איפה טעיתי?

ד י צ ה

New member
איפה טעיתי?

שלום לכולם, אני פעם ראשונה בפורום מכיון שהיום באמת כלו כל הקיצים ואני מרגישה צורך עז לשתף אנשים נוספים ולשאול לעצתם. הבת שלי בת 24, יוצאת עם החבר שלה לסירוגין משהו כמו שנה. הם עבדו יחד בלוס אנג'לס וחזרו לאחר מספר חודשים. בחו"ל היא מספרת שהיתה להם תקופה טובה והם כמעט שלא רבו, אבל משהיגיעו לארץ, הכל התהפך והם חזרו למריבות התכופות שלהם. עלי לציין שהבחור ביקר בביתנו כ 4-5 פעמים בכל התקופה, ומלבד הדברים שביתי מספרת עליו אין לי שום מידע נוסף. בתקופות שהם רבים היא מרשה לעצמה לגלות לי על היחס שלו אליה ואת הכעס הרב שלה עליו. הבחור לא עושה כלום עם החיים שלו, בקושי עובד וגם אין לו מקצוע ולא מתכוון ללמוד. המצב המשפחתי שלו סבוך ולא יציב. עדיין גר בבית הוריו כי אין לו כסף לצאת לשכירות. לעומתו ביתי לומדת באוניברסיטה שנה שניה לתואר ראשון, בחורה רגישה ועדינה, מעולם לא רבה איתנו בבית אלא ויתרה תמיד, בחורה שמבינה עניין ואשת שיחה מעניינת ונעימה. לאחר מספר רב של מריבות ביניהם, הרשיתי לעצמי לשתף את בעלי בעניין, וכך שנינו התחלנו ללחוץ עליה לסיים את הקשר. היא מאד נפגעה מההתערבות שלנו, אבל שנינו יודעים שהכל לטובתה. אתמול היא שוב נפגעה ממנו בגלל יחס לא יחס והחליטה לסיים את הקשר. היא אמרה דברים שנתנו לי להבין שהפעם היא נפרדת ממנו לתמיד, שהפעם היא מבינה שלא תוכל להמשיך איתו יותר. היא אמרה כל כך הרבה דברים, שהביאו אותי לשמוח על ההחלטה, ואמרתי לה שמגיע לה בחור טוב ממנו. זה היה אתמול, אבל היום כשחזרתי בערב הביתה היא התלבשה והודיעה שהיא יוצאת. שאלתי אותה לאן והיא מילמלה משהו... הזכרתי לה את הדברים שאמרה אתמול על הקשר הזה, אבל היא כעסה ואמרה שהיא כבר גדולה ושאנחנו לא נתערב לה בחיים, ושאלה אם כדי לעשות מה שהיא רוצה היא צריכה לעזוב את הבית. אני כבר לא יודעת מה לעשות, מצד אחד היא ילדה גדולה, אבל מצד שני היא עושה שטות שהיא הולכת איתו. הוא לא יודע מהי משפחתיות אמיתית, הוא לא מתייחס ברצינות לקשר הזה, עושה מה שבא לו, לעיתים כולו נופת צופים ומהר מאד משתנה. לעיתים הוא מציע לה נישואים, ולמחרת עושה מאמץ להמנע מבילוי משותף איתה ויוצא עם בחורים ובחורות אחרים. אני כבר קולטת את התמונה ויודעת שהבת שלי אם תמשיך ללכת איתו ותתחתן איתו היא תהיה אומללה לכל חייה. היא בוכה המון בגללו והוא ממש לא שווה את זה. אני שואלת את עצמי במה טעיתי שכך היא מוכנה להיות הסמרטוט שלו? למה היא מוכנה שילד בגילה יאמלל אותה ויגרום לה לרקוד לפי החליל שלו? למה תמיד היא מוכנה ללכת בשבילו עד העיר שלו ולא מבקשת שיבוא אליה? במה טעיתי בחינוך שלי? תמיד הייתי איתה החברה הכי טובה, היא תמיד משתפת אותי בכל מה שקורה איתה, אבל פתאום אני מרגישה שאין לי השפעה יותר. תכתבו לי בבקשה מה דעתכם.
 

dify

New member
איפה טעיתי? או מה אפשר לעשות?

