איפה טעיתי?
שלום לכולם, אני פעם ראשונה בפורום מכיון שהיום באמת כלו כל הקיצים ואני מרגישה צורך עז לשתף אנשים נוספים ולשאול לעצתם. הבת שלי בת 24, יוצאת עם החבר שלה לסירוגין משהו כמו שנה. הם עבדו יחד בלוס אנג'לס וחזרו לאחר מספר חודשים. בחו"ל היא מספרת שהיתה להם תקופה טובה והם כמעט שלא רבו, אבל משהיגיעו לארץ, הכל התהפך והם חזרו למריבות התכופות שלהם. עלי לציין שהבחור ביקר בביתנו כ 4-5 פעמים בכל התקופה, ומלבד הדברים שביתי מספרת עליו אין לי שום מידע נוסף. בתקופות שהם רבים היא מרשה לעצמה לגלות לי על היחס שלו אליה ואת הכעס הרב שלה עליו. הבחור לא עושה כלום עם החיים שלו, בקושי עובד וגם אין לו מקצוע ולא מתכוון ללמוד. המצב המשפחתי שלו סבוך ולא יציב. עדיין גר בבית הוריו כי אין לו כסף לצאת לשכירות. לעומתו ביתי לומדת באוניברסיטה שנה שניה לתואר ראשון, בחורה רגישה ועדינה, מעולם לא רבה איתנו בבית אלא ויתרה תמיד, בחורה שמבינה עניין ואשת שיחה מעניינת ונעימה. לאחר מספר רב של מריבות ביניהם, הרשיתי לעצמי לשתף את בעלי בעניין, וכך שנינו התחלנו ללחוץ עליה לסיים את הקשר. היא מאד נפגעה מההתערבות שלנו, אבל שנינו יודעים שהכל לטובתה. אתמול היא שוב נפגעה ממנו בגלל יחס לא יחס והחליטה לסיים את הקשר. היא אמרה דברים שנתנו לי להבין שהפעם היא נפרדת ממנו לתמיד, שהפעם היא מבינה שלא תוכל להמשיך איתו יותר. היא אמרה כל כך הרבה דברים, שהביאו אותי לשמוח על ההחלטה, ואמרתי לה שמגיע לה בחור טוב ממנו. זה היה אתמול, אבל היום כשחזרתי בערב הביתה היא התלבשה והודיעה שהיא יוצאת. שאלתי אותה לאן והיא מילמלה משהו... הזכרתי לה את הדברים שאמרה אתמול על הקשר הזה, אבל היא כעסה ואמרה שהיא כבר גדולה ושאנחנו לא נתערב לה בחיים, ושאלה אם כדי לעשות מה שהיא רוצה היא צריכה לעזוב את הבית. אני כבר לא יודעת מה לעשות, מצד אחד היא ילדה גדולה, אבל מצד שני היא עושה שטות שהיא הולכת איתו. הוא לא יודע מהי משפחתיות אמיתית, הוא לא מתייחס ברצינות לקשר הזה, עושה מה שבא לו, לעיתים כולו נופת צופים ומהר מאד משתנה. לעיתים הוא מציע לה נישואים, ולמחרת עושה מאמץ להמנע מבילוי משותף איתה ויוצא עם בחורים ובחורות אחרים. אני כבר קולטת את התמונה ויודעת שהבת שלי אם תמשיך ללכת איתו ותתחתן איתו היא תהיה אומללה לכל חייה. היא בוכה המון בגללו והוא ממש לא שווה את זה. אני שואלת את עצמי במה טעיתי שכך היא מוכנה להיות הסמרטוט שלו? למה היא מוכנה שילד בגילה יאמלל אותה ויגרום לה לרקוד לפי החליל שלו? למה תמיד היא מוכנה ללכת בשבילו עד העיר שלו ולא מבקשת שיבוא אליה? במה טעיתי בחינוך שלי? תמיד הייתי איתה החברה הכי טובה, היא תמיד משתפת אותי בכל מה שקורה איתה, אבל פתאום אני מרגישה שאין לי השפעה יותר. תכתבו לי בבקשה מה דעתכם.
