"איפה אבא שלך"?

"איפה אבא שלך"?

טוב, כעצת חכמים מלומדה, אני אתחיל להכין עצמי לשאלות. אני בטוחה שכאשר ידע לדבר יבואו השאלות
היתי שמחה לשמוע איך התחילו השאלות אצלכן, איפה, מתי, איך התמודדתן. איך התמודדתן עם שאלות של ילדים אחרים, של מבוגרים אחרים, ושל הנסיכים והנסיכות הפרטיים שלכן. ואיך היתן מתמודדות אם יכולתן לחיות את האירוע מחדש
מתי זה הטריד אותם, ובאיזה אופן. בקיצור: כל מה שאתן יכולות ללמד טירונית עם ילד שעוד לא מדבר... כמובן, אם מתאים לכן לשתף
 

תומילי

New member
אני לא חיכיתי לשאלות

סיפרתי בכל גיל לפי ההבנה. והבן שלי על שאלות כמו - למה אין לך אבא, ענה: "כי אמא שלי לא התחתנה" אז איך בלי אבא אפשר להוליד ילדים? "לוקחים זרע של איש ושמים לאמא בבטן וכך נוצר ילד" "ואתה לא רוצה אבא? לא חסר לך ?"לא, כי אני לא יודע מה זה אבא, ואמא שלי היא יותר מאבא ואמא, היא הכי הכי, די והותר..."
 
תשובה לא מספקת ../images/Emo13.gif

לא כל כך יכולה לענות על השאלה הזאת מהסיבה הפשוטה, שזה מעולם לא עלה אצלנו באופן פתאומי, נוקב או "מטריד". את אומרת: "אני בטוחה שכאשר ידע לדבר יבואו השאלות
". לא בהכרח. גם זה, כמו כמעט כל דבר אחר עלי אדמות, מאד אינדווידואלי. מה שקורה בפועל הוא שהמציאות עושה עבורנו את רוב העבודה. הילד גדל בסיטואציה מסויימת, בסביבה מסויימת ובמציאות חיים מסויימת. הוא רואה, מודע ויודע שהמשפחה שלו מורכבת מחברים כאלה או אחרים, שבניגוד לחבר שלו X - אצלו המצב אחר כי ל- X יש אבא ולו אין, ובניגוד לחבר שלו Y - המצב אצלו אחר כי ל- Y יש אחים ולו אין, ובניגוד לחברה שלו Z (כן, דווקא הבת היא Z!) הרי שאצלו יש סבא וסבתא ול- Z, מה לעשות, אין. הילד יודע מאז שהוא מכיר את עצמו שיש לו אמא / אח / אחות / סבא / סבתא / דוד / דודה - מחקי את המיותר. אני ממש לא זוכרת מתי זה עלה אצלנו מפורשות לראשונה. דיברנו על כך של- X יש אבא ואצלנו אין אבא. כמו שעלה, ככה ירד. עובדה, נקודה וזהו. לאחר מכן, ככל שהנושא עלה יותר ונשחק יותר - ההסברים לגביו התרחבו, התווספו סיפורי הילדים (ראי בסוף העמ') שהחדירו יותר רקע ותוכן, והדברים הפכו ליותר ברורים. לא נצפה קושי מיוחד, הדברים התקבלו כהווייתם ובסקרנות מוגבלת. זה מה שהילד מכיר מאז היוולדו, זה מה שהוא יודע, עם זה הוא חי מאז שהוא זוכר את עצמו ואין לו שום בעיה עם זה כשהוא מודע לכל מה שמסביב. לגבי התמודדות עם שאלות של ילדים/מבוגרים אחרים - כשנשאלתי בגיל מאד צעיר ע"י ילדה בגינה איפה אבא שלו, אמרתי לה שאין לו אבא. ילדה יותר גדולה ששאלה, הגיבה ש"איך זה יכול להיות?" ונענתה ב"ככה זה", ונרגעה. זה המצב, עובדת חיים. לגבי מבוגרים - זה כבר משתנה לפי מידת הקירבה שלהם אלינו. כל אחד בהתאם למה שנראה לי מתאים לשתף אותו בו. אנשים מפרשים את התשובה כפי שמפרשים אותה, ואף אחד לא מציק יותר מדי. האם הייתי מתמודדת אחרת אילו יכולתי לחיות את האירוע מחדש? הממ... לא. עד כה (טפו טפו טפו
) לא נתקלנו באירועים מיוחדים עם נושא היעדר האב שגרמו לי לשאוף לתקן אותם. נקווה שימשיך ככה
 

