אנחנו משפחת אומנה (זהירות, ארוך)
אנסה לענות על השאלות ולתאר את מה שאנו עברנו/עוברים:
האומנה בארץ מופרטת ומטופלת ע"י 4 עמותות - 3 עמותות לפי אזורים (מטב בצפון, אור שלום במרכז, סאמיט בירושלים ובדרום) ועמותה רביעית - שחר - לילדים עם צרכים מיוחדים.
משפחה המעוניינת לשמש כמשפחת אומנה צריכה לפנות לעמותה באזור מגוריה. משאירים פרטים באתר העמותה ובהמשך העמותה יוצרת איתכם קשר ומתחיל תהליך הכרות ומיון הכולל מספר מפגשים עם עו"ס, מילוי שאלונים שונים, מפגש של הילדים במשפחה המיועדת עם העו"ס, קורס במ"ה (הכנה לאומנה. קורס של יומיים. לנו היה עוצמתי ברמות!). במסגרת התהליך גם מבררים יחד עם העו"ס מה גיל הילד ואם עדיף ילד או ילדה וגם אם יש קשיים שאתם מעדיפים לא לפגוש (למשל אנחנו הבהרנו שנתקשה לקבל ילד שעבר התעללות מינית כי חששנו שזה ישפיע על ילדנו) ואז מקבלים אישור (או שלילה. יש משפחות שלא מתאימות) שעברתם את כל המבדקים ואושרתם ע"י המפקחת הארצית לשמש כמשפחת אומנה.
מכאן מתחילה המתנה. אורך ההמתנה משתנה ממשפחה למשפחה. אנחנו קיבלנו כמה "הצעות" אשר מסיבות שונות לא מומשו. אחרי 9 חודשי הריון
הגיע הטלפון המתאים בזמן המתאים. ילדון בן כמעט שנה עם "אופק אימוץ". ונכון שרצינו ילד בגיל הגן ונכון שממש לא חשבנו שנחזור לחיתולים ובקבוקים אבל משהו בשיחה ההיא בטלפון נגע בנו והסכמנו. קבלנו ילד מקסים!!! אשר לא הגיב כלל לסביבה. לא לקולות ולא לחיוכים. תינוק נח. נח מדי. אחרי 48 שעות בערך הוא בכה בפעם הראשונה וכולנו איתנו. מאותו רגע ידענו שנוכל להתמודד עם הכל!!! בהתחלה הוגדרנו 'משפחה חסויה' (כלומר, ההורים הבילוגים לא ידעו עלינו כלום!). הילד היה פוגש בהוריו במרכז קשר. הפרידה מאיתנו היתה לו קשה. נראה היה כי הוא חושש שלא נחזור. עברו מאז כבר כמעט 4 שנים, במהלכן (בלחץ שלנו) הוסר החסיון. היום אנחנו מכירים את משפחתו הביולוגית הגרעינית והמורחבת. הפכנו להיות חלק מהמשפחה שלהם ובמידה מסוימת הם גם חלק מהמשפחה שלנו. אימוץ ממש לא עומד על הפרק. אנחנו מאמינים כי השארת המצב הקיים הוא הטוב ביותר עבור הילד - בית אוהב ובטוח מחד וקשר והכרות עם משפחתו הבילוגית אשר אוהבת אותו אך לא יכולה לגדלו.
הילדון השלים את כל פערי הגדילה וההתפחות והוא היום ילד מ ד ה י ם !!! שמח, חכם, בעל בטחון עצמי, בוטח בסביבה, יודע ליצור קשר עם ילדים ומבוגרים, אהוב מאד על הילדים בגן ועל המבוגרים, מוכשר בתחומים רבים. ילד קסם!
ילדנו הבילוגים זכו באח לכל דבר ועניין. ואנחנו זכינו בילד. הוא ילדנו בדיוק כמו הילדים האחרים. לעיתים אני שוכחים כי לא אנחנו ילדנו אותו...
וכן, היו קשיים ועוד יהיו. הוריו הבילוגים מעוניינים לגדלו וזה מערער לנו ולו את הבטחון (הוא מרגיש!) אבל אנו עושים כל מאמץ להתנהלות רגילה כמשפחה רגילה והיחד הזה והשגרה יוצר את הבטחון שכולנו ככ זקוקים לו.
לסיום חשוב לי לכתוב:
התחושה של לאהוב ילד שלא אתה ילדת כאילו זורם בו דם מדמך, הידיעה שבזכותך הוא יגדל מאושר, ההרגשה ששינית במשהו את גורלו...האהבה, החיוכים, החיבוקים, הבכי, האושר והכאב - כל אלו עוצמתיים ומעשירים ואני ממליצה מאד!
ודבר אחרון ממש - כל ילד וכל משפחה הם שונים. וכאן יש ילד ושתי משפחות (בילוגית ואומנה). ולכן, מה שקורה במשפחות אחרות לא בהכרח יקרה אצלכם. בכוחנו לשנות את המסלול ולקחתו לכיוון המתאים לנו. אנחנו עשינו ועושים זאת וכך בכוונתנו להמשיך.
אשמח לענות לשאלות נוספות.