איך נראית תחבורה ציבורית בעולם לעומת ישראל?

איך נראית תחבורה ציבורית בעולם לעומת ישראל?
בספרד תשלמו על מחיר של כרטיס חופשי חודשי שליש מהמחיר בישראל, באנגליה תוכלו לקחת מונית על גבי נהר התמזה עם שלל הרכבות והאוטובוסים לא מספיקים לכם. ואין כזה דבר איחורים, או שאין מספיק כלי תחבורה. על רקע האיחור ברכבת ישראל שלשום (ב'), ורפורמת רפורמת "דרך שווה" בדקנו איך תחבורה ציבורית אמיתית פועלת בעולם

 

DAVIDADATO

Well-known member
איך נראית תחבורה ציבורית בעולם לעומת ישראל?
בספרד תשלמו על מחיר של כרטיס חופשי חודשי שליש מהמחיר בישראל, באנגליה תוכלו לקחת מונית על גבי נהר התמזה עם שלל הרכבות והאוטובוסים לא מספיקים לכם. ואין כזה דבר איחורים, או שאין מספיק כלי תחבורה. על רקע האיחור ברכבת ישראל שלשום (ב'), ורפורמת רפורמת "דרך שווה" בדקנו איך תחבורה ציבורית אמיתית פועלת בעולם

ובתכנון ישראל צריכה ללמוד מחו"ל.
באירופה זה מתכננים שנים את קו רכבת ובאמת משיקים בזמן ובונים בזמן ללא עיכובים.
ישראל- תוך 10 דקות מתכננים קו רכבת לא משנה איפה עובר אפילו שיעבור דרך בניין מגורים עם אנשים או דרך הרים וגבעות.
צפי סיום הקו-2099
 

קו 415

Active member
ובתכנון ישראל צריכה ללמוד מחו"ל.
באירופה זה מתכננים שנים את קו רכבת ובאמת משיקים בזמן ובונים בזמן ללא עיכובים.
ישראל- תוך 10 דקות מתכננים קו רכבת לא משנה איפה עובר אפילו שיעבור דרך בניין מגורים עם אנשים או דרך הרים וגבעות.
צפי סיום הקו-2099
הלוואי שבישראל רכבות היו חוצות בניינים.
בישראל בונים רכבת 2 קמ מהעיר במקרה הטוב...
 

Ccyclist

Well-known member
ובתכנון ישראל צריכה ללמוד מחו"ל.
באירופה זה מתכננים שנים את קו רכבת ובאמת משיקים בזמן ובונים בזמן ללא עיכובים.
ישראל- תוך 10 דקות מתכננים קו רכבת לא משנה איפה עובר אפילו שיעבור דרך בניין מגורים עם אנשים או דרך הרים וגבעות.
צפי סיום הקו-2099

פרוייקטים רכבתיים בחו"ל מתעכבים בכמה שנים טובות. בלונדון אני יכול לדווח על איחור של כמה שנים בפתיחת ההארכה של קו היובל (סוף 1999, יש לי ספר מפות שמסמן תחנות בקו כ"פתיחה ב 1998"), האוברגראונד (דיברו על "רשת מוכנה", פתיחה ב2008 לחיבור ששידרג את קו מזרח לונדון - הוא נפתח במלואו רק ב 2011 והרשת המלאה הושלמה רק ב 2012 עם העברת קו דרום לונדון לרשת) , וקרוסרייל (ב2007 כשזכו בזכות לארח את אולימפיאדת 2012 ידעו שהקו לא יהיה מוכן לאולימפיאדה אבל דיברו במונחים של 2016. זה נדחה לכמעט פתיחה שבוטלה בסוף 2020 ונפתח רק במאי 2022).

צריך לשים את העיכובים האלו בפרופורציה שהקו המטרופוליטני יחגוג 160 שנות פעילות בשנה הבאה. תשתית שנבנית ומתוחזקת נכון תשמש את העיר בה היא נבנתה עשרות ואף מאות שנים קדימה.
 

Ccyclist

Well-known member
איך נראית תחבורה ציבורית בעולם לעומת ישראל?
בספרד תשלמו על מחיר של כרטיס חופשי חודשי שליש מהמחיר בישראל, באנגליה תוכלו לקחת מונית על גבי נהר התמזה עם שלל הרכבות והאוטובוסים לא מספיקים לכם. ואין כזה דבר איחורים, או שאין מספיק כלי תחבורה. על רקע האיחור ברכבת ישראל שלשום (ב'), ורפורמת רפורמת "דרך שווה" בדקנו איך תחבורה ציבורית אמיתית פועלת בעולם


כתבה שטוחה מלאת אי דיוקים.

מדריד: ההנחה המתוארת בספטמבר היא אמצעי חירום של ממשלת ספרד. הרעיון הוא להעביר אנשים לתח"צ באמצעות הנחות בתח"צ אזורית ונסיעות חינם בנסיעות אזוריות. זה אינו המצב הרגיל, המחירים המתוארים בקיץ הם המחירים הרגילים. לנוסע התדיר שמשתמש בתח"צ לכל מני צרכים עדיף לקנות כרטיס תקופתי (לגולשי הפורום המבקרים במדריד - שבועי או 5 ימים תיירותי) לנסיעות בלתי מוגבלות בתקופה ובאזורים הנבחרים. כרטיס ל 70 דקות לא רלבנטי לנוסע שרוצה לבצע נסיעות מרובות. למיטב זכרוני רוב מדריד היא באזור יחיד למעט מספר מקומות בשוליים כולל שדה התעופה. תיאור התח"צ העירונית כתדיר וזמין נכונה לפי מה שראיתי בביקורי במדריד לפני כמה שנים. אציין שהרכבת הפרברית והאזורית לא הכי תדירה ולכן לא ביקרנו לא באל אסקוריאל ולא בטולדו. הרושם של המרואיין לפיו (בתוך העיר) כל הזמן יש רכבת או אוטובוס ולא צריך למהר נכון למערכת ראשית מבוססת החלפות. הנוסע לא ממתין המתנות ארוכות לאופציה "ייעודית" אלא עולה על אמצעי תדיר אחד ומחליף לאמצעי תדיר אחר. זה נכון לכל עיר עם מטרו - לונדון, טוקיו (בבלוג של הרוכב), ניו יורק או טהראן.

לונדון: הסיקור בכתבה איום ונורא. "ווסט סייד" יש בניו יורק, בלונדון אזור הקניות והבילויים העיקרי נקרא " The West End " הווסט אנד. המרואיינת עושה סלט שלם מעולם המונחים והאמצעים הלונדוני.

קודם כל - במערכת בלי לוחות זמנים גלויים אין אמנם איחורים, אבל מדי פעם יש עיכובים מורגשים. בתחתית ובאוטובוס התדירים מפרסמים מה התדירות הצפוייה. בקו מורכב כמו הקו הצפוני יתכנו עיכובים בגישה לתחנות צומת כמו קמדן טאון שגורמים לרכבות להמתין טיפה במנהרות. חוויתי מקרים שדקת ההגעה המשוערת על השלט האלקטרוני נשארת 2 דקות בעוד הזמן עובר ועובר, כולל מקרה של עיכוב של רבע שעה בהמתנה לקו הפיקדילי כשנסעתי לאסוף מישהו מהית'רו. בכל תחנות התחתית יש לוח עם דיווח על מצב הקווים, הנה הגירסה המקווננת:

https://tfl.gov.uk/tube-dlr-overground/status/

גם השאר סלט. בבריטניה השכר במשרות קבועות נקוב כשכר שנתי. זה אומר חשיבה שנתית ויוממים במעמד הביניים גבוה קונים כרטיס שנתי כי הוא מקנה הנחות נוספות - ברכבת הארצית למשל. אם אתם עוקבים אחרי החדשות בבריטניה שמעתם את ההתעסקות הרבה בהכפלת מחירי האנרגיה השנתיים לצרכן . התשלום התקופתי הכי משתלם כי ככל שהתקופה גדולה יותר כך ההנחה גדלה. המרואיינת מדברת במונחים של מחירי שיא ושפל שתקפים רק לגבול תשלום יומי. אפילו כרטיס שבועי חסין מהם, שלא לדבר על החודשי שעולה כמו 3 ומשהו שבועיים או השנתי שעולה כמו 10 חודשיים. לדבר על התח"צ בלונדון מבלי להבין את העיקרון הבסיסי של מחיר נמוך יותר לתקופה ארוכה יותר זה כמו לחשוב שיש בה אזורים מהאי מנהטן. מי שמשתמשים באשראי לנסיעות הם נוסעים מזדמנים או נוסעים ממחוץ לעיר שבאים לכמה ימים שלא משתלם להם להוציא שבועי של האויסטר.