אלו שתי שאלות שונות... אני לא יודעת אם אפשר לענות על זה מלקרוא קטע קצר באינטרנט, אני רק יכולה לשתף אותך במחשבות שיש לי על מה שכתבת :) לגבי איפה טעיתי, מה שמיד בלט לי מול העיניים הוא המשפט שלך "מעולם לא רבה איתנו בבית אלא ויתרה תמיד", האסוציאציה שלי למשפט הזה, היא, הבחורה העדינה והרגישה הזו, לא יודעת לריב, לא יודעת לעמוד על שלה, רגילה לוותר. כמו שהיא התנהלה מולכם, ככה היא מתנהלת מולו, לכן קל לו להשפיע עליה... כי היא רגילה להיות בעמדה שסופגת ושותקת ומקבלת בהכנעה. במובן הזה, אם את שואלת איפה טעית, אז על סמך המשפט הזה בלבד (ובאמת קחי בחשבון שאנחנו לא רואים פה את כל המציאות אלא רק הצצונת) אחד הדברים שהייתי מעודדת את ביתך זה למצוא את הקול האישי שלה, את היכולת לעמוד על שלה, להתעקש, להאמין שמגיע לה יותר מהחיים, גם מולו, גם מולכם. לצאת מהמקום של להיות נשלטת ולתתלמישהו אחר לקבוע בשבילה. זה לא קל, אבל היא חייבת לעשות את השינוי הזה בתפיסה הפנימית שלה, ואז זה יבוא לידי ביטוי בכל מערכות היחסים שלה, הן עם בחורים, הן במקומות עבודה, והן עם הוריה... יש סיכוי, שהחיבור שלה עם בחור כוחני ומורד, בא בדיוק מהמקום של להתחבר למשהו שהיא עצמה לא מעזה, ושהחיבור אליו נותן לה את האומץ למרוד (כשלכאורה זה הוא הבעייתי והיא נשארת בעמדת הילדה הטובה). שוב, אלו רק מחשבות ראשוניות, את יכולה לבדוק אם זה משתלב עם דברים מהמציאות שלכם. מה עושים? לדעתי עושים שני דברים שונים, האחד, מפסיקים ללחוץ עליה, קודם כל כי זה לא עוזר, עובדה שבסוף היא הולכת איתו, הוא כרגע יותר חשוב לה מכם, אתם המקום הבטוח, הוא המקום שהיא נכספת להתקבל אליו ולכן היא תשקיע את המאמצים שלה איתו ולא איתכם... ברגע שתפסיקו ללחוץ, אתם תתחילו שינוי, אני לא יודעת להגיד לך מה יהיה השינוי... אני לא מכירה את הבחורה מספיק, אולי זה יגרום לה להרגיש שזה לא מספיק מרד כי עובדה שאתם לא מגיבים, אולי זה סתם ישעמם אותה או ימאס עליה ויגמר מעצמו (כי היא לא תרגיש צורך להוכיח שהיא צודקת ואתם טועים), ואולי היא תתחייב לו ותפרד ממנו רק כשכבר יהיה מאוחר מידי. אני באמת לא יודעת. מה שכן נראה לי, זה שכרגע ללחוץ עליה לא מביא לתוצאות טובות יותר... הדבר השני, והחשוב הרבה יותר, זה לעודד אותה לגדל עמוד שדרה, להוציא רגשות שליליים, לבטא תסכולים וכעס, גם עליכם, להיות פתוחים וסבלניים מספיק להכיל את התהליך ואת מה שיצא במהלכו (אני מציעה מאד להיעזר באיש מקצוע לטיפול אישי או משפחתי), כדי להביא אותה להרגיש הרבה יותר חזקה, כדי שהיא לא "תרקוד לפי החליל" של אנשים אחרים (יהיו אשר יהיו, היא תפגוש עוד רבים כאלו) שהיא לא תחפש בחוץ את מי שיחזיק את עמוד השדרה שלה אלא שתגלה את של עצמה. לא לעשות את זה בהקשר של הקשר עם הבחור הזה, אלא לעבוד על זה בצורה כללית, תתחילי מדברים ממש קטנים וזניחים ביומיום, תעודדי אותה לא לוותר על מה שהיא רוצה, כן לענות, לא לשתוק, כן לכעוס ולהחצין את זה. תעבירי את המסר שילדה טובה היא ילדה שמשתפת גם כשהיא כועסת (ולא ילדה טובה היא ילדה ששותקת ומקבלת כתורה מסיני מה שאומרים לה). שוב, אני לקחתי כיוון מסוים, לא בטוח שזה רלוונטי לכם, תחשבי על זה :) (מתנצלת אם יש שגיאות הקלדה, המחשב שלי עובד לאט לאט לאט ולכן אני לא יכולה לקרוא מה שאני כותבת בגלל הדיליי המטורף)
 

ד י צ ה

New member
תודה על ההתייחסות המאד מעמיקה.