דש1דש

New member
שלי התחילה לדבר מוקדם מאוד

ומהר מאוד התחילה לשאול על "איפה אבא" וכאלו.... מרוב נסיון זה כבר בא לי בקלילות... הפעם הראשונה שנאלצתי להתמודד היתה כשהלכתי לחפש לה גן - היא היתה משהו כמו 7-8 חודשים. באחד הגנים הילדים התאספו סביבי והתחילו לשאול שאלות - איך קוריאם לך, איך קוראים לה, בת כמה היא, איך קוראים לאבא שלה
.... זו היתה הפעם הראשונה. בלעתי רוק ועניתי שאין לה אבא. "איך זה" וכאן שלפתי מיד את המנטרה שלמדתי מחברותי הותיקות "ככה זה - לא לכולם יש אבא". זו מנטרה מעולה - וככל שאומרים אותה יותר בנון שלנטיות - יותר טוב. אבל היא היתה קטנה ולא ממש הבינה. מתי היתה הפעם הראשונה שלה? וואלה לא זוכרת - אבל מאחר והתאמנתי על המנטרות זה עבר בלי להשאיר משקעים! בגן הקודם שלה היו כמה וכמה פעמים שילדים באו "לאמת" איתי את הנתון ששמעו ממנה. הם וגם היא הסתכלו עלי והיה חשוב מאוד להגיב נכון. לאשר את העובדות, לתת לה את המילים הנכונות. היתה אצלה תקופה ארוכה של מיון - כל ילד ומבוגר מוין לפי מה יש לו ומה אין - חיות, אחים, הורים, משחקים. כל אחד הוצג "זה XXX ואין לו סבא" למשל
זכורות לי כמה סיטואציות - עם שכנים וחברים - תמיד זה מתחיל כשהיא אומרת להם שאין לה אבא - והם רוצים לוודא איתי. לאחרונה הטריפ שלה זה להגיד לי שהיא בכלל לא צריכה אבא - כי אמא עושה הכל ממילא. היא גם חזק בגיל "את קובעת עלי" או לא - וכבר יצא לה להגיד שכשיש אבא גם הוא קובע על הילד - ולכן היא לא רוצה
אז מנטרות מנטרות מנטרות -
אצלנו אין אבא - לא לכולם יש (בקול הכי נון שלנטי שאפשר)
כשיש בעיה - לברר למה - אם זה כדי להרים אותו - תרימי את, אם כדי לקנות דברים - תקני את, אם כדי לנהוג - תנהגי את. להראות שאמא יכולה לעשות הרבה דברים ומה שלא - למצוא מי שכן...
אצלנו יש XXX, YYY (את יכולה אמא, דודה, סבתא) ויהיה טוב!
 
הערונת

לגבי ה"מנטרה" האחרונה: אני לא בעד להוסיף את "אצלנו יש דוד/סבא/סבתא/כלב/אחות" באותה נשימה. זה מתקבל כאילו הדוד/סבא/סבתא/כלב/אחות הם תחליף האב שאין, בעוד שהם לא שום תחליף, הם עומדים בפני עצמם ובזכות עצמם. אין צורך לחפות על ה"אין אבא", או להתנצל או לנסות לטשטש את זה. אין אבא, נקודה. זה המצב, אבא זה לא מחוייב המציאות ויש כאלה שאין להם ושאפילו חיים עם זה חיים טובים, מלאים ושמחים. זה לא אומר שצריך למצוא משהו למלא את החסר במקומו, אלא פשוט להמשיך עם זה הלאה. הדברים שיש לנו ושאין לאחרים, הם במשפט נפרד. אולי - מי קרובי המשפחה שלנו? מה יש לנו? מי אוהב אותך? את מי אתה אוהב? וכד'. לדעתי.
 