היא גם לא הכי הסבירה את שיטת הטבעות הלונדונית. אפשר לקנות כרטיס בכל טווח טבעות שתרצו. ישנן 6 טבעות היקפיות מ 1 במרכז ועד 6 החיצונית ביותר. ישנם מספר אזורים על קווים ספציפיים שנחשבים אזור 7 עד 9 למרות שלא מדובר בטבעות שלמות. לתייר במרכז העיר הכי משתלם חוזה לאזורים 1-2 שזהה במחירו לחוזה לאזור 1, וטיפה ערך צבור ( Credit ) כדי להשלים נסיעות למקומות מרוחקים יותר. תייר השוהה אצל קרובים או חברים יבחר חוזה מאזור 1 ועד האזור בו ישהה - 3, 4, 5 ואולי 6. שדה התעופה הית'רו נמצא בתחומי העיר, הכיסוי של האויסטר הורחב לגאטוויק וכנראה שגם ללוטון אבל תבררו כמה credit צריך על הכרטיס כדי להגיע ליעדים אלו. סטאנסטד נמצאת על קו אקספרס אז יתכן שיש מחיר שונה.

הבנתה את התחתית לא הכי מבינה שזהו שמו של המטרו המקומי או שרובה המכריע של הרשת בכלל מעל לפני הקרקע. היא גם לא הכי מבינה שהתחתית נמצאת בעיקר בגדה הצפונית ושרוב הגדה הדרומית מקבלת שירות מאותה רכבת "אל מחוץ לעיר" כדבריה שבה התדירויות נמוכות והעיכובים הרבה יותר מורגשים. לתחתית אין נוכחות גדולה בגדה הדרומית בגלל תנאי הקרקע ובגלל שקווי הרכבת הארצית נבנו שם בעידן שהאזור היה שטחים פתוחים. כמו כן, קו האליזבת' שנפתח לאחרונה משוייך לרכבת הארצית (בהפעלת TFL כ " זכיין " ) ולא לתחתית. אם נהיה קטנוניים אז האוברגראונד, למרות שמה, כוללת קטע תת קרקעי משמעותי בן כמה תחנות שהיה בעברו קו מזרח לונדון של התחתית. זהו קטע שבלעדיו חיבור הצפון -דרום של הקו בצד המזרחי של העיר לא היה יכול לצאת לפועל. יש בקו גם מנהרה די ארוכה מתחת להאמפסטד בין תחנת פינצ'לי רוד ופורוגנל לתחנת האמפסטד הית'. אם מאפיינים את הרשת הרי שהיא שילוב של קווים היקפיים ומספר קווי רכבת פרברית בתוך העיר. האוברגראונד גם הוא זיכיון רכבת ארצית בהפעלת TFL.

עריכה לגבי הנהר: לפי TFL אובר מעורבת בהפעלת קווי הסירות. המפעילה הוותיקה Thames Clippers שייכת כיום לאובר. אלו קווים סדירים בספינות עם קיבולת של מאות נוסעים, לא "מונית" כפי שמתואר בכתבה במאקו.


בנהר ישנם מספר קווי סירות נוסעים בקיבולת של מאות נוסעים, גודל של כמה וכמה אוטובוסים כל אחת, עם מסלולים קבועים ולוחות זמנים שאפשר לחפש בלינק מעל. רשות התחבורה העירונית אחראית לאחזקת המזחים השונים, אך החברות פרטיות ולכן יש להם מחירים שונים מהרגיל והם לא נכללים בכרטיס התקופתי, אף שיש הנחה מסויימת למי שמשלמים באמצעות המקבילה של האויסטר לערך צבור ולמי שמציגים אויסטר עם חוזה תקופתי.

המושג Travelcard פירושו כרטיס תקופתי. בצורה מפורטת יותר - Day Travelcard( קיים ברכבת הארצית ככרטיס ללונדון מיעד כלשהו כולל נסיעות בלתי מוגבלות בתח"צ בעיא, באויסטר אין כרטיס יומי אלא גבול תשלום עליון), 7 Day Travelcard זה שמו הרשמי של השבועי אבל אם תבקשו Weekly Travelcard יבינו את כוונתכם, Monthly Travelcard זה שמו של החודשי אף שמדובר במקבילה של 30 יום גמיש - אל תבקשו " Free Monthly " זה לא מיתרגם טוב, Annual Travelcard או Annual Season Card הם המונחים המוכרים לכרטיס שנתי. גם את זה היא שיבשה לחלוטין. במעבר ממערכת הנייר למערכת האויסטר שמרו על שמות הנייר למקבילות הדיגיטליות. זה כמו אייקון התיקייה במחשב. הם בהחלט קיימים לכל הגילאים והם מה שמקנה את ההנחה הגדולה ביותר. מה שהיא מנסה להסביר הוא שיש כמה Travelcards חינמיים לאוכלוסיות זכאים: כרטיס לאזרחים וותיקים תושבי העיר, כרטיס לנוסעים עם מוגבלויות תושבי העיר, ילדים ונוער תושבי העיר. לנוער מעל גיל מסויים החינם הוא באוטובוסים בלבד ובמערכות המסילתיות הם מקבלים הנחת 50%. ההנחות האחרות שהיא מדברת עליהן הן הנחות מרישום כרטיס הנחה של רשת הרכבות הארצית ( Railcard ) לפרופיל האויסטר. ישנם מספר פרופילים שונים כולל 18-30, יוצאי צבא ( בבריטניה אין גיוס חובה ומדובר באוכלוסייה שחלקה אוכלוסיית מצוקה ), סטודנטים וכו'. חלק מכרטיסי ההנחה חינמיים ואחרים ניתנים תמורת תשלום סמלי. לתייר שמתכוון לנסוע מספר פעמים בדרום מזרח אנגליה משתלם להשיג כרטיס Network Southeast שמקנה הנחה של 33% או מחיר מינימום של £13 לנסיעה. באופן מוזר נסיעת רכבת הלוך חזור באותו היום בדרום מזרח אנגליה עולה רק £0.10 יותר מנסיעה בכיוון אחד. נסיעת Open return שתקפה לחזרה תוך 30 יום תעלה כ 50% יותר מנסיעה לכיוון אחד.

העיקרון שה DLR או Tramlink נמצאים באזורים ספציפיים בעיר נכון.

בימינו יש תחתית לילה מצומצמת במספר קווים מרכזיים בלילות ו-ש, ש-א. בעבר כל התחתית היתה מסיימת את פעילותה טיפה אחרי חצות. בעיר יש מערכת אוטובוסי לילה וקווי 24/7 ברשת האוטובוסים.

זהו באשר ללונדון.

בגדול ההבדל בין המערכת בארץ למערכות באירופה הוא היעדר תדירות, ריבוי קווים והסתמכות בעיקר על אוטובוסים.

(עריכה) הבדל נוסף שאפילו לא חשבתי עליו בקונטקסט של אירופה כי פה זה מובן מאליו הוא שתחנות הרכבת באירופה נמצאות במרחק הליכה.

הרפורמה הנוכחית רוצה להטיב, אבל היעדר אלמנטים נפוצים בחו"ל כמו אופציה לכרטיס שבועי או תדירות גבוהה שמאפשרת לנוסע להרכיב בעצמו את מסלולו במטרופולינים באמצעות שילוב קווים תדירים די בולטת למי שרגיל לתח"צ בחו"ל - ואני כולל בזה תח"צ אוטובוסית עירונית. המערכות בחו"ל מתייחסות לנוסע כאל אדם בוגר שיקבע לעצמו איך יסע בקווים שהיא מציעה ועל איזו תקופת שימוש ישלם.

רק מערכת תדירה וחזקה הפתוחה 7 ימים בשבוע יכולה להביא למצב שבו ל 50% ממשקי הבית בטוקיו או ל 43% ממשקי הבית בלונדון אין רכב פרטי. רק היכולת להסתמך על התח"צ מאפשרת לוותר על הרכב הפרטי.
 
