fjola tastyy
New member
איך להיפטר מקיבעון לתבניות קבועות?
ראשית אציין כי אובחנתי כלוקה ב ADD. כשאני קוראת בטקסטים משפט, לפתע המוח שלי פועל כמו המשלים האוטומטי של וורד. יש לי תבניות קבועות במוח שהמוח שלי מלביש על טקסטים אוטומטית, ואז נדמה לי שפשוט כך זה מופיע בטקסט עצמו (המוח שלי מעוות לי את הטקסטים). למשל בטקסט כתוב; "ראובן מעביר ליוסף את הזכות שיש לראובן כלפי שמעון. יוסף הופך להיות נושה של שמעון". כך כתוב בטקסט. אבל כשאני קוראת אז נדמה לי שאחרי המילה "נושה" מופיעה המילה "מובטח" כי קיים מונח הקרוי "נושה מובטח" והמונח הזה נמצא במוחי כתבנית שהמוח שלי מלביש אותה על טקסטים באופן שרירותי ומבלבל אותי לחשוב שהם קיימים במקומות שאין המונח מופיע בטקסטים. בפועל, אני קוראת את הטקסט כך; "ראובן מעביר ליוסף את הזכות שיש לראובן כלפי שמעון. יוסף הופך להיות נושה מובטח של שמעון". אפילו כשאני כותבת כמעט התבלבתי. כמובן שזה קורה לי לא רק ספציפית עם המקרה הנוכחי ("נושה מובטח" אלא בעוד מיליוני מקרים אחרים עם מילים אחרות ובטקסטים אחרים ובהקשרים אחרים). בשכיחות גבוהה מידי קורה לי שאני מתבלבלת באותו האופן לא רק בקריאה אלא גם כשאני כותבת. גם כשאני כותבת אני מלבישה באופן אוטומטית (בדומה למשלים האוטומטי של תוכנת ה WORD) תבניות קבועות שנמצאות אצלי בראש, ואז כשאני בודקת באמצעות קריאת הטקסט שכתבתי בקובץ וורד, אז בקריאה אני לא שמה לב לטעויות (לטעויות שלי = שכתבתי מילה לא נכונה). אני תמיד כותבת בוורד (כדי שאוכל לקרוא ולתקן את עצמי), ואז אני קוראת לפחות 4 פעמים את הטקסט שכתבתי (אבל כאמור זה קורה לי גם בטקסטים שאחרים כתבו) ואני קוראת שוב, וקוראת בכל פעם אחת כזו שאני קוראת כל משפט לפחות פעמיים והכל מתוך מטרה לאתר טעויות שעשיתי בטקסט. אולם, למרות שאני קוראת ומתאמצת לשים לב לטעויות, המוח שלי מקובע על התבניות שנמצאות אצלי בראש ואני לא מצליחה לעלות על כך שכתבתי בטעות מילה שלא התכוונתי לכתוב אותו בכלל. אתן דוגמא נוספת שלמרות המודעות שלי לבעיה, המוח שלי בכל זאת מתעקש להמשיך להצמיד את צמד המילים "ופה ושם" (שלא מופיע בטקסט) לתוך טקסט שצמד המילים הזה ("פה ושם") לא מופיע בו (אבל מופיעה בו רק המילה "ופה"). אז הנה הדוגמא ומה שכתוב בפועל בטקסט הוא: חוק המקרקעין עוסק בעסקאות במקרקעין ופה מדובר בעסקה בזכות במקרקעין ולא במקרקעין עצמם ולכן זה לא נכנס לחוק המקרקעין שבו קיים סע' 8 הדורש כתב ולכן במקרה זה העסקה לא טעונה כתב ולכן במקרה זה העסקה לא טעונה כתב". כשאני קוראת את זה, אז תמיד המוח שלי משלים למילה "ופה" (שקיימת בטקסט) באופן אוטומטי מוסיף אחריה את המילה "ושם" (שלא קיימת בטקסט), בגלל שקיימת אצלי במוח הקיבוע (ההרגל) לצמד המילים שהוא ביטוי נפוץ "ופה ושם". אגב, שתי הודגמאות שהבאתי אינן מהקשרים שונים אלא מובאים מתוך אותה פיסקה, והנה ההקשר (הפיסקה) שממנה הם מובאים: "ראובן מעביר ליוסף את הזכות שיש לראובן כלפי שמעון. יוסף הופך להיות נושה של שמעון. חוק המקרקעין עוסק בעסקאות במקרקעין ופה מדובר בעסקה בזכות במקרקעין ולא במקרקעין עצמם ולכן זה לא נכנס לחוק המקרקעין שבו קיים סע' 8 הדורש כתב ולכן במקרה זה העסקה לא טעונה כתב ולכן במקרה זה העסקה לא טעונה כתב". וזה מדגיש את חומרת הבעיה שלי כי זה מאוד מפריע להבנת הטקסט. איך קוראים בדיוק לתופעה הזאת שהמוח מלביש תבניות שהוא מקובע עליהם (מתוך הרגל בוודאי) שמהווה הפרעה טוטלית לתפקוד בלימודים ובחיים בכלל? יש לזה שם ספציפי ? והאם תוכלו לתת לי דרכים להיפטר מקיבועים בתבניות קבועות שהמוח מוסיף/משלים אותם אוטומטית הן בכתיבה והן בקריאה (גם בכתיבה = עשייה, וגם בקריאה = ראייה), כך שאוכל שלא יבלבלו אותי ? איך להיפטר מקיבעון לתבניות קבועות?
