איך ממשיכים?

[אילנושקה089]

איך ממשיכים?

הסיפור שלי הוא כזה....
הריון ראשון היה בדיוק שנה מהיום...יום אחרי בדיקת הדם סהלתי מכאבים חזקים...הלכתי למיון ולא היה שק הריון בסופו של דבר אחרי שבועיים שבוע 7 הוחלט על הפסקת הריון בשל הריון מחוץ לרחם ללא גרידה אלא על ידי זריקה
הריון שני כעבור 4 חודשים שמחה שאין לתאר עברנו שקיפות עורפית וסקירת מערכות ראשונה טובה וכבר ידענו שזו בת..בת שציפיתי לה ורציתי אותה כל כך...שבוע 17+5 ירידת מים ברוב תומי חשבתי שבורח לי בתחתוני8...רק כשנכנסתי לשירותים וראיתי את כמות הדם שיורדת הבנתי שמשהו לא תקין מתחולל פה.. כשהגענו למיון ביה דופק לעובר ולכן נשארתי לאשפוז ויום למחרת בבדיקת אולטראסאונד חוזרת כבר לא היה דופק זה לא היה בידיים שלי יותר וקיבלתי ציטוטק..סבב אחד...אחרי 5 שעות הלידה בוצעה והרגשתי את הקטנה שלי מוציאה איבר אחרי איבר והכל בשקט מרעיש!
לאחר מכן הובלתי לחדר ניתוח להוצאת השליה בגרידה...שם גירדו חלק ממני והשאירו אותו בחדר ניתוח..יצאתי ריקה ..ריקה מפנים אין יותר את הציפייה שמחאה אותי כל התקופה הזו...אין תשובה למה זה קרה...רק שיערוך שאולי המים היו מזוהמים או שאולי את צריכה חיזוק פרוגסטרון לפעם הבאה...לפעם הבאה...למה אני צריכה עכשיו פעם הבאה?? למה הפעם הזו לא הצליחה? ואין תשובה...
היום הגיעו להם כתמים חומים שמבשרים על בואה של הווסת...וזה פשוט חורט את הלב...
איך מחשבים עכשיו? איך מתחילים את הציפייה הזו מחדש? איך שכולם מסביבי יוצאים ונכנסים מחדר לידה?? ואני עד היום רק פוגשת את מיון נשים המקולל????

 

[אנאעי]

ההמשך...

לא בטוח שחייבים להמשיך דווקא כרגע...
נשמע שאת בסערת רגשות שהיא כלכך מובנת...
אובדן שני רצוף, התנפצות החלומות, אולי שווה לך לקחת שניה אוויר. אני לא אומרת בהכרח להפסיק לנסות, אלא לטפל בעצמך, ללכת לטיפול כדי להתמודד עם האובדנים ועם התחושות הקשות שמציפות. לנצל את הזמן לחוג שיעשה לך טוב, תחביב, קורס...לצאת יותר עם בעלך... נשמע מגוחך אבל זה לא. זה יכול לתת לך כלכך הרבה מעבר.
ובמקביל ללכת לרופא מומחה ולספר את כל הסיפור שלך כדי שבהריון הבא (שכן יבוא מתישהוא) תהיי מטופלת כבר מהתחלה בידיים טובות ומקצועיות.
תקשיבי, זה נורא כשהתמימות מתנפצת בהריון/ות הראשון/ים. אצלך כמו אצל הרבה פה, הריון לא שווה בהכרח ילד בסופו. והדרך נשמעת ארוכה. מאחלת לך שעם קצת עזרה את תצעדי בה ותגיעי לסופה עם ידיים מלאות.
ולהבין שהדרך שלך מיוחדת ושונה. לטוב ולרע. מכירה את התחושה שכולן מסביב מפליצות ילדים ולא יודעות בכלל מה זה מיון נשים, מוניטור, גרידה וכו....
אל תעשי השוואות כי זה רק יוריד אותך ולא יעלה. וזה בסדר לבכות, וזה בסדר לומר לסביבה אני לא בסדר עכשיו. קשה לי ואני צריכה מרחק.
את בתקופה קשה. כולנו פה יודעות מה זה. וכשנמצאים בתוכה קשה לדמיין שנצא ממנה.... קחי אוויר.
וחיבוק.