נערך לאחרונה ב:

arseny92

Well-known member
מנהל
קודם כל - במערכת בלי לוחות זמנים גלויים אין אמנם איחורים, אבל מדי פעם יש עיכובים מורגשים. בקו מורכב כמו הקו הצפוני יתכנו עיכובים בגישה לתחנות צומת כמו קמדן טאון שגורמים לרכבות להמתין טיפה במנהרות. חוויתי מקרים שדקת ההגעה המשוערת על השלט האלקטרוני נשארת 2 דקות בעוד הזמן עובר ועובר, כולל מקרה של עיכוב של רבע שעה בהמתנה לקו הפיקדילי כשנסעתי לאסוף מישהו מהית'רו. בכל תחנות התחתית יש לוח עם דיווח על מצב הקווים, הנה הגירסה המקווננת:

1660157799849.png

השאלה האם כל הנוסעים ברציף מספיקים לראות את היעד בקדמת הרכבת
 

Ccyclist

Well-known member

צפה בקובץ המצורף 58445

השאלה האם כל הנוסעים ברציף מספיקים לראות את היעד בקדמת הרכבת

לא חייבים. היעד מצויין בלוח האלקטרוני דקות ארוכות לפני הגעת הרכבת וכן על שילוט אלקטרוני בתוך הרכבות עצמן ובכריזה.

בתחתית נשענים יותר על השילוט, בארצית כורזים את יעד הרכבת וכל תחנות הביניים לפני שהיא מגיעה לרציף.
 

arseny92

Well-known member
מנהל
לא חייבים. היעד מצויין בלוח האלקטרוני דקות ארוכות לפני הגעת הרכבת וכן על שילוט אלקטרוני בתוך הרכבות עצמן ובכריזה.

בתחתית נשענים יותר על השילוט, בארצית כורזים את יעד הרכבת וכל תחנות הביניים לפני שהיא מגיעה לרציף.
אם כך, אין סיבה לכתוב בלוח המקוון Check Front of Train במקום היעד שנקבע
 

Ccyclist

Well-known member
אם כך, אין סיבה לכתוב בלוח המקוון Check Front of Train במקום היעד שנקבע

הגדלתי, זהו לוח הגעות לתחנת בנק, אחת התחנות הסופיות של ה DLR בסיטי (השניה היא Tower Gateway). אחרי בנק יש מנהרות לאיזה דפו או מסילות דיור. דפוס הפעולה הוא שהרכבות ברציף 10 מסתיימות בבנק, מחייגות לדפו ויוצאות מרציף 9 כרציף לאיסוף נוסעים. הפעלה כזו יכולה לחסוך חיוג בקו עצמו ולתת לנוסעים הקבועים את הוודאות שכל הרכבות יוצאות מרציף 9.

גלול לתיאור התמונה בערך התמונה הבאה, שמתארת את רציף 10 כרציף ההגעה ואת אופן התפעול:

https://commons.m.wikimedia.org/wiki/File:Bank_station_DLR_platform_10_look_east.JPG
 
נערך לאחרונה ב:
איך נראית תחבורה ציבורית בעולם לעומת ישראל?
בספרד תשלמו על מחיר של כרטיס חופשי חודשי שליש מהמחיר בישראל, באנגליה תוכלו לקחת מונית על גבי נהר התמזה עם שלל הרכבות והאוטובוסים לא מספיקים לכם. ואין כזה דבר איחורים, או שאין מספיק כלי תחבורה. על רקע האיחור ברכבת ישראל שלשום (ב'), ורפורמת רפורמת "דרך שווה" בדקנו איך תחבורה ציבורית אמיתית פועלת בעולם

כתבה של מאקו, מתייחס בחשדנות, העולם גדול אפשרויות התחץ רבות יותר ורבים המקומות ללא תחץ נורמלי או בכלל בייחוד במדינות המערב, דווקא בעולם ה3 יש תחץ טוב מבחינת תדירות ומחיר אך צפוף מאוד.
 

Ccyclist

Well-known member
כתבה של מאקו, מתייחס בחשדנות, העולם גדול אפשרויות התחץ רבות יותר ורבים המקומות ללא תחץ נורמלי או בכלל בייחוד במדינות המערב, דווקא בעולם ה3 יש תחץ טוב מבחינת תדירות ומחיר אך צפוף מאוד.

מעניין, תפרט, במיוחד לאור זה שגרת במזרח הרחוק.
 
מעניין, תפרט, במיוחד לאור זה שגרת במזרח הרחוק.
זה מאוד תלוי, בעיר בה גרתי של מיליון תושבים התחץ הייתה כמעט לא קיימת, שימשה נוער וקשישים ורק במרכז העיר הייתה סבירה,
אופנועים ומכוניות היו הסטנדרט, כולל הסעת רבים על אותו האופנוע.
בטייפה למשל היא הרבה יותר טובה בייחוד אחרי שבנו והרחיבו את המטרו, מה שכן יש מצב שלשכונות רחוקות פחות נוח להגיע.
בכפרים עיירות של טיוואן התחץ היא כמה פעמים ביום לבירת המחוז, ומעטים משתמשים בה, גם בחוץ המזרחי של האי התחץ גרועה מאוד (אפשר להשוות לגליל או לנגב מדרום לבאר שבע שדווקא מבקר או תושב יכול להתנייד שם סביר)
בסין התחץ טובה עד הערב, מ20 הרבה קווים מסתיימים ובין עירוניים אף קודם.
 
איך נראית תחבורה ציבורית בעולם לעומת ישראל?
בספרד תשלמו על מחיר של כרטיס חופשי חודשי שליש מהמחיר בישראל, באנגליה תוכלו לקחת מונית על גבי נהר התמזה עם שלל הרכבות והאוטובוסים לא מספיקים לכם. ואין כזה דבר איחורים, או שאין מספיק כלי תחבורה. על רקע האיחור ברכבת ישראל שלשום (ב'), ורפורמת רפורמת "דרך שווה" בדקנו איך תחבורה ציבורית אמיתית פועלת בעולם

רשמים מרודוס
רצה הגורל ויצאנו כל המשפחה המורחבת למלון אול אינקלוסיב בפרברי העיר רודוס, (ברצועת המלונות שבינה לבין שדה התעופה) מאלה שאתה לא אמור לצאת מהם לשום מקום אבל אם כבר אתה יוצא, תבקש מהקבלה שיזמינו לך מונית או שתשכור אוטו ליום.
ובכל זאת, ערב אחד נסענו לעיר באוטובוס, 10 דקות הליכה מהמלון "לרחוב הראשי" (שנראה כמו סטריפ אמריקאי רק פחות מסודר), חיכינו בתחנה עם סככה קטנה שלא ממש נותנת צל לאוטובוס שעובר כל עשירם דקות לערך, שהיה מפוצץ באנשים כך שנאלצנו לעמוד כל הדרך (35 דקות נסיעה, 11 ק"מ) כשבשלב מסוים הוא כבר לא יכל לאסוף והשאיר נוסעים מאחור. כבונוס הוא לא היה ממוזג. שילמנו 2.5 יורו לאדם שזה יותר יקר מבארץ למרחק הזה. אבל ילדים מתחת לגיל 12 זה רק 1.8. שילמנו במזומן לנהג מה שעיכב מאד את האוטובוס בכל תחנה אבל חסך מאיתנו "להבין איך לשלם". ובכללי החוויה היתה לא ממש טובה אבל לא סוף העולם. ידענו שיש אוטובוסים עד 23:30 בלילה אבל חזרה כבר ב-22:30. קנינו כרטיסים בקופה ב"תחנה המרכזית" (תחנה ברחוב לא מרשימה במיוחד), ועלינו הפעם על אוטובסו מפרקי, אבל גם הוא מפוצץ עד לעייפה, ושוב עמדנו עד שהוא התרוקן קצת בערך באמצע הדרך.

בקיצור, נראה שעשו נסיונות קצת להתאים את השירות כי אני בספק אם לא בעונה פועלים שם אוטובוסים מפרקיים, ובטח גם התדירות בין העיר לשדה התעופה יותר נמוכה, אבל ממש לא מספיק כדי לקרוא לזה שירות טוב.
 

Ccyclist

Well-known member
רשמים מרודוס
רצה הגורל ויצאנו כל המשפחה המורחבת למלון אול אינקלוסיב בפרברי העיר רודוס, (ברצועת המלונות שבינה לבין שדה התעופה) מאלה שאתה לא אמור לצאת מהם לשום מקום אבל אם כבר אתה יוצא, תבקש מהקבלה שיזמינו לך מונית או שתשכור אוטו ליום.
ובכל זאת, ערב אחד נסענו לעיר באוטובוס, 10 דקות הליכה מהמלון "לרחוב הראשי" (שנראה כמו סטריפ אמריקאי רק פחות מסודר), חיכינו בתחנה עם סככה קטנה שלא ממש נותנת צל לאוטובוס שעובר כל עשירם דקות לערך, שהיה מפוצץ באנשים כך שנאלצנו לעמוד כל הדרך (35 דקות נסיעה, 11 ק"מ) כשבשלב מסוים הוא כבר לא יכל לאסוף והשאיר נוסעים מאחור. כבונוס הוא לא היה ממוזג. שילמנו 2.5 יורו לאדם שזה יותר יקר מבארץ למרחק הזה. אבל ילדים מתחת לגיל 12 זה רק 1.8. שילמנו במזומן לנהג מה שעיכב מאד את האוטובוס בכל תחנה אבל חסך מאיתנו "להבין איך לשלם". ובכללי החוויה היתה לא ממש טובה אבל לא סוף העולם. ידענו שיש אוטובוסים עד 23:30 בלילה אבל חזרה כבר ב-22:30. קנינו כרטיסים בקופה ב"תחנה המרכזית" (תחנה ברחוב לא מרשימה במיוחד), ועלינו הפעם על אוטובסו מפרקי, אבל גם הוא מפוצץ עד לעייפה, ושוב עמדנו עד שהוא התרוקן קצת בערך באמצע הדרך.