דש1דש

New member
אצלנו ראיתי שזה בפירוש הרגיע אותה

מהר מאוד היא היתה זו שהתעקשה על זה. אם היו אומרים לה שאין לה אבא התשובה שלה היתה "אבל יש לי סבתא וסבא ודוד XXX" וכן הלאה כל ילד שונה - אצלה זה בפירוש היה חשוב! ואף אחד לא מדבר על תחליף - זה הרכב המשפחה המורחבת שלה. עד היום, דרך אגב היא מאוד אוהבת למנות את המרכיבים של המשפחה שלנו
 
החיבה שלה "למנות את המרכיבים"

לא סותרת את דבריי ולא שייכת אליהם. אני לא אומרת שצריך למנוע ממנה למנות אותם. מה שאני אומרת הוא שלא צריך ליצור את הזיקה בין היעדר האחד לבין קיומם של האחרים.
 

אורora

New member
גם אני תוהה בנושא הזה

מצד אחד מסכימה איתך מאוד, קרובי המשפחה והחברים אינן במקום האבא ואינם במקום "האין". אבל מצד שני ניתן להסתכל על זה אחרת. התסכלות על חצי כוס מלאה ולא על חצי כוס הריקה. במקום להתסכל על מה אין במסגרת המשפחה ( ולא רק אבא אין למרות שזה האין המרכזי גם סבא למשל אין אצלינו) אפשר להתסכל על מה יש במסגרת המשפחה וכמה "היש" הזה עשיר וטוב. יכול להיות שיש פה עודף רגישות? חברת של הילדונת אמרה לאבא שלה שהיא רוצה תינוק כמו לילדונת. הוא לא אמר לה אין וזהו. הוא אמר לה אין לנון תינוק אבל יש לך אחים גדולים שעושים איתך כיף. זה בדיוק אותו המצב לא?
 
ראשית,

ראי תגובתי למעלה. אין קשר בין ראיית החצי המלא של הכוס לבין הבהרת המצב לאשורו. אין אבא וזהו, אין לו תחליפים בדמות בני משפחה אחרים. בני משפחה אחרים - כבודם במקומם מונח (ויש כבוד), ותפקידיהם שונים ומשונים, ושונים בכל משפחה. שנית, העובדה שאבא של החברה עושה משהו לא אומרת שהוא עושה נכון. כמו כן, המקרה הזה שונה כי האחים שלה הם אחים, והתינוק שאצלכם גם הוא אח. זה לא שהאבא אומר: "אין לך אח אבל יש לך סבתא". הוא אומר: "אין לך אח קטן אבל יש לך אחים גדולים". זה כבר יותר דומה לאמירה של משפט כמו: "אין לך אבא ביולוגי אבל יש לך אבא מאמץ". אח הוא אח, אבא הוא אבא. סבתא/דודה/אח הם לא אבא.
 

אורora

New member
אבל למה להסתכל על זה בקונוטציה

של תחליפים. אני יכולה לראות את המניה הזו (שגם הילדונת מאוד אוהבת לעשות) כמוה להגיד (כמו בקלטת של ברני) משפחה זו אהבה וכל אחד והמשפחה שלו. יש כל מיני משפחות וכולן טובות. והההסתכלות הינה לא תחליף אבא אלא הבהרת מושג המשפחה. שמציינים את החוסר זה עדיין אומר שיש משפחה אוהבת וזה מה שחשוב למרות החוסר. טוב אני מסתבכת...........מקווה שהצלחתי להסביר. בכל מקרה לא כל פעם שהיא אומרת אין אבא אני מייד עוברת על הרשימה, הרבה פעמים אני אומרת נכון. יש כל מיני משפחות ושלנו בלי אבא.
 