הכוונה שלי בכך שמעולם לא רבה איתנו היתה בשל העובדה שתמיד ירדה לסוף דעתנו ולא היינו צריכים לריב איתה. אבא שלה מעט קשה איתה, אבל ביני לבינה יש תקשורת מאד טובה, היא מעריכה את דעותי ומשתמשת בעצותיי, אף פעם לא מתוך לחץ אלא מתוך הבנה שבבסיסה חברות טובה. לכן מאד מוזר לי שהפעם זה אחרת. אולי הצטיירה בהודעה שלי כילדה ח'נונית, אבל זה לא כך. היא יודעת לעמוד על שלה, קשה לה עם סמכויות והיא מורדת במורים/ מעסיקים וכד'. היא נלחמת לקבל מה שמגיע לה, ואם לא, אז היא לוקחת בכח. בעצם עדינה כפי שאני רואה אותה... היא אולי היתה בעבר הרחוק, אבל היום היא משדרת פתיחות ועצמאות, יש לה חברים והיא יוצרת קשרים בקלות, מעשנת, שותה. לא, היא לא הילדה שאולי ציירתי. כשענית לי רק אז הבנתי בעצם את ההבדל בין מה שהיא באמת לבין מה שהיה נדמה לי (כפי שהיתה לגבי כילדה קטנה). ... תראי מה שהגיל עושה לאנשים. בכל אופן נתת לי חומר למחשבה, ותודה לך.
 

dify

New member
כאמור,

בתייחסתי רק למה שנכתב :) ולקחתי את הדברים כפשוטם, אני לא מכירה אתכם מעבר. את שאלת איפה טעיתם, ניסיתי לחשוב בקול רם :) בשורה התחתונה, בכל מקרה, אני עבד לקחת מפה שני דברים. האחד, חומר למחשבה והסתכלות נוספת על החיים. והשניה, לחזק בכל מקרה את הביטחון העצמי של הבחורה, שהגיעה למצב שהיא מוכנה שידרכו עליה וחוזרת שוב ושוב. (בהנחה שהוא באמת דורך עליה, השבוע שמעתי שיחה עם אמא שהתלוננה על בן הזוג השלילי, וכשהיא התבקשה לפרט מה שלילי בו, התברר שהוא לא כל כך שלילי כמו שהאמא פשוט לא מחבבת אותו לכן היא מפרשת למקום השלילי דברים שאצל בחורים אחרים אולי היא היתה מקבלת בשמחה. אני מבינה שזה לא המצב פה כי הילדה עצמה רבה איתו לעיתים קרובות, אבל עדיין, יכול להיות שזה פשוט חוסר התאמה, יותר מאשר בחור רע ונורא מול בחורה טובה ונפלאה. ובכל מקרה, גם מיחסים גרועים אפשר ללמוד, לגדול ולצמוח, גם זו התנסות בחיים שאולי טוב שהבת שלך תעבור ותגלה ככה מה כן חשוב לה במערכות יחסים. ובכל זאת, לא יזיק לעבוד איתה על היכולת למצוא את הקול של עצמה ולריב (בכל זאת, כתבת שהיא תמיד מוותרת... תמיד... מוותרת... אם היא ככה גם עם אנשים אחרים היא מעבירה מסר מאד כנוע).
 