בקיצור, נראה שעשו נסיונות קצת להתאים את השירות כי אני בספק אם לא בעונה פועלים שם אוטובוסים מפרקיים, ובטח גם התדירות בין העיר לשדה התעופה יותר נמוכה, אבל ממש לא מספיק כדי לקרוא לזה שירות טוב.

ממה שאני רואה בגוגל שדה התעופה הוא נקודת ביניים חשובה ברשת הקווים בצפון האי. קווים אזוריים של כ 20 ק"מ ומעלה עוברים דרך השדה בדרכם למקומות ממערב לו ובפנים האי.

על פניו האזור הבינעירוני ברודוס נשמע דומה לאזורי בספרד, אבל הכביש נראה ידידותי יותר להולכי הרגל. בספרד מדובר באוטוסטרדה עם הפרדה קשיחה, כבישי שירות עם מסחר בצד הדרך, וגשרי הולכי רגל בצמוד לתחנות האוטובוסים. אצלנו לפחות - אותו האוטובוס המפרקי גבוה שפועל בחורף פועל גם בקיץ, אין לו"ז שונה לפי העונה. התרבות השלטונית דומה, כולל סוגי הממשל וחילופיהם משנות השישים והלאה. בסוג אירגון כזה אותו הלו"ז יכול להשאר ללא שינוי שנים על גבי שנים כי השלטון המקומי לא רוצה לעדכן אותו.


יוון
Screenshot_20220814-105826_Maps.jpg

מפת הקווים ומספריהם
Screenshot_20220814-102009_Maps.jpg
אזור מסחר טיפוסי לצד הכביש שמשרת את אזורי בספרד, שימו לב לגשר הולכי הרגל - בדרך כלל יש תחנת אוטובוס צמודה.
Screenshot_20220814-104343_Maps.jpg
 
איך נראית תחבורה ציבורית בעולם לעומת ישראל?
בספרד תשלמו על מחיר של כרטיס חופשי חודשי שליש מהמחיר בישראל, באנגליה תוכלו לקחת מונית על גבי נהר התמזה עם שלל הרכבות והאוטובוסים לא מספיקים לכם. ואין כזה דבר איחורים, או שאין מספיק כלי תחבורה. על רקע האיחור ברכבת ישראל שלשום (ב'), ורפורמת רפורמת "דרך שווה" בדקנו איך תחבורה ציבורית אמיתית פועלת בעולם

אכן כתבה שטחית מאד, כפי שאפשר להבין כבר מהכותרת בין ישראל 'לעולם'. הכתבה בסך הכל נותנת כמה פרטים טכניים על התחבורה בישראל ובכמה ערים באירופה. בכלל אי אפשר להכיר מערכת תחבורה ציבורית במדינה שלמה מכמה שורות. ברור יש הבדל גדול לא רק בין מדינות, אלא בין ערים גדולות כלונדון ופאריס, לתחבורה באזורים אחרים.
 

Ccyclist

Well-known member
אכן כתבה שטחית מאד, כפי שאפשר להבין כבר מהכותרת בין ישראל 'לעולם'. הכתבה בסך הכל נותנת כמה פרטים טכניים על התחבורה בישראל ובכמה ערים באירופה. בכלל אי אפשר להכיר מערכת תחבורה ציבורית במדינה שלמה מכמה שורות. ברור יש הבדל גדול לא רק בין מדינות, אלא בין ערים גדולות כלונדון ופאריס, לתחבורה באזורים אחרים.

צודקת. יש מדינות שקל יותר לתאר את אופי התחבורה בהן ומדינות שהמרכיב האזורי והפרטי יוצר הבדלים גדולים. בגדול יש בישראל יתרון מקומי גדול לקיומו של כרטיס תחבורה אחיד לכל המדינה ולאחידותן של האפליקציות, במקומות רבים הכירטוס הוא יותר עירוני או אזורי.

כמה מדינות שטיילתי בהן וכמה שגרתי בהן:

איטליה. קל מאד להכליל, בכל מטרופולין יש ארגון תחבורה מקומי עם ראשי תיבות כמו ATAC ברומא, ATM במילאנו או ACTV בוונציה. השיטה די אחידה, תשלום מראש לא רק בתחנות הרכבת אלא גם בקיוסקים וחנויות טבק, כרטיסים שצריך לתקף כדי לנסוע (לעיתים מכשיר התיקוף נמצא על האוטובוס). יש מערכת רכבת ארצית עם מספר רמות מחירים - רכבות רגילות זולות, רכבות אקספרס יקרות יותר (הקו לנמל התעופה הראשי ברומא למשל, אמצעי לסחיטת תיירים) ומערכת מהירה יקרה יותר שיתכן שצריך להזמין בה מקומות ברכבת מדוייקת. הכירטוס לרכבת הרגילה קצת מבלבל כי צריך לנקוב בזמן של רכבת ספציפית אבל הכרטיס לנסיעה בודדת מאפשר לבצע אותה תוך חודשיים מההנפקה. ברומא השבועי עלה בערך חצי מעלות החודשי, עוד שיטה להוציא כסף מהתיירים, שיטה שקיימת גם בספרד במדריד וברצלונה שם מגדילים ומוכרים לתייר כרטיס ל 5 ימים בלבד. במחוז לומבארדיה ( מילאנו, אגם קומו ) היה כרטיס רשת מחוזי לכל הרכבות במחוז למעט רכבות האקספרס, לכל האוטובוסים במחוז כולל אלו בעיר קומו, למטרו של מילאנו ולרכבת הפרברית שלה למעט הרכבת לשדה התעופה, וכן לאמצעים אזוטריים יותר כמו הפניקולר בקומו - קו עם מספר תחנות ביניים שמזכיר את הכרמלית. קצת כאוטי אבל כשמכירים בכמה ביקורים אפשר להתרגל.