 

[מרעישה בשקט]

ממשיכים מכוח האינרציה

שאלת למה הפעם הזו לא הצליחה.
לצערי לא תמיד יש תשובות.
וגם כשיש תשובות, לא תמיד מוצאים פתרון.
וגם כשמוצאים פתרון, לא תמיד הוא עובד.

לא הצלחתי להבין כמה זמן עבר מאז ההפלה האחרונה, אבל המשך הנסיונות ממש לא חייב להיות מיידי, ואולי אפילו עדיף לחכות כמה חודשים ולתת לגוף ולנפש זמן להתאושש מעט.
בזמן הזה כדאי לערוך בירורים נרחבים ככל שניתן, כדי להגיע עם תוכנית טיפול להריון הבא (אם תרצי בו).
ההפלות שלי היו שונות משלך, כך שלצערי אני לא יודעת להמליץ לך אילו בדיקות לבצע, מקווה שאחרות יידעו להציע בדיקות רלוונטיות ולתת שמות של רופאים מומלצים.

משתתפת בצערך על האובדנים, מכירה מקרוב את שעון הציפיה שמתאפס בכל פעם, מכירה גם את שעון הייאוש שלצערי לא מתאפס אלא רק מתקדם עוד ועוד ככל שהזמן עובר.

 

[Kim54]

מבינה אותך כל כך!

ולא רק אני, כמעט כל הבנות פה מבינות אותך.
כולנו עברנו אובדן או יותר וזה פשוט קשה ומתסכל!
אני אישית עברתי לפני חודשיים שאיבה וגרידה וגילו שהיה לי הריון מולארי שלם ועכשיו שנה אני לא יכולה להיכנס להריון.
מסביבי פתאום כולן בהריון וכולם מאושרים ולא יודעים בכלל מה בעלי ואני עברנו. מבחינתם ברגע שיש הריון, הכל טוב וגם יהיה טוב. מבחינתנו זה לא ככה.
אבל עבדתי הרבה עם עצמי ואחרי הרבה שיחות גם עם בעלי, הבנתי שפשוט אין מה לעשות. החיים האלה מטלטלים נפשית - ובסופו של דבר יהיה סוף טוב! והסוף הטוב הזה יהיה התחלה של משהו אחר טוב לחלוטין. בינתיים, צריך להמשיך לחיות את החיים. מותר גם לבכות ומותר להיות במצבי רוח, אבל הכי חשוב, לא להפסיק לחיות ולעשות דברים בשביל עצמנו. כי בשביל מה אנחנו חיים? רק הריון ישמח אותנו? זה לא אמור להיות ככה. זו לא המטרה של החיים שלנו.
בסוף זה יגיע, ושזה יגיע זה יהיה הכי מדהים שיש.

 

[אובדתעצות1]

השאלה היא מה זה ממשיכים...

אני אישית לא המשכתי להיות כמו קודם. גם לרע אבל גם לטוב. אני באופן מובהק הרבה יותר עצובה ביום יום שלי. מצד שני, למדתי להעריך את ה״יש״ שלי הרבה הרבה יותר. דברים שבעבר לקחתי כמובן מאליו יקרים עכשיו לליבי מאוד. למדתי לפרגן לעצמי דברים שלפני האובדן לא הייתי מפרגנת לעצמי. למדתי לשים את עצמי לפעמים ראשונה ברשימה.

מחישוב שניסיתי לעשות נשמע שאת ממש ממש אחרי האובדן שלך. תני לעצמך עוד קצת זמן. אני גם נשברת לראות את הוסת מגיעה כל חודש. אבל מעודדת את עצמי שזה מראה שהכל תקין ואפשר להתחיל חודש חדש וניסיון חדש. מעודדת את עצמי שבעוד שבועים אני כבר יכולה להיות בהריון שוב. והפעם לסיים ביידים מלאות.

