוכרת אם היא קישרה את היעדר האחים עם "לאמא כואבת הבטן", "לאמא יש בדיקה בבוקר, אז אבא ייקח אותך לגן", "לאמא יש בדיקה מיוחדת, אז אבא נוסע איתה וסבתא תהיה איתך הערב" ועם הבטן הנפוחה לסירוגין.
היו לפחות שני הריונות שבהם היא שאלה באופן מפורש האם יש לי תינוק/עובר בבטן, התשובה שלי היתה שאני לא יודעת (ידעתי גם ידעתי, אבל לא התכוונתי לשתף אותה במידע הזה).
אני זוכרת שכמוך, גם אני פחדתי בשלב מסויים שהיא חושבת שאני חולה ושהיא בונה לעצמה סרטים ממש רעים בראש.

היא כבר בת 7.
לא אמרנו לה שהפסקנו לנסות, אבל היא רואה שאנחנו תורמים ומוסרים מלא בגדים וחפצים שהיו שלה כשהיתה תינוקת.
אני משערת שהיא הבינה בעצמה.

 
זהו ש....

הוא כבר לגמרי שואל אותי בעצב מהול בדאגה, אחת לכמה ימים, אם אני חולה ומה יש לי שאני הולכת כ"כ הרבה לרופאים וכל הבדיקות והסימנים הכחולים.
הוא נצמד אליי יותר לאחרונה ולכן גם "תופס" אותי מזריקה, כשאני מנסה לעשות את זה לא מולו ובפרטיות, ואני רואה כמה שהוא מוטרד מהכל.
את כל הבגדים שלו כתינוק ועגלה ואמבטיה... שמרתי באחסון אצל הסבים, כי לא היה צורך או מקום, אבל מאז עברו הרבה מים בנהר ואני כבר כמעט ולא שומרת. מעט מאד בגדים נשארים איתנו (בעיקר כאלו שאולי עוד יתאימו לשנה הבאה וגם על צעצועים אנחנו עובדים על לשחרר ולהעביר הלאה). אני כבר לא רואה צורך לחיות עבור מה שאולי אולי יקרה ואולי בכלל לא וגם אם כן, חשוב יותר ההווה ואין לי מקום לכל זה. גם מרגיש לי יותר נכון לתת למי שצריך כעת ונזקק לדברים במקום לשמור למה שאולי לא יגיע וסתם מתבזבז.
כאמור - הוא כבר ממש היה מתוסכל שבוע שעבר ואפילו הרים קול בטענה שאני משקרת לו, כשאני אומרת לו שאני לא חולה.
אני חייבת להסביר שהכל קשור לנסיונות לעוד ילד, רק לא בטוחה איך לנסח את זה. מהיכרותי עם הקטנטן שלי, הוא בסבירות גבוהה ישאל שאלות המשך, כי הוא סקרן וחוקר ואוהב להבין דברים ולא מסתפק במועט ואני רוצה להיות מוכנה.
לרוב אני נוהגת לנהל שיח בלהחזיר אליו את הכדור ולשאול לדעתו ומשם לראות מה הכיוון שלו ומה רמת ההתעמקות שלו ומשם זורמת איתו, אבל פה זה לא עובד.
הוא בטוח שאני חולה או שיש משהו שמסתירים ממנו והוא לא משתף פעולה עם השיח הזה ודורש שאספר לו אני.
 
במקרה כזה

אולי כדאי לדבר באופן גלוי, לא על ההפלות אלא על הנסיון להרות.
אנחנו לא הגענו לזה, כי השלב הקצר יחסית של טיפולי הפוריות, היה כשהיא היתה צעירה יותר, ותזמון הזריקות היה כזה שהיא לא נכחה איתי בחדר בזמן הזריקה, אז היא בכלל לא ידעה על כך.

אני חושבת שבמצב שאת מתארת, יהיה לו טוב יותר עם חשיפה חלקית של האמת, מאשר עם המשך ההסתרה והעמימות.
אפשר להסביר איך נוצרים עוברים (ובאופן כללי - איך נוצרים בני אדם), ושכרגע אתם לא מצליחים ליצור עוברים בלי עזרת הרופאים.
אפשר להסביר שבחודשים האחרונים אתם נעזרים ברופאים כדי לנסות ליצור עוברים, ולכן הבדיקות התכופות והזריקות ואולי גם העובדה שאת לא מרגישה טוב ולא יכולה לעשות איתו את כל הדברים שאת רוצה לעשות.