ספרד: תשלום במזומן מדוייק כולל מטבעות סנטים בודדים עדיין נפוץ בקווי אוטובוס אזוריים. המנגנון הפדראלי יוצר תמיכה של הממשלות המחוזיות באמצעי תחבורה מקומיים וכן פרוייקטי מטרו בערים בינוניות. אפשר לראות את סמל הממשלות המחוזיות על אוטובוסים אזוריים שזקוקים לסיבסוד, היו מאבקי יוקרה על תיכנון המטרו של מאלאגה - אם יתוכנן בעיר על ידי הממשל במחוז מאלאגה או אם יתוכנן בסיביליה בירת מדינת המחוז האנדלוסית. אפילו במיספור הכבישים שולטת שיטה היררכית מהארצי למקומי. האוטוסטרדות העיקריות מקבלות קידומת A לפני המספר ושילוט כחול, הכבישים הלאומיים החשובים N, כבישים של מדינת המחוז האנדלוסית מקבלים שילוט ירוק ומספרי A ארוכים, כבישים מקומיים חשובים מקבלים קידומת אותיות של הפרובינציה - MA במאלאגה ( MA 21 ו MA 20 ליד שדה התעופה של מאלאגה ) CA בקאדיז וכו'. על הארכת הרכבת הפרברית של מאלאגה לאזורי מדברים כבר 20 שנה. לעיתים מדברים על הארכת הקו הקיים (מה שמבטיח נסיעה ארוכה ומלאה) ולעיתים על קו אקספרס שיתחבר לקיים באיזו נקודה לפני העיר מאלאגה עצמה. לפעמים מדברים על קו במקביל לכביש החוף דרך העיירות ולפעמים על קו במקביל לכביש האגרה בהרים, רחוק מהישובים. למרבה האירוניה יש קו בהרים שעוקף את כל רצועת החוף שלנו שנבנה על ידי הבריטים כבידור לגברות נכבדות שעגנו בגיברלטר בדרכן להודו. מוצא הקו בעיר הנמל הספרדית אלחסירס שמול גיברלטר והוא משוטט לו בהרים לעיירה רונדה שבה יש גשר קשת גבוה כמה מאות מטרים מעל לתהום ומשם הקו מתחבר למסילה הוותיקה ממאלאגה לפנים הארץ ועד מדריד. במדריד וברצלונה יש מערכות מטרו, רכבת פרברית ואוטובוסים כמו בכל מטרופולין גדול בעולם. בברצלונה יש שורת אמצעים אחזוטריים כמו פניקולרים ורכבלים שנותנים לעיר קצת תחושה של לונה פארק. בערים אלו מציעים לתיירים כרטיס של כ 5 ימים כאילו שבועי שעלותו כחצי מעלות של כרטיס חודשי. יש בספרד רשת רכבות בינעירונית מהירה - AVE - שהמחירים שלה ברמה סבירה וכרטיס מחלקה ראשונה כולל גם ארוחה, ואפילו רכבות פרבריות לתחנת המוצא ומתחנת היעד (יש קוד ייעודי על הכרטיס שניתן להקליד המכונות הכירטוס של הפרברית). הקו למדריד מכסה כ 415 ק"מ בקו אווירי (אולי 500 ק"מ במסלול) בשעתיים וחצי בערך עם מספר תחנות ביניים. הרכבת מגיעה ל 300 קמ"ש אבל מאטה ל 120 במנהרות ובמפגשים בצמתי מסילה. כל הטוב הזה לא הכי נגיש מאזורי שנמצא כמה עשרות קילומטרים מתחנת הרכבת הקרובה, אבל שעה ברכב ואפשר לחנות בתחנת הרכבת המהירה או לשכור שם רכב. אציין שבאזורי היה בעבר קו אוטובוס יחיד על הכביש הראשי בין העיירות, בתדירות אנטי תח"צית של 25 דקות שלא איפשרה לתכנן הגעה לתחנות. אחרי כעשור שם הלו"ז שונה לפעם בחצי שעה אבל הוחלט מגבוה שיהיו שני קווים. יש שתי עיירות שכל אחת מהן יושבת בלב אזור מוניציפלי בינעירוני של 5-10 ק"מ מכל צד של העיירה עצמה, האזור שלי בינעירוני בטבעו אבל זה המחיר של מגורים בקו ראשון לים התיכון. הם יוצאים באותו הזמן, הקו הוותיק מהעיירה שלי לעיירה השכנה הפך לקו איסוף בלבד ומוריד רק בתחום המוניציפלי שלהעיירה השכנה. בחזור הוא מוריד בלבד בעיירה שלי - לא מעלה וזה מבלבל תיירים. הקו החדש מעלה ומוריד בתחום של העיירה שלי ומסתיים באיזה מחלף בקצה התחום המוניציפלי שלה אף שיש מרכז משני חשוב של העיירה השכנה רק 2 ק"מ במורד הכביש. במקום שיהיו לנו שני קווים מאספים שיאפשרו תדירות של פעם ברבע שעה באזור בינעירוני של 10 ק"מ עם מלונות, מתחמי מגורים, סופרמרקטים ומרכזי קניות - יש לנו ארבעה אוטובוסים בשעה שמשאירים אותנו עם תדירות חצי שעתית. כשלמדתי לנהוג (השילוב של רכב אוטומטי ומורה דובר אנגלית התאפשר רק בעיירה השכנה) ראיתי שהתרומה העיקרית של הפיצול היא אפרטהייד בין הזרים תושבי מתחמי הנופש שנוסעים לעיירה השכנה ובין אנשי הצוות שלנו שנוסעים מהעיירה שלנו לעבוד במתחמים שלנו. התיזמון שלי תמיד היה מחזיר אותי לתחנה בזמן שאיש התחזוקה שלנו היה חוצה את גשר הולכי הרגל מעל לכביש הראשי כדי לעלות על האוטובוס הביתה. הוא לא יכל לעלות על האוטובוס שירדתי ממנו. לפני שנהגתי רכבתי שם באופניים כי אי אפשר להמתין חצי שעה למקומות שנמצאים 15-20 דקות רכיבה.
 
נערך לאחרונה ב:

Ccyclist

Well-known member
צודקת. יש מדינות שקל יותר לתאר את אופי התחבורה בהן ומדינות שהמרכיב האזורי והפרטי יוצר הבדלים גדולים. בגדול יש בישראל יתרון מקומי גדול לקיומו של כרטיס תחבורה אחיד לכל המדינה ולאחידותן של האפליקציות, במקומות רבים הכירטוס הוא יותר עירוני או אזורי.

כמה מדינות שטיילתי בהן וכמה שגרתי בהן:

איטליה. קל מאד להכליל, בכל מטרופולין יש ארגון תחבורה מקומי עם ראשי תיבות כמו ATAC ברומא, ATM במילאנו או ACTV בוונציה. השיטה די אחידה, תשלום מראש לא רק בתחנות הרכבת אלא גם בקיוסקים וחנויות טבק, כרטיסים שצריך לתקף כדי לנסוע (לעיתים מכשיר התיקוף נמצא על האוטובוס). יש מערכת רכבת ארצית עם מספר רמות מחירים - רכבות רגילות זולות, רכבות אקספרס יקרות יותר (הקו לנמל התעופה הראשי ברומא למשל, אמצעי לסחיטת תיירים) ומערכת מהירה יקרה יותר שיתכן שצריך להזמין בה מקומות ברכבת מדוייקת. הכירטוס לרכבת הרגילה קצת מבלבל כי צריך לנקוב בזמן של רכבת ספציפית אבל הכרטיס לנסיעה בודדת מאפשר לבצע אותה תוך חודשיים מההנפקה. ברומא השבועי עלה בערך חצי מעלות החודשי, עוד שיטה להוציא כסף מהתיירים, שיטה שקיימת גם בספרד במדריד וברצלונה שם מגדילים ומוכרים לתייר כרטיס ל 5 ימים בלבד. במחוז לומבארדיה ( מילאנו, אגם קומו ) היה כרטיס רשת מחוזי לכל הרכבות במחוז למעט רכבות האקספרס, לכל האוטובוסים במחוז כולל אלו בעיר קומו, למטרו של מילאנו ולרכבת הפרברית שלה למעט הרכבת לשדה התעופה, וכן לאמצעים אזוטריים יותר כמו הפניקולר בקומו - קו עם מספר תחנות ביניים שמזכיר את הכרמלית. קצת כאוטי אבל כשמכירים בכמה ביקורים אפשר להתרגל.