כי כשיוצרים זיקה ישירה בין 2 הדברים

אין פה שום קונוטציה תיאורטית, יש פה יצירת זיקה ישירה בפועל בין 2 דברים. כשאומרים "אצלנו אין נדנדה, אצלנו יש מגלשה" - הצגת הדברים כאלטרנטיבה נוצרת אם את רוצה ואם את לא רוצה, פשוט מעצם הצגתם יחד. אני לא אומרת שלא טוב להדגיש את מה שיש ואת היתרונות שלו, אלא שאין צורך להציג את זה כתחליף שמשמעותו התנצלות/הצטדקות/תירוץ/טשטוש, אלא כתוספת חיובית שאינה קשורה לנושא האחר.
 
היא עדיין לא שואלת אבל

אשמח לשמוע גם אני, מחכמת אחרות. מה שכן קרה, אחת האחייניות שלה שאלה אותי, כשהבייב על ברכיי, "איפה אבא שלה?" עניתי שלבייב אין אבא יש לה רק אמא ודיגדגתי את הבייב. שתיהן צחקו והמשיכו לצייר. אחר כך היא שוב שאלה - "ומתי אבא שלה יבוא?" עניתי שהוא לא יבוא אף פעם אבל אמא שלה תבוא כל הזמן ושאלתי את הבייב "נכון?" והיא צעקה "כן!!"
זה מה שיצא, האחיינית לא שאלה יותר, הבייב לא יותר מדי התייחסה רק דאגה שאף ילד אחר לא יגע בי חוץ ממנה
 
אצלנו...

אני לא כ"כ זוכרת מה היה בגיל היותר צעיר, אבל עם הגדול השאלות היותר אינטנסיביות היו בסביבות גיל 3. השאלות היו: איפה אבא שלי למה אין לי אבא וכו' ההסברים שלי היו שבמשפחה שלנו אין אבא. אני, להבדיל ממה שציינו פה לפני, לא ציינתי שיש סבא, סבתא וכו'., אני דיברתי על מי מהילדים שהוא מכיר יש להם אבא ואילו ילדים הוא מכיר שאין להם אבא. מה לומר, הגדול מכיר לא מעט ילדים שאין להם אבא, כך שמספר הילדים עם ובלי אבא די דומה.
 

תומילי

New member
כשדיברתי על

סבא סבתא דודים דודות אחיינים וכו', עשיתי זאת לא כדי להראות מה יש לנו אלא לנסות לחבר אותו למכנה המשותף עם אחרים. נראה לי חשוב לתת להם גם משהו שכן דומה לאחרים להראות להם שלמרות השונות יש גם הרבה משותף להם ולילדים אחרים. לילד עצמו, נראה לי, חשוב שיהיו נקודות דומות עם ילדים בגיל שלו.
 

אורora

New member
תשובות

המודעות לעניין קיומו של אבא החלה אי שם בין גיל שנה וחצי לשנתיים. היא היתה מצביעה על תמונות לגבר ואשה ואומרת אבא-אמא. בגיל הזה לא ניראה לי נכון להתעסק בנושא. הדבר היחיד שעשיתי זה לאמר לה שאלה גבר ואשה ולא בטוח שהם אבא ואמא. בערך בגיל שנתיים החל המיון המפורסם (שעושה רושם שכל הילדים עוברים דרכו). לשני יש אבא, לגלי יש אבא, לטל יש אבא , לעומר ישי אבא וכו וכו (מה לעשות לכל הגן יש אבא). כאן מיהרתי והוספתי לה לרשימה ילדים שאין להם אבא (חבצלת, הנסיך, התותחון וכו). מאוד הקפדתי לדבר על משפחות בלי אבא ומשפחות עם אבא ולא על ילדים בלי אבא. בכך שיתפתי את עצמי ב"אין" ולא הטלתי אותו רק עליה. היא מהר מאוד למדה את המנטרות וחזרה עליהן בעצמה. צחדח פעם גם מזכירים את המשפחה שיש, אבל אל תמיד. היתה גם תקופה שהיא סיפרה לכל מי שפגשה שאין לה אבא. אין לי מושג גם היום למה ליחס את זה. אבל זה ניפסק בזמן האחרון (גיל 3.5) יש ניצני התעניינות יותר רצינית. פעם אחת היא אמרה שהיא רוצה אבא. היא משחקת המון משחקי דמיון שאבא מופיע בהם (לא אבא שלה) היא שואלת ילדים אחרים שאין להם אב אם היו רוצים אבא. אבל שאלות קשות עוד לא הופיעו. ניראה לי שהם בדרך ושיחה שהיתה לי עם בן של חברים הן 5: הילד : הילדונת אומרת שאין לה אבא אני : נכון הילד : הוא מת? אני : לא הוא מעולם לא היה קיים, אנחנו משפחה בלי אבא הילד : אין דבר כזה לכולם יש אבא אני: לא יש משפחות בלי אבא, עובדה אנחנו. בנקודה הזו הוא עזב את הנושא והילדונת שהקשיבה בריתוק לשיחה חזרה לעניניה
 