דיצה לא טעית בחינוך ואת גם לא יכולה להביא

אותה למקום שאת רוצה. אל תבקרי את מעשיה תני לה להמשיך להרגיש שאת חברתה הטובה ולספר לך על בעיותיה. אני מאוד מבינה את הדאגה והכאב שלך כאם. בתך "ילדה טובה" ותרנית ועדינה. היא פגשה, בחור שכנראה הוא שתלטן וכוחני ויכול להיות שזה מתנגש באופיה העדין. היא מבינה שהוא לא מתאים לה לכן הם נפרדים לעתים קרובות וחוזרים מיד. היא חזקה מולו בלימודים והוא מחפה על חולשתו מולה בהפעלת לחצים שונים ומניפולציות . היא בורחת וברגע שהיא נשמטת מידיו הוא מנסה להחזיר אותה וכנראה הוא יודע להרעיף עליה מילים יפות ומפייס אותה. את בוודאי מכירה את המשפט "בואי נברר מה קרה בינינו", או "זה לא לטלפון אני אסביר לך כשנפגש". שום התערבות והסברים שלך ושל אביה לא ישפיעו. אין דרך להשפיע על בחורה במצב כזה. רק כאשר היא תגיע בעצמה לתודעה שהיא רוצה להפסיק את המערכת הזו ביניהם זה יפסק. תנו לה להתבגר ולהאבק אולי זה יביא אותה לתודעה שהוא לא בשבילה.
 

ד י צ ה

New member
תיארת מצב אמיתי

תיארת מצב אמיתי בו היא בכל פעם מחדש נופלת ברשתו ומאמינה לסיפורים שלו. לעיתים הוא מביא אותה אפילו למצב שהיא צריכה להתנצל בפניו על דברים שלא עשתה , או על דברים שעשתה בתגובה ליחסו הרע אליה. הוא לא מתנצל כי הוא לעולם לא טועה... ביחסיהם היא נלחמת על דעותיה אבל לא מספיק כדי להבהיר לו שלמעשיו יש תוצאות רעות. בסוף יוצא שמשלימים עד לפעם הבאה. הבחור לא שתלטן, הוא נראה הכי רך שבעולם, אבל כאילו לא מרגיש שמערכת יחסים אמורה להיות מושתתת על הדדיות. לעיתים קרובות הוא חושב שהוא לבד בחיים ואין לו מישהי שצריך לתת לה גם יחס מיוחד, להודיע לה מה הולך איתו. הוא כזה מסתורי גם ביחסו אליה, כך שהיעלמויות שלו זה דבר שגרתי בחייהם. הוא יכול להעלם ליומיים- שלושה ואז לספר שהיה חולה, שמצא עבודה או שהיה עסוק. במה עסוק לעזאזל? אתה הרי לא עובד...!!! תודה על תגובתך.
 

שיבא2

New member
אל תלקי את עצמך

בחרת ניק של שימחה - דיצה, אז אל תשקעי בבקשה. לפעמים גם לי קורה שאני נסחפת ליחסים (לאו דוקא עם גברים) שהם לא בריאים לגמרי לפעמים גם אני נסחפת וקשה לי לצאת מהם למרות שבאיזשהי פינה אני יודעת שהקשר לא בריא אולי ביתך במצב דומה אני לא חושבת שלך יש מה לעשות בעיניין היא אכן ילדה גדולה צר לי עלייך, מצב קשה. אם הייתי במקומך- גם לי היה קשה מקווה שהיא תתעורר מוקדם, הבת שלך
 

ד י צ ה

New member
תודה

כשאני קוראת את דבריך אני מסכימה איתך בעניין שהיא נסחפת ליחסים לא בריאים. אגב זו לא הפעם הראשונה שהיא במערכת יחסים שלא מתאימה לה, כל האקסים שלה לא היו שגרתיים, וכל הקשרים שלה היו מוזרים במידה זו או אחרת. זו לה הפעם הראשונה שמערכת יחסים נמשכת זמן רב. זו גם הפעם הראשונה שהיא נלחמת על קשר ולא מוותרת בגלל אי התאמה. היא מאמינה שאי ההצלחה שלה עם גברים נובעת מהסיבה שהיא זורקת מהר ולא מנסה לשקם מערכות יחסים. הפעם היא עסוקה כל כך בלאחוז בקשר, כל כך בכח שהיא בכלל לא חושבת למה.
 