ספרד: תשלום במזומן מדוייק כולל מטבעות סנטים בודדים עדיין נפוץ בקווי אוטובוס אזוריים. המנגנון הפדראלי יוצר תמיכה של הממשלות המחוזיות באמצעי תחבורה מקומיים וכן פרוייקטי מטרו בערים בינוניות. אפשר לראות את סמל הממשלות המחוזיות על אוטובוסים אזוריים שזקוקים לסיבסוד, היו מאבקי יוקרה על תיכנון המטרו של מאלאגה - אם יתוכנן בעיר על ידי הממשל במחוז מאלאגה או אם יתוכנן בסיביליה בירת מדינת המחוז האנדלוסית. אפילו במיספור הכבישים שולטת שיטה היררכית מהארצי למקומי. האוטוסטרדות העיקריות מקבלות קידומת A לפני המספר ושילוט כחול, הכבישים הלאומיים החשובים N, כבישים של מדינת המחוז האנדלוסית מקבלים שילוט ירוק ומספרי A ארוכים, כבישים מקומיים חשובים מקבלים קידומת אותיות של הפרובינציה - MA במאלאגה ( MA 21 ו MA 20 ליד שדה התעופה של מאלאגה ) CA בקאדיז וכו'. על הארכת הרכבת הפרברית של מאלאגה לאזורי מדברים כבר 20 שנה. לעיתים מדברים על הארכת הקו הקיים (מה שמבטיח נסיעה ארוכה ומלאה) ולעיתים על קו אקספרס שיתחבר לקיים באיזו נקודה לפני העיר מאלאגה עצמה. לפעמים מדברים על קו במקביל לכביש החוף דרך העיירות ולפעמים על קו במקביל לכביש האגרה בהרים, רחוק מהישובים. למרבה האירוניה יש קו בהרים שעוקף את כל רצועת החוף שלנו שנבנה על ידי הבריטים כבידור לגברות נכבדות שעגנו בגיברלטר בדרכן להודו. מוצא הקו בעיר הנמל הספרדית אלחסירס שמול גיברלטר והוא משוטט לו בהרים לעיירה רונדה שבה יש גשר קשת גבוה כמה מאות מטרים מעל לתהום ומשם הקו מתחבר למסילה הוותיקה ממאלאגה לפנים הארץ ועד מדריד. במדריד וברצלונה יש מערכות מטרו, רכבת פרברית ואוטובוסים כמו בכל מטרופולין גדול בעולם. בברצלונה יש שורת אמצעים אחזוטריים כמו פניקולרים ורכבלים שנותנים לעיר קצת תחושה של לונה פארק. בערים אלו מציעים לתיירים כרטיס של כ 5 ימים כאילו שבועי שעלותו כחצי מעלות של כרטיס חודשי. יש בספרד רשת רכבות בינעירונית מהירה - AVE - שהמחירים שלה ברמה סבירה וכרטיס מחלקה ראשונה כולל גם ארוחה. הקו למדריד מכסה כ 415 ק"מ בקו אווירי (אולי 500 ק"מ במסלול) בשעתיים וחצי בערך עם מספר תחנות ביניים. הרכבת מגיעה ל 300 קמ"ש אבל מאטה ל 120 במנהרות ובמפגשים בצמתי מסילה. כל הטוב הזה לא הכי נגיש מאזורי שנמצא כמה עשרות קילומטרים מתחנת הרכבת הקרובה, אבל שעה ברכב ואפשר לחנות בתחנת הרכבת המהירה או לשכור שם רכב. אציין שבאזורי היה בעבר קו אוטובוס יחיד על הכביש הראשי בין העיירות, בתדירות אנטי תח"צית של 25 דקות שלא איפשרה לתכנן הגעה לתחנות. אחרי כעשור שם הלו"ז שונה לפעם בחצי שעה אבל הוחלט מגבוה שיהיו שני קווים. יש שתי עיירות שכל אחת מהן יושבת בלב אזור מוניציפלי בינעירוני של 5-10 ק"מ מכל צד של העיירה עצמה, האזור שלי בינעירוני בטבעו אבל זה המחיר של מגורים בקו ראשון לים התיכון. הם יוצאים באותו הזמן, הקו הוותיק מהעיירה שלי לעיירה השכנה הפך לקו איסוף בלבד ומוריד רק בתחום המוניציפלי שלהעיירה השכנה. בחזור הוא מוריד בלבד בעיירה שלי - לא מעלה וזה מבלבל תיירים. הקו החדש מעלה ומוריד בתחום של העיירה שלי ומסתיים באיזה מחלף בקצה התחום המוניציפלי שלה אף שיש מרכז משני חשוב של העיירה השכנה רק 2 ק"מ במורד הכביש. במקום שיהיו לנו שני קווים מאספים שיאפשרו תדירות של פעם ברבע שעה באזור בינעירוני של 10 ק"מ עם מלונות, מתחמי מגורים, סופרמרקטים ומרכזי קניות - יש לנו ארבעה אוטובוסים בשעה שמשאירים אותנו עם תדירות חצי שעתית. כשלמדתי לנהוג ראיתי שהתרומה העיקרית של הפיצול היא אפרטהייד בין הזרים תושבי מתחמי הנופש שנוסעים לעיירה השכנה ובין אנשי הצוות שלנו שנוסעים מהעיירה שלנו לעבוד במתחמים שלנו. התיזמון שלי תמיד היה מחזיר אותי לתחנה בזמן שאיש התחזוקה שלנו היה חוצה את גשר הולכי הרגל מעל לכביש הראשי כדי לעלות על האוטובוס הביתה. לפני שנהגתי רכבתי שם באופניים כי אי אפשר להמתין חצי שעה למקומות שנמצאים 15-20 דקות רכיבה.


בריטניה: עד המעבר לחוף הדרומי הניסיון שלי היה לונדון ברייטון, עיר חוף דרומית. אני חושב שפירטתי את מה שיש בלונדון, החיסרון הוא שכל זה תקף לגבולות המוניציפליים שלה בלבד. יש מערכת רכבות ארצית סבוכה שמגיעה למקומות רבים והיא תמיד איפשרה לי גישה לקרוביי בברייטון. אפשר אפילו לרכוב לכפר מלונדון, לחצות מעל או מתחת לאוטוסטרדה ההיקפית, ה M25 ולדעת שבסוף תמיד תהיה איזו תחנת רכבת 10-15 דקות רכיבה מהנקודה שבה שוקלים לחזור לעיר. ברכיבה אחת אל מחוץ לעיר אפילו היו שתיים, האחת לטרמינל מרוחק במרכז העיר והשניה עם תחנת ביניים כ 15 דקות רכיבה מביתי. מחירון היוממים ברכבת הארצית דומה לעקרונות של התחתית - תשלום נמוך יותר ככל שהתקופה ארוכה יותר. יש שכבת יוממים גדולה במחוזות שמקיפים את לונדון, משהו שביישום על תל אביב יצא בקנה מידה של ביירות עד אל עריש, עמאן עד אסדות הגז. אישית מעולם לא הייתי יומם ממחוץ ללונדון אל תוך העיר, הנסיעות שלי לעיירות היוממים היו נסיעות פנאי. בערים קטנות של רבע מיליון לא הכי מתבססים על קווי הרכבת לנסיעות בתוך העיר בגלל שתדירות של רבע שעה ומעלה לא מאפשרת זאת. האוטובוסים המקומיים בברייטון היו מאד טובים לנסיעות מקומיות. בברייטון יש טריק של לולאות פרבריות חד כיווניות בקצות הקווים, מה שמאפשר תדירות כפולה בהדוואה למזלג. על הצד הטוב זה אומר שירות טוב למרכז העיר גם בערב, על הצד הרע זה יוצר אנומליות כמו הסופר שהיה תחנה אחת לביתה של סבתא שלי אבל 10 תחנות והחלפה מביתה. היא היתה מעדיפה את הסופר בקטע הדו כיווני של הקו לפני שהפך ללולאה חד כיוונית. המערכת הזו איפשרה למשפחתי לשעור דירת נופש ולבקר את קרובינו הרבים בברייטון במהלך חופשות הקיץ של שנות התשעים כולל להגיע אליהם ומהם לארוחות שישי, שבת (כולל ביקורים בבתי הכנסת שלהם) וכן לארוחות צהריים גדולות של יום ראשון. כשעברתי לגור בלונדון הרכבת הארצית איפשרה לי להגיע לברייטון בשני ימי סוף השבוע עם כל הקהל הגדול שיוצא לבלות את הימים החופשיים שלו בחוף הים הקרוב למטרופולין (המרחק דומה למרחק מהרצליה לבאר שבע). בפעם האחרונה שנסעתי באוטובוס בברייטון לפני 5 שנים עדיין היו כרטיסי גירוד יומיים שאפשר לאגור בבית ולגרד את התאריך הרצוי לפני שאוטמים אותם עם מדבקת פלסטיק שקופה שהיא חלק מהכרטיס. מחוץ ללונדון וברייטון (עיר נפרדת לחלוטין אבל יש בה חברת אוטובוסים טובה). ההפרטה דירדרה את האוטובוסים בערים מחוץ ללונדון למצב שלא נדיר ששתי חברות מתחרות על המסלולים המרכזיים ביותר בלי כירטוס משותף אבל הקווים לשכונות המגורים יכולים להיות תלויי סיבסוד עירוני, בתדירות של פעם בשעה ושירות שנגמר מוקדם בערב. ככל שמתרחקים מלונדון הרכבות נהיות מסובכות יותר. במקום קווים ישנן רכבות. כך באזור שלי לפני הוירוס היו שלושה רכבות שונות כל שעה, האחת מדלגת על התחנה שלי, השלישית לא עצרה בתחנת החלפה חשובה בלונדון שהייתי צריך להחליף בה ליעדים בדרום העיר והשלישית איטית במידה כזו שמומלץ לרדת ממנה בתחנת ביניים באזור ולעלות על המדלגת של השעה הבאה. לרכבות יש מערכת כרטיסי נייר מגנטי אחידה לכל המפעילות המופרטות שפועלת גם בתחתית הלונדונית ואפילו אפשר להוסיף לה אוטובוסים בכ 50 ערים משתתפות. הבעיה שאין כרטיס חכם ארצי אלא שלל כרטיסים של המפעילות ושל לונדון. הכרטיס של מפעילת הרכבת האזורית שלי למשל לא יכול להטעין את אותו הכרטיס היומי שאני בדרך כלל משתמש בו לנסוע ללונדון, לנסוע בלונדון ולחזור הביתה. לדבריהם אין תאימות מלאה. אני מודע שלמפעילת האוטובוסים באזורי יש כרטיס חכם, אבל אינני משתמש בהם כי עד שמגיע אוטובוס אחד לשעה אני יכול לרכב למרכז העיר שלי וחזרה פעמיים ולחזור למרכז העיר. המנקה שלי לעומת זאת תלוייה באוטובוסים ומדי פעם אנחנו מסיעים אותה. אני חייב לומר שזו חוויה שונה מהותית ממה שאני רגיל לה מלונדון, ברייטון או אפילו ירושלים שבהן הייתי רגיל לתח"צ כברירת מחדל. אציין שבאוטובוסים המקומיים באזורי אפשר לשלם בכרטיס אשראי, אבל זה לא עניין של תיקוף מהיר והליכה לפנים האוטובוס אלא תשלום למחיר מסויים אחרי שהנהג שואל ליעדכם, לא שונה מהותית מתשלום במזומן.