ראשית אציין כי אובחנתי כלוקה ב ADD. כשאני קוראת בטקסטים משפט, לפתע המוח שלי פועל כמו המשלים האוטומטי של וורד. יש לי תבניות קבועות במוח שהמוח שלי מלביש על טקסטים אוטומטית, ואז נדמה לי שפשוט כך זה מופיע בטקסט עצמו (המוח שלי מעוות לי את הטקסטים). למשל בטקסט כתוב; "ראובן מעביר ליוסף את הזכות שיש לראובן כלפי שמעון. יוסף הופך להיות נושה של שמעון". כך כתוב בטקסט. אבל כשאני קוראת אז נדמה לי שאחרי המילה "נושה" מופיעה המילה "מובטח" כי קיים מונח הקרוי "נושה מובטח" והמונח הזה נמצא במוחי כתבנית שהמוח שלי מלביש אותה על טקסטים באופן שרירותי ומבלבל אותי לחשוב שהם קיימים במקומות שאין המונח מופיע בטקסטים. בפועל, אני קוראת את הטקסט כך; "ראובן מעביר ליוסף את הזכות שיש לראובן כלפי שמעון. יוסף הופך להיות נושה מובטח של שמעון". אפילו כשאני כותבת כמעט התבלבתי. כמובן שזה קורה לי לא רק ספציפית עם המקרה הנוכחי ("נושה מובטח" אלא בעוד מיליוני מקרים אחרים עם מילים אחרות ובטקסטים אחרים ובהקשרים אחרים). בשכיחות גבוהה מידי קורה לי שאני מתבלבלת באותו האופן לא רק בקריאה אלא גם כשאני כותבת. גם כשאני כותבת אני מלבישה באופן אוטומטית (בדומה למשלים האוטומטי של תוכנת ה WORD) תבניות קבועות שנמצאות אצלי בראש, ואז כשאני בודקת באמצעות קריאת הטקסט שכתבתי בקובץ וורד, אז בקריאה אני לא שמה לב לטעויות (לטעויות שלי = שכתבתי מילה לא נכונה). אני תמיד כותבת בוורד (כדי שאוכל לקרוא ולתקן את עצמי), ואז אני קוראת לפחות 4 פעמים את הטקסט שכתבתי (אבל כאמור זה קורה לי גם בטקסטים שאחרים כתבו) ואני קוראת שוב, וקוראת בכל פעם אחת כזו שאני קוראת כל משפט לפחות פעמיים והכל מתוך מטרה לאתר טעויות שעשיתי בטקסט. אולם, למרות שאני קוראת ומתאמצת לשים לב לטעויות, המוח שלי מקובע על התבניות שנמצאות אצלי בראש ואני לא מצליחה לעלות על כך שכתבתי בטעות מילה שלא התכוונתי לכתוב אותו בכלל. אתן דוגמא נוספת שלמרות המודעות שלי לבעיה, המוח שלי בכל זאת מתעקש להמשיך להצמיד את צמד המילים "ופה ושם" (שלא מופיע בטקסט) לתוך טקסט שצמד המילים הזה ("פה ושם") לא מופיע בו (אבל מופיעה בו רק המילה "ופה"). אז הנה הדוגמא ומה שכתוב בפועל בטקסט הוא: חוק המקרקעין עוסק בעסקאות במקרקעין ופה מדובר בעסקה בזכות במקרקעין ולא במקרקעין עצמם ולכן זה לא נכנס לחוק המקרקעין שבו קיים סע' 8 הדורש כתב ולכן במקרה זה העסקה לא טעונה כתב ולכן במקרה זה העסקה לא טעונה כתב". כשאני קוראת את זה, אז תמיד המוח שלי משלים למילה "ופה" (שקיימת בטקסט) באופן אוטומטי מוסיף אחריה את המילה "ושם" (שלא קיימת בטקסט), בגלל שקיימת אצלי במוח הקיבוע (ההרגל) לצמד המילים שהוא ביטוי נפוץ "ופה ושם". אגב, שתי הודגמאות שהבאתי אינן מהקשרים שונים אלא מובאים מתוך אותה פיסקה, והנה ההקשר (הפיסקה) שממנה הם מובאים: "ראובן מעביר ליוסף את הזכות שיש לראובן כלפי שמעון. יוסף הופך להיות נושה של שמעון. חוק המקרקעין עוסק בעסקאות במקרקעין ופה מדובר בעסקה בזכות במקרקעין ולא במקרקעין עצמם ולכן זה לא נכנס לחוק המקרקעין שבו קיים סע' 8 הדורש כתב ולכן במקרה זה העסקה לא טעונה כתב ולכן במקרה זה העסקה לא טעונה כתב". וזה מדגיש את חומרת הבעיה שלי כי זה מאוד מפריע להבנת הטקסט. איך קוראים בדיוק לתופעה הזאת שהמוח מלביש תבניות שהוא מקובע עליהם (מתוך הרגל בוודאי) שמהווה הפרעה טוטלית לתפקוד בלימודים ובחיים בכלל? יש לזה שם ספציפי ? והאם תוכלו לתת לי דרכים להיפטר מקיבועים בתבניות קבועות שהמוח מוסיף/משלים אותם אוטומטית הן בכתיבה והן בקריאה (גם בכתיבה = עשייה, וגם בקריאה = ראייה), כך שאוכל שלא יבלבלו אותי ? איך להיפטר מקיבעון לתבניות קבועות?