שיבא2

New member
הי

גם לי יש בת אך היא בת 4... לא מקנאה בך, לראות את זה - זה קשה מאוד. אין מה לשקם בקשרים לא בריאים, צריך לחתוך ולהמשיך הלאה. אין לי מה להוסיף- אבל את תהיי חזקה, ותפנימי שאלה חייה והיא היחידה שמחליטה גם אם החלטותיה עגומות. קשה נורא, מבינה אותך מאוד
 
קראתי את כל התכתובות

וראיתי שקבלת תשובות שתרמו לך ואני שמחה על כך. בשביל זה אנחנו פה. אני מוסיפה רק דבר אחד - החשוב ביותר במצב זה הם היחסים הטובים ביניכן. הידיעה שלה שהיא יכולה לבוא ולדבר איתך, יכולה לבכות על כתפך. וחשוב שהיא תקבל את ההקשבה והתמיכה ללא ביקורת, ללא "אמרתי לך", ללא עצות וללא כעסים. את תהיי שם בשבילה והיא תגיע למסקנות שלה בעצמה. מדברייך אני מתרשמת שבתך היא בחורה שיודעת מה היא רוצה ויודעת להשיג את מה שרוצה. תהיי איתה בלי רצון להשפיע, רק רצון לתמוך. כל טוב לשתיכן.
 

ד י צ ה

New member
תודה

תודה לך ולמי שהגיב לי ותמך. עלי לציין שבתחילת הקשר ובמהלכו הקשבתי ותמכתי ללא ביקורת, אבל אני רואה שזה לא משפיע על המסקנות שהיא מגיעה אליהן, ואני מבינה מכך שהיא צריכה הכוונה (אחרת היתה כבר עוזבת אותו לכל הרוחות). השבוע היא שמה לב לשינוי שחל בי וביחסי אליה. הייתי כל כך נסערת (ביום שפניתי לפורום) ומאז השתדלתי לא להמצא בחברתה כל כך כי נפגעתי מהיחס. כבר לא חיכיתי לשעות הלילה המאוחרות שנדסקס. בכל אופן כשהיא שמה לב לזה היא אמרה לי היום שהצטרפתי לאביה והתחלתי לחשוב כמוהו, שאלתי אם היא מוכנה לזה שהבחור יאמלל אותה לכל החיים. הסברתי שמערכת יחסים טובה לנישואים היא כזו שיש בה גם הבנה והדדיות וסיפוק צרכים נפשיים וגם צרכים חומריים, ושלדעתי אף אחד מהדברים לא בא לביטוי בקשר עם הבחור הזה. אבל היא אמרה שהיא תעשה מה שבא לה ולא אכפת לה. שאלתי אם היא מוכנה לוותר כך על הקשר איתנו לטובת הבחור, אך היא לא ידעה לענות לי. אני לא רוצה לקלקל את היחסים איתה שלדעתי היו מצוינים עד היום. החברות שלנו מאד חשובה לי ואני יודעת שגם לה זה היה חשוב תמיד. קשה לי ומעיק לי מידי כל המצב. אני כל כך מושפעת מזה, שעושה לי צורך לבכות, ובימים האחרונים אני עצובה מאד. שוב תודה על תגובתכם.
 
יחסים טובים

דיצה, אני קוראת מה שכתבת עכשו ומתחזקת בי הדעה שעדיף שתוותרי על הבעת דעתך, חשוב שתמשיכי להיות רק מקשיבה ולא להביע דעתך. מהתגובה שלה לדברייך: "היא אמרה שהיא תעשה מה שבא לה ולא אכפת לה" - יש בהתנהגותה גם מרידה בכם. יש צעירים שלא מורדים בהוריהם בגיל ההתבגרות ומתחילים בכך בגיל מאוחר יותר. יתכן שבתך כעת בשלב הזה, כעת היא רוצה להחליט בעצמה ולא לעשות מה שאתם אומרים. אני מציעה שתגידי לה שאת מסכימה עם כך שהיא בוגרת והיא יודעת בעצמה מה טוב עבורה ושלך חשוב היחסים הטובים איתה ולכן לא תתערבי ולא תגידי את דעתך מבלי שהיא תבקש. תוסיפי שגם אם היא תבקש לשמוע דעתך, את יודעת שזכותה לעשות מה שהיא רוצה. אני יודעת שאני מציעה לך משהו מאד קשה, אך מריבות או חו"ח ניתוק היחסים עם הבת יהיו יותר קשים.
גדול ותמיכה יעל
 