חוויה בריטית די משונה חוויתי בסקוטלנד בספטמבר 2019. ההיכרות עם מה שנהוג באנגליה לא עזרה להבין את השיטה שם ולא היה מידע מונגש לתייר. בגלאזגו נסענו ברכבות ארציות שחוצות את העיר ממזרח למערב (המפעילה סקוטרייל היא מפעילה אזורית לכל אזור סקוטלנד ויש לה קשר לממשל המבוזר של סקוטלנד), ברכבת התחתית הקטנטנה שלה (קנינו כרטיסים חכמים שלה אבל הם היו תקפים בה בלבד) ובאוטובוס או שניים שלמרות שהתחנות שלהם מותגו בלוגו של מפעילת הרכבת התחתית - לא כיבדו את הכרטיסים. באדינברה ביררתי מראש מול אתר החשמלית ונאמר לי שהמקסימום שישנו הוא כרטיס יומי שמקנה זכות לנסוע גם באוטובוסים של חברה מסויימת. רק ביום האחרון ובגלל שפיספסנו חשמלית כשהנפקנו כרטיסים במכונה התברר לנו מהכרטיסן שבסקוטלנד יש כרטיסים שבועיים בשם Zone Card שמשיגים אותם בתחנות של הרכבת הארצית. היינו שם שבוע במצטבר והשתמשנו בשלל אמצעים ותחנות ורק בחשמלית לשדה התעופה של אדינברה גילינו את זה, לא מפרסום שמנסה להנגיש את הכרטיס לציבור אלא ממפקח כרטיסים.

לגבי עבודות תשתית - רק באנגליה השימוש שלי ברכבת היה ברמה שיש לי היכרות עם היקף התופעה. יש לו"ז שמתפרסם מראש עם העבודות המתוכננות ומי שמאד יסודי יכול לברר חודשים מראש אם יהיו עבודות בדיוק בסוף השבוע שבו אתם חייבים להגיע לארוע משפחתי למשל. מי שנוסע באופן קבוע יראה בתחנה הקבועה שלו פרסומים על הסגירות לשבוע הבא במערכת שבה הוא נוסע, אבל לא יראה פרסומים כאלו במערכות אחרות. במערכת כמו התחתית הלונדונית לא יסגרו יותר משניים - שלושה קווים בסוף שבוע אחד וינתבו את הציבור להשתמש בקווים אחרים. במערכות של הרכבת הארצית צריך לספק אוטובוסים חלופיים בקטע הסגור. אם צריך להעריך אז הייתי אומר שהקו "שלכם" לא יהיה סגור יותר מ 10% מסופי השבוע בשנה

בכל המערכות שמניתי יש תחבורה ציבורית 7 ימים בשבוע.
 

Ccyclist

Well-known member
בריטניה: עד המעבר לחוף הדרומי הניסיון שלי היה לונדון ברייטון, עיר חוף דרומית. אני חושב שפירטתי את מה שיש בלונדון, החיסרון הוא שכל זה תקף לגבולות המוניציפליים שלה בלבד. יש מערכת רכבות ארצית סבוכה שמגיעה למקומות רבים והיא תמיד איפשרה לי גישה לקרוביי בברייטון. אפשר אפילו לרכוב לכפר מלונדון, לחצות מעל או מתחת לאוטוסטרדה ההיקפית, ה M25 ולדעת שבסוף תמיד תהיה איזו תחנת רכבת 10-15 דקות רכיבה מהנקודה שבה שוקלים לחזור לעיר. ברכיבה אחת אל מחוץ לעיר אפילו היו שתיים, האחת לטרמינל מרוחק במרכז העיר והשניה עם תחנת ביניים כ 15 דקות רכיבה מביתי. מחירון היוממים ברכבת הארצית דומה לעקרונות של התחתית - תשלום נמוך יותר ככל שהתקופה ארוכה יותר. יש שכבת יוממים גדולה במחוזות שמקיפים את לונדון, משהו שביישום על תל אביב יצא בקנה מידה של ביירות עד אל עריש, עמאן עד אסדות הגז. אישית מעולם לא הייתי יומם ממחוץ ללונדון אל תוך העיר, הנסיעות שלי לעיירות היוממים היו נסיעות פנאי. בערים קטנות של רבע מיליון לא הכי מתבססים על קווי הרכבת לנסיעות בתוך העיר בגלל שתדירות של רבע שעה ומעלה לא מאפשרת זאת. האוטובוסים המקומיים בברייטון היו מאד טובים לנסיעות מקומיות. בברייטון יש טריק של לולאות פרבריות חד כיווניות בקצות הקווים, מה שמאפשר תדירות כפולה בהדוואה למזלג. על הצד הטוב זה אומר שירות טוב למרכז העיר גם בערב, על הצד הרע זה יוצר אנומליות כמו הסופר שהיה תחנה אחת לביתה של סבתא שלי אבל 10 תחנות והחלפה מביתה. היא היתה מעדיפה את הסופר בקטע הדו כיווני של הקו לפני שהפך ללולאה חד כיוונית. המערכת הזו איפשרה למשפחתי לשעור דירת נופש ולבקר את קרובינו הרבים בברייטון במהלך חופשות הקיץ של שנות התשעים כולל להגיע אליהם ומהם לארוחות שישי, שבת (כולל ביקורים בבתי הכנסת שלהם) וכן לארוחות צהריים גדולות של יום ראשון. כשעברתי לגור בלונדון הרכבת הארצית איפשרה לי להגיע לברייטון בשני ימי סוף השבוע עם כל הקהל הגדול שיוצא לבלות את הימים החופשיים שלו בחוף הים הקרוב למטרופולין (המרחק דומה למרחק מהרצליה לבאר שבע). בפעם האחרונה שנסעתי באוטובוס בברייטון לפני 5 שנים עדיין היו כרטיסי גירוד יומיים שאפשר לאגור בבית ולגרד את התאריך הרצוי לפני שאוטמים אותם עם מדבקת פלסטיק שקופה שהיא חלק מהכרטיס. מחוץ ללונדון וברייטון (עיר נפרדת לחלוטין אבל יש בה חברת אוטובוסים טובה). ההפרטה דירדרה את האוטובוסים בערים מחוץ ללונדון למצב שלא נדיר ששתי חברות מתחרות על המסלולים המרכזיים ביותר בלי כירטוס משותף אבל הקווים לשכונות המגורים יכולים להיות תלויי סיבסוד עירוני, בתדירות של פעם בשעה ושירות שנגמר מוקדם בערב. ככל שמתרחקים מלונדון הרכבות נהיות מסובכות יותר. במקום קווים ישנן רכבות. כך באזור שלי לפני הוירוס היו שלושה רכבות שונות כל שעה, האחת מדלגת על התחנה שלי, השלישית לא עצרה בתחנת החלפה חשובה בלונדון שהייתי צריך להחליף בה ליעדים בדרום העיר והשלישית איטית במידה כזו שמומלץ לרדת ממנה בתחנת ביניים באזור ולעלות על המדלגת של השעה הבאה. לרכבות יש מערכת כרטיסי נייר מגנטי אחידה לכל המפעילות המופרטות שפועלת גם בתחתית הלונדונית ואפילו אפשר להוסיף לה אוטובוסים בכ 50 ערים משתתפות. הבעיה שאין כרטיס חכם ארצי אלא שלל כרטיסים של המפעילות ושל לונדון. הכרטיס של מפעילת הרכבת האזורית שלי למשל לא יכול להטעין את אותו הכרטיס היומי שאני בדרך כלל משתמש בו לנסוע ללונדון, לנסוע בלונדון ולחזור הביתה. לדבריהם אין תאימות מלאה. אני מודע שלמפעילת האוטובוסים באזורי יש כרטיס חכם, אבל אינני משתמש בהם כי עד שמגיע אוטובוס אחד לשעה אני יכול לרכב למרכז העיר שלי וחזרה פעמיים ולחזור למרכז העיר. המנקה שלי לעומת זאת תלוייה באוטובוסים ומדי פעם אנחנו מסיעים אותה. אני חייב לומר שזו חוויה שונה מהותית ממה שאני רגיל לה מלונדון, ברייטון או אפילו ירושלים שבהן הייתי רגיל לתח"צ כברירת מחדל. אציין שבאוטובוסים המקומיים באזורי אפשר לשלם בכרטיס אשראי, אבל זה לא עניין של תיקוף מהיר והליכה לפנים האוטובוס אלא תשלום למחיר מסויים אחרי שהנהג שואל ליעדכם, לא שונה מהותית מתשלום במזומן.

