לא לגמרי זוכרת את הכרונולוגיה
(בכל זאת, שדוניהו כבר מתקרב ל-5
), אבל המהלך היה פחות או יותר כפי שמתואר כאן ע"י יתר האמהות. תחילה היה הזיהוי "גבר=אבא", תוך המעבר על האמירה "במשפחה שלנו אין אבא". אני כן אמרתי, בזמנו, שיש לנו משפחה גדולה, תוך מניית מי שהוא מכיר. שדוניהו מאד אהב את מנטרת "המשפחה הגדולה גדולה שלנו", אבל עם הזמן פחת השימוש בכך. השתמשתי בזה, בין היתר, כדי להטמיע בו את שמות בני המשפחה והיחסים המשפחתיים. כיום, כאמור, אין בכך כבר שימוש מרובה, ואולי ניתן לייחס זאת לעצם העובדה שבמשפחה הגרעינית המצומצמת נוסף לו אח.... גם אצלנו, כפי שתואר ע"י אחרות, השימוש הוא באמירה ש"לא בכל המשפחות יש אבא. יש משפחות רק עם אמא, יש משפחות רק עם אבא (בגן של שדוניהו יש ילד שיש לו רק אבא, וילד שיש לו רק אמא, כך שזה משמש עוגן חזק), וכו'". מסתבר שהנונשלנטיות מחלחלת גם לדור ההמשך, כי סיפרה לי חברה שבמפגשון אימ"ביות על ילדיהן לאחרונה, היא חזתה בילדודס, ובכללם שדוניהו, משחקים במשחק דימיון של משפחה. באופן טבעי
מבחינת אותה אימ"ב היא יצאה מנקודת ההנחה ששדוניהו הוא האבא (יתר הילדים המשחקים היו בעצם בנות), אלא שמייד הובהר לה ע"י שדוניהו שהוא התינוק ושבמשפחה הזו אין אבא. לפי מה שסיפרה לי, אמירתו היתה בבחינת "כאילו דאאאההה??! את לא יודעת שיש משפחות שאין בהן אבא?" (ואני מזמינה את אותה אימ"ב לספר פה את ההתרחשות, כי זכרוני לא לגמרי חד בעניין...
). דווקא לאחרונה יש אצל שדוניהו התעניינות יותר בשאלת ההיתכנות הביולוגית, ועל כך, פירוט בנפרד. אני מבינה את החשש. עד שמתחילים להתנסות בתשובות, החששות הללו קיימים. ואולם, כמו בעוד דברים רבים, ברגע שמתנסים מסתבר שהשד(וניהו) אינו כל כך נורא....