בתשובה לשאלה אחרת לגמרי (למה אנחנו רוצים שיהיה לה אח או אחות), השתדלנו לענות באופן שיהיה חיובי בין אם נצליח ובין אם לא. שמצד אחד היא תבין שגם כשאנחנו שלושה, אנחנו משפחה שלמה וטוב לנו. ומצד שני היא לא תתמרמר ותנטור טינה לאח או לאחות, אם נצליח להגדיל את המשפחה.
אני חושבת שבמסגרת השיחות שתקיימי איתו, כדאי לתת את הדעת גם על הנושא הזה.
 

שירהד1

New member
מנהל
התעכבתי עם ההתייחסות,

ובינתיים- המרעישה בשקט שלנו ענתה כל כך יפה. פשוט לקחה לי את המילים כולן.
אני מחזקת את מה שמרעישה כתבה.
משום שבנך, ויקטור, כבר שואל, מודאג, לחוץ וחושש שאימו האהובה חולה- בוודאי שיש להוריד את מפלס הלחץ והחרדה. כפי שמרעישה כתבה- צריך להסביר לו כיצד נוצרים תינוקות (זרע מהאבא נפגש עם הביצית של האמא ונוצר תינוקי קטן בבטן, שמתפתח עד שנולד). לומר שאתם מאוד רוצים עוד ילד, ושאתם (כמו עוד הרבה אנשים) צריכים עזרה של רופאים. המטרה של הרופאים היא לעזור לכם, ושאולי בזכות העזרה- אכן יהיה עוד תינוקי. אבל שזה לא בטוח, ובינתיים אתם מנסים. לומר בפירוש שאת לא חולה, שאת בריאה, שאת שמחה להיות אמא שלו, שאת גאה בו ומאושרת בו.
הייתי נמנעת מלהזריק בנוכחותו.
הייתי מנסה לא לבכות לידו.
ממליצה כן למצוא זמנים שאת מסוגלת ויכולה מבחינה פיזית ונפשית לעשות איתו דברים. זו יכולה להיות פעילות שקטה ורגועה בבית, או פעילות חוץ, או הצגה או מופע, או גינה או גלידה בעיר.
לא הייתי הופכת את נושא האח/ות לנושא השיחה המרכזי שלכם. אם שוב שואל- אפשר לענות ולהקדיש לזה מספר דקות מצומצם, ואז לעשות פעילות אהובה על שניכם או להעביר את נושא השיחה למשהו שקשור אליו.
כלומר- צריך (כרגיל) להשתמש בתבונה וברגישות כדי לטפל בעניין מולו.
כן לתת הסברים, אך בצורה קצרה, לא מלחיצה ושתואמת לגילו.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 

ברברא30

New member
מרגישה שכתבת ממש את החיים שלי

גם אצלי יש ילדה בת 4 וילד בן 7
אני כבר שנתיים בטיפולים וכשאני קמה מוקדם לבדיקות דם
אני מציינת שאני שמה אותם מוקדם כי יש לי בדיקה
והם רואים תרופות
ואת הריצות שלי ושל בעלי עבור התרופות לפעמים בדקה ה90
ואת התפילות בחגים
והבכי והעצב ומצבי הרוח הקשים מההורמוניים
באמת שלא פשוט
בנוסף הילדה כל הזמן שואלת מתי תיהיה לי אחות
וקשה למצוא תשובה
אני עונה בעזרת השם תגיע בזמן שלה
אבל התשובה לא מותאמת לה היא ממש רוצה לדעת מתי
ואפילו מציינת אני מחכה הרבה זמן
אני מסבירה לה שגם לי יש רצון כזה ושלפעמים בשביל לקבל דברים צריך לחכות
ואני יודעת שזה קשה כי גם אני מאוד רוצה ומחכה
נותנת חיבוק ואפילו מגייסת אותה לתפילה
לכתוב על דף
לבקש כשאנו בבית הכנסת ( יום כיפור)
ליד נרות חנוכה
חובתי לתת לה הרגשה של תקווה ואופטימיות
לצערי עכשיו חוויתי הפלה ממש מול העיניים שלהם
וניסיתי להסתיר הם לא ממש הבינו מה קרה לאמא באותו הרגע לא יכולתי להמשיך את הערב איתם ביקשתי מבעלי שימשיך את הערב נכנסתי למיטה ובכיתי
כמובן שבאיזשהו שלב הם רצו את אמא כי הם הרגישו שמשהו קרה
כן והתחושה הכללית
היא מה יש לך אמא ? את חולה?!
קשה מאוד רגשית המצב הזה
בעיקר כשיש בבית ילדים ושאנחנו משתדלים מאוד לשתף רק במה שמתאפשר להם להכיל כרגע שזה את הרצון להביא ילדים
 
למעלה