חוויה בריטית די משונה חוויתי בסקוטלנד בספטמבר 2019. ההיכרות עם מה שנהוג באנגליה לא עזרה להבין את השיטה שם ולא היה מידע מונגש לתייר. בגלאזגו נסענו ברכבות ארציות שחוצות את העיר ממזרח למערב (המפעילה סקוטרייל היא מפעילה אזורית לכל אזור סקוטלנד ויש לה קשר לממשל המבוזר של סקוטלנד), ברכבת התחתית הקטנטנה שלה (קנינו כרטיסים חכמים שלה אבל הם היו תקפים בה בלבד) ובאוטובוס או שניים שלמרות שהתחנות שלהם מותגו בלוגו של מפעילת הרכבת התחתית - לא כיבדו את הכרטיסים. באדינברה ביררתי מראש מול אתר החשמלית ונאמר לי שהמקסימום שישנו הוא כרטיס יומי שמקנה זכות לנסוע גם באוטובוסים של חברה מסויימת. רק ביום האחרון ובגלל שפיספסנו חשמלית כשהנפקנו כרטיסים במכונה התברר לנו מהכרטיסן שבסקוטלנד יש כרטיסים שבועיים בשם Zone Card שמשיגים אותם בתחנות של הרכבת הארצית. היינו שם שבוע במצטבר והשתמשנו בשלל אמצעים ותחנות ורק בחשמלית לשדה התעופה של אדינברה גילינו את זה, לא מפרסום שמנסה להנגיש את הכרטיס לציבור אלא ממפקח כרטיסים.

לגבי עבודות תשתית - רק באנגליה השימוש שלי ברכבת היה ברמה שיש לי היכרות עם היקף התופעה. יש לו"ז שמתפרסם מראש עם העבודות המתוכננות ומי שמאד יסודי יכול לברר חודשים מראש אם יהיו עבודות בדיוק בסוף השבוע שבו אתם חייבים להגיע לארוע משפחתי למשל. מי שנוסע באופן קבוע יראה בתחנה הקבועה שלו פרסומים על הסגירות לשבוע הבא במערכת שבה הוא נוסע, אבל לא יראה פרסומים כאלו במערכות אחרות. במערכת כמו התחתית הלונדונית לא יסגרו יותר משניים - שלושה קווים בסוף שבוע אחד וינתבו את הציבור להשתמש בקווים אחרים. במערכות של הרכבת הארצית צריך לספק אוטובוסים חלופיים בקטע הסגור. אם צריך להעריך אז הייתי אומר שהקו "שלכם" לא יהיה סגור יותר מ 10% מסופי השבוע בשנה

בכל המערכות שמניתי יש תחבורה ציבורית 7 ימים בשבוע.

שוויץ: ניסיון כתייר עם כרטיסים יומיים לכל הרשת ותוכנית נסיעה שהשוויצרים אירגנו עבורינו, 5 ימי נסיעות ו 3 ימי שהייה ביעדים. לימי הנסיעה קיבלנו בדואר באנגליה כרטיס יומי בשם Swiss Pass שהיה תקף לכל אמצעי התחבורה היבשתיים וחלק מאמצעי ההפלגה בשוויץ, סדר יום שכלל בדרך כלל רכבת שיוצאת ב 9 בבוקר וכן רכבת גיבוי כשעה אחר כך. את הכרטיס היה צריך לתקף ביום הנסיעה או לרשום עליו את התאריך במידה ולא מצאנו מכשיר תיקוף.

הימים ביעדים היו חוויה אמיתית ועצמאית יותר של מערכת התח"צ בשוויץ כי לא היו לנו כרטיסים או תוכניות מראש. בשניים מתוך השלושה היה לה מה לשפר.

לוגאנו, בוודאות יום א', בבוקר - צהריים עלינו להר בפניקולר ליד המלון וקיבלנו הנחה מסויימת על הכרטיסים אחרי שהצגנו כרטיסי Swiss Pass לא מתוקפים. בהמשך הצהריים אכלנו משהו במסעדה מקומית אבל האזור היה די פרברי ורצינו להגיע למרכז העיר לארוחת הערב. כאן היו כמה בעיות: מכשיר הכרטיסים בתחנת האוטובוס לא פעל, כשהסברנו לנהג והצגנו לו את כרטיסי ה Swiss Pass בתקווה שזה יתן איזו הנחה באוטובוס הוא הציע לנו (בהומור אני מקווה) שהוא יתקף אותם, דבר שלא יכלנו לעשות כשהיינו צריכים אותם ליום נסיעות. היינו צריכים לרדת בתחנה הבאה ולקנות שם כרטיסים ממכשיר כירטוס שפעל, הנהג המתין לנו עם האוטובוס. בהתחשב בכך שהגענו לאזור ברכבת פרברית שהיתה לה תחנה במרחק הליכה מהמלון לא היה לנו מגע עם מערכת האוטובוסים המקומית מתחנת הרכבת המרכזית העיר.

סנט מוריץ, טוב ורע. על הצד הטוב המלון נתן לנו שני כרטיסים חכמים חינמיים לכל התח"צ המקומית. על הצד הרע קודם כל היה פיקדון של 50 פרנק שוויצרי על כל כרטיס כולל למקרה של אובדן. אחר כך היתה מערכת האוטובוסים השעתיים האיומים בעיירה. להר הגבוה היה מצב אבסורדי שהרכבלים היו תדירים בעוד שקו האוטובוס לאזור שלנו בעיירה מתחנת המוצא של הרכבל היה פעם בשעה. חשבנו שאולי ניסע בקו לאזור אחר ואז נחליף לאחד הקווים האחרים בתחנת ביניים שלפי המפה היו בה מספר קווים. בסוף הקו שהחלפנו אליו היה הקו שחשבנו שנוכל לא להמתין לו נצח. לצערי כשיש שירות חינם מקבלים שירות מינימלי.

ביום השהות השלישי היה מצב סטנדרטי יותר של תח"צ בתדירות טובה ותשלום נורמאלי בתחנת קו הרכבת ההררית ממרכז העיירה צרמאט לפסגת הר גבוה. לצערי זו לא היתה החוויה הטיפוסית לימים שבהם היינו נוסעים עצמאיים.
 
נערך לאחרונה ב:

arseny92

Well-known member
מנהל
ומערכת מהירה יקרה יותר שיתכן שצריך להזמין בה מקומות ברכבת מדוייקת.
Frecce מחייב הזמנת מקום לרכבת ספציפית

לגבי עבודות תשתית - רק באנגליה השימוש שלי ברכבת היה ברמה שיש לי היכרות עם היקף התופעה. יש לו"ז שמתפרסם מראש עם העבודות המתוכננות ומי שמאד יסודי יכול לברר חודשים מראש אם יהיו עבודות בדיוק בסוף השבוע שבו אתם חייבים להגיע לארוע משפחתי למשל. מי שנוסע באופן קבוע יראה בתחנה הקבועה שלו פרסומים על הסגירות לשבוע הבא במערכת שבה הוא נוסע, אבל לא יראה פרסומים כאלו במערכות אחרות. במערכת כמו התחתית הלונדונית לא יסגרו יותר משניים - שלושה קווים בסוף שבוע אחד וינתבו את הציבור להשתמש בקווים אחרים. במערכות של הרכבת הארצית צריך לספק אוטובוסים חלופיים בקטע הסגור. אם צריך להעריך אז הייתי אומר שהקו "שלכם" לא יהיה סגור יותר מ 10% מסופי השבוע בשנה
להשוואה להלן אתר עבודות תשתית במרחב איל דה פראנס
 

קבצים מצורפים

  • 1660346423899.png
    2.4 MB · צפיות: 3
למעלה