זה נורא לאבד משהו שכבר חלמת עליו והיית כל כך קרובה להגשים. מי כמוני מבינה איתך מעומק הלב. אז מהכח הזה של הרצון (אם רוצים עדין) להגשים את החלום ממשיכים. הולכים להתייעץ עם מומחה לגבי מה שצריך בכדי להכין תוכנית. עושים מה שביכולתנו וכוחותינו על מנת להגשים את החלום ומקווים שתהיה לנו האפשרות לזכות ולראות אותו מתממש.


מאחלת לכולנו להיכנס לחדר הלידה ולצאת בידיים מלאות וצווחניות. ואם אפשר במהרה בבקשה....

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך

כואב מאוד מאוד. הכאב והכעס נקראים מכל מילה שכתבת.
גם עולה חזק תחושת הריקנות, המוכרת לי כל כך מאובדני ההריון, והחשש מהעתיד לבוא.
אני מתארת לעצמי שאם הוסת הגיעה, אז את משהו כמו חודש-חודש וחצי מאז האובדן.
אין תשובה נכונה אחת לגבי איך ממשיכים. כותבת לך בנקודות-
1. בירור רפואי הולם. התייעצות חוזרת עם גורמים מוסמכים לכך.
2. טיפול בנפש הפצועה. טיפול הן על-מנת לעבד את התחושות והרגשות והמחשבות, והן על-מנת להגיע להריון הבא מחוזקת עד כמה שניתן (אם זה יהיה רלוונטי עבורך- את מוזמנת לכתוב לי מסר).
3. חזרה לשגרה- שגרת העבודה, שגרת הבית, להיות עסוקה, להיות יצרנית, להיות פעילה....

איתך בכאבך

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[איןאריותכאלה]

המפגש עם האובדן מטלטל

לא רק בגלל מה שיכול היה להיות ואינו, אלא גם בגלל שהוא שומט את הקרקע מתחת להנחות היסוד שלנו. שנקום בבוקר. שנוכל לתפקד. שיש לנו שליטה בדברים. שיש לנו אפשרות לתכנן. שהקיום מיטיב. לא תמיד הנחות היסוד הללו מתקיימות. לפעמים אי אפשר לקום בבוקר. לפעמים חוסר השליטה כואב עד כלות. לפעמים הקיום אכזרי. רנדומלי. לפעמים אי אפשר לתכנן כלום. בעיני עכשיו מוקדם מדי להכל. עכשיו את חווה את התנפצותן של הנחות היסוד האלה במלוא העוצמה. יבוא המחזור ויביא איתו שטף של כאב. תזכורת למה שאינו עוד. תני לגוף לדמם. גם לרחם, גם ללב. אישית לא הצלחתי להתגבר בעצמי על השבר הזה. נעזרתי בטיפול פסיכולוגי ובמקביל לקחתי תרופות. אני לא יודעת מה לייעץ לך פרקטית בשלב הזה, חוץ מלבוא אלינו הרבה. אנחנו מבינות. באמת. ויש הרבה פורקן בתהליך הכתיבה עצמו. את לא לבד.

 

[אמאלוסי]

משתתפת בצערך.
מה שעברת היה נורא...
את שואלת איך ממשיכים ? פשוט ממשיכים, כי אין ברירה.
במקביל, אובדן הריון בשבוע כזה דורש התיעצות עם רופא מצויין. ממליצה על אחד הרופאים של סיכון גבוה בשיבא.
וכמובן, את חייבת תמיכה נפשית. לא תמיד תמיכה של משפחה אוהבת וחברות מספיקה. לפעמים חייבים פסיכוטרפיה. בשיבא יש מרפאת "חווה", לנשים שחוו אובדן הריון.
https://shikum.sheba.co.il/שיקום_מרפאת_חווה_ראשי
כמובן ,שגם בקהילה אפשר למצוא פסיכולוגית / עו"סית קלינית, שתתאים לך ותלך איתך יד ביד לקראת הריון הבא ובהמשך - לקראת לידה בידיים מלאות.

 

[אילנושקה089]

תודה רבה לכולן!

אתן פשוט מקסימות!
אני מהדרום שיבא קצת רחוק לי...
&nbsp
יש אולי רופא בדרום מומלץ?
&nbsp
&nbsp

 

[אמאלוסי]

שמעתי דברים טובים על פרופ' בשירי מסורוקה