שלום לכולם, אני פעם ראשונה בפורום מכיון שהיום באמת כלו כל הקיצים ואני מרגישה צורך עז לשתף אנשים נוספים ולשאול לעצתם. הבת שלי בת 24, יוצאת עם החבר שלה לסירוגין משהו כמו שנה. הם עבדו יחד בלוס אנג'לס וחזרו לאחר מספר חודשים. בחו"ל היא מספרת שהיתה להם תקופה טובה והם כמעט שלא רבו, אבל משהיגיעו לארץ, הכל התהפך והם חזרו למריבות התכופות שלהם. עלי לציין שהבחור ביקר בביתנו כ 4-5 פעמים בכל התקופה, ומלבד הדברים שביתי מספרת עליו אין לי שום מידע נוסף. בתקופות שהם רבים היא מרשה לעצמה לגלות לי על היחס שלו אליה ואת הכעס הרב שלה עליו. הבחור לא עושה כלום עם החיים שלו, בקושי עובד וגם אין לו מקצוע ולא מתכוון ללמוד. המצב המשפחתי שלו סבוך ולא יציב. עדיין גר בבית הוריו כי אין לו כסף לצאת לשכירות. לעומתו ביתי לומדת באוניברסיטה שנה שניה לתואר ראשון, בחורה רגישה ועדינה, מעולם לא רבה איתנו בבית אלא ויתרה תמיד, בחורה שמבינה עניין ואשת שיחה מעניינת ונעימה. לאחר מספר רב של מריבות ביניהם, הרשיתי לעצמי לשתף את בעלי בעניין, וכך שנינו התחלנו ללחוץ עליה לסיים את הקשר. היא מאד נפגעה מההתערבות שלנו, אבל שנינו יודעים שהכל לטובתה. אתמול היא שוב נפגעה ממנו בגלל יחס לא יחס והחליטה לסיים את הקשר. היא אמרה דברים שנתנו לי להבין שהפעם היא נפרדת ממנו לתמיד, שהפעם היא מבינה שלא תוכל להמשיך איתו יותר. היא אמרה כל כך הרבה דברים, שהביאו אותי לשמוח על ההחלטה, ואמרתי לה שמגיע לה בחור טוב ממנו. זה היה אתמול, אבל היום כשחזרתי בערב הביתה היא התלבשה והודיעה שהיא יוצאת. שאלתי אותה לאן והיא מילמלה משהו... הזכרתי לה את הדברים שאמרה אתמול על הקשר הזה, אבל היא כעסה ואמרה שהיא כבר גדולה ושאנחנו לא נתערב לה בחיים, ושאלה אם כדי לעשות מה שהיא רוצה היא צריכה לעזוב את הבית. אני כבר לא יודעת מה לעשות, מצד אחד היא ילדה גדולה, אבל מצד שני היא עושה שטות שהיא הולכת איתו. הוא לא יודע מהי משפחתיות אמיתית, הוא לא מתייחס ברצינות לקשר הזה, עושה מה שבא לו, לעיתים כולו נופת צופים ומהר מאד משתנה. לעיתים הוא מציע לה נישואים, ולמחרת עושה מאמץ להמנע מבילוי משותף איתה ויוצא עם בחורים ובחורות אחרים. אני כבר קולטת את התמונה ויודעת שהבת שלי אם תמשיך ללכת איתו ותתחתן איתו היא תהיה אומללה לכל חייה. היא בוכה המון בגללו והוא ממש לא שווה את זה. אני שואלת את עצמי במה טעיתי שכך היא מוכנה להיות הסמרטוט שלו? למה היא מוכנה שילד בגילה יאמלל אותה ויגרום לה לרקוד לפי החליל שלו? למה תמיד היא מוכנה ללכת בשבילו עד העיר שלו ולא מבקשת שיבוא אליה? במה טעיתי בחינוך שלי? תמיד הייתי איתה החברה הכי טובה, היא תמיד משתפת אותי בכל מה שקורה איתה, אבל פתאום אני מרגישה שאין לי השפעה יותר. תכתבו לי בבקשה מה דעתכם.