ליביתי

New member
אורורה, ואני שוקלת להעלב

(בשם שדוניהו).... בהתחשב בעובדת החיבה היתירה שרוכשת ילדתך לבני בכורי, אז לא למנות אותו בקרב הילדים "נטולי האב" שהיא מכירה, גובל בהתעלמות פושעת...
 

ליביתי

New member
לא לגמרי זוכרת את הכרונולוגיה

(בכל זאת, שדוניהו כבר מתקרב ל-5
), אבל המהלך היה פחות או יותר כפי שמתואר כאן ע"י יתר האמהות. תחילה היה הזיהוי "גבר=אבא", תוך המעבר על האמירה "במשפחה שלנו אין אבא". אני כן אמרתי, בזמנו, שיש לנו משפחה גדולה, תוך מניית מי שהוא מכיר. שדוניהו מאד אהב את מנטרת "המשפחה הגדולה גדולה שלנו", אבל עם הזמן פחת השימוש בכך. השתמשתי בזה, בין היתר, כדי להטמיע בו את שמות בני המשפחה והיחסים המשפחתיים. כיום, כאמור, אין בכך כבר שימוש מרובה, ואולי ניתן לייחס זאת לעצם העובדה שבמשפחה הגרעינית המצומצמת נוסף לו אח.... גם אצלנו, כפי שתואר ע"י אחרות, השימוש הוא באמירה ש"לא בכל המשפחות יש אבא. יש משפחות רק עם אמא, יש משפחות רק עם אבא (בגן של שדוניהו יש ילד שיש לו רק אבא, וילד שיש לו רק אמא, כך שזה משמש עוגן חזק), וכו'". מסתבר שהנונשלנטיות מחלחלת גם לדור ההמשך, כי סיפרה לי חברה שבמפגשון אימ"ביות על ילדיהן לאחרונה, היא חזתה בילדודס, ובכללם שדוניהו, משחקים במשחק דימיון של משפחה. באופן טבעי מבחינת אותה אימ"ב היא יצאה מנקודת ההנחה ששדוניהו הוא האבא (יתר הילדים המשחקים היו בעצם בנות), אלא שמייד הובהר לה ע"י שדוניהו שהוא התינוק ושבמשפחה הזו אין אבא. לפי מה שסיפרה לי, אמירתו היתה בבחינת "כאילו דאאאההה??! את לא יודעת שיש משפחות שאין בהן אבא?" (ואני מזמינה את אותה אימ"ב לספר פה את ההתרחשות, כי זכרוני לא לגמרי חד בעניין...
). דווקא לאחרונה יש אצל שדוניהו התעניינות יותר בשאלת ההיתכנות הביולוגית, ועל כך, פירוט בנפרד. אני מבינה את החשש. עד שמתחילים להתנסות בתשובות, החששות הללו קיימים. ואולם, כמו בעוד דברים רבים, ברגע שמתנסים מסתבר שהשד(וניהו) אינו כל כך נורא....
 

אורora

New member
../images/Emo41.gif באותו נושא

חברה שלי סיפרה לי על חברה שלה (אימ"ב) שבנה בגיל 4 החליט שאבא שלו משרת בצבא ונימצא רחוק ולכן אינו יכול לחזור הביתה. הוא התחיל לספר זאת לכל העולם ( כל מי שרצה ולא רצה לשמוע). שהיא ניסתה לדבר איתו על משפחות ללא אב הוא התנגד בתוקף ולא רצה לשמוע. רעיונות מה עושים?
 
למעלה