דיצה,דבר אחד מאוד הפריע שכתבת

כתבת "ששאלת אותה אם היא מוכנה לוותר כך על הקשר איתנו לטובת הבחור" לדעתי זה דבר שאסור להגיד,האם את "מאיימת" עליה שזה הוא או אתם? את צריכה להיות שם בשבילה,להקשיב ולתמוך . לפעמים הצעירים חושבים שהם יודעים הכל,גם אנחנו חשבנו את זה כשהיינו צעירים, אז לומדים מטעויות,כל החיים לומדים. תני לה כתף ואוזן קשבת
 

daoli

New member
הי דיצה

קראתי את כל השרשור ומרגיש לי שאת לוקחת את זה למקום לא טוב. אם את חושבת שהבת שלך היא טובה ונפלאה ושגידלת אותה בצורה טובה, סמכי עליה שתדע לבחור במה שמתאים לה. סמכי עליה שתדע מתי לסיים את הקשר ושיש לה את הכוח לעשות את זה. סמכי עליה שהיא רואה את התמונה הנכונה ויודעת איפה היא בתוך כל הקשר הזה. ואת תהיי שם רק בכדי לעודד ולהקשיב...וכן אם יש צורך גם לנגב את הדמעות. את לא יכולה לקחת ממנה את השיעורים שלה. אם היא צריכה ללמוד עכשיו שיעור כזה במערכת יחסים, את לא יכולה למנוע את זה. את לא יכולה לחשוב בשבילה, את לא יכולה להחליט במקומה רק היא לבד. אני חושבת שזה גם לא פייר שאת מבקשת ממנה לעשות בחירה בין הקשר שלה איתו לבינכם את כתבת שהוא מפעיל עליה מניפולציות. גם את מפעילה עליה מניפולציות כשאת מבקשת ממנה לעשות בחירה כזאת. כשאת מסתובבת בבית עצובה ומתרחקת ממנה. ואולי זה גם שיעור בשבילך, ללמוד לשחרר ולהבין שאין לך יותר שליטה. מקווה שלא תיפגעי מדבריי כי אין לי כוונה לפגוע בך. אני רק מנסה להראות לך עוד נקודת מבט קצת שונה. אני בטוחה שאת אוהבת מאוד את הבת שלך ורוצה את הכי טוב בשבילה. תני בה אמון!
 
האהבה עיוורת הייתי בקטע הזה

לא טעית ! אין מה לעשות אלה להחזיק אצבעות ולהתפלל שהקשר יסתיים ללא התערבותכם . היינו בסיפור הזה עם בני שבגיל 24 התחתן ובגיל 25 כבא היה לא!. ניסינו למנוע את הקשר כי ידענו שזה הולך להיות כישלון אך לא הצלחנו.שאר ילדנו הבוגרים שגם ראו את העתיד בכישלון אמרו לנו כי אין מה לעשות הילדים צריכים ללמוד מהטעויות של עצמם . עברנו תקופה מאוד קשה כי בני היה שבר כלי לאחר הפרדה לא האמין איך זה קרה לו הילד המוכשר המחונן היפה .קיבלנו אותו בחזרה לביתנו ,תמכנו בו וחיזקנו אותו בחום ואהבה ולעולם לא הוכחנו אותו על מעשיו למרות שידענו שהסנריום היה ידוע מראש . בני עכשיו לאחר שנים מעטות מצא אהבה חדשה והוא נשוי באור נקווה שהפעם זה לתמיד . מחבקת אותך את עוברת תקופה קשה . לנו הבריאות נהרסת אבל הם שוכחים וממשיכים הלאה .
 

אנילה1

New member
קראתי את כל השרשור. הקשר בין אם לבתה הוא

קשר מורכב. בייחוד כשהיה להן קשר מאוד קרוב. גם לי יש בת "מורדת", וסבלתי ממנה, אז הלכתי למספר שיחות בכדי ללמוד איך "לטפל" בה. הגעתי למסקנה, שאלה הם החיים שלה והיא צריכה לעשות את השגיאות שלה, ושאני לא יכולה למנוע את זה ממנה. אנחנו לא יכולות בתור אמהות לפתור להם בעיות כל חייהן. אם בתי תבקש את העיצה שלי אתן לה, ואם לא אז לא. אם את סובלת, אולי תלכי למספר שיחות. זה באמת עוזר. ואולי אחרי שתרגעי בקשר לבת שלך, היא תוכל לראות את הדפוס הבעייתי שיש לה עם גברים, ואולי היא גם תרצה לטפל בזה. תני לה דוגמה אישית טובה. מותר לקבל עזרה מיקצועית, למה צריך לסבול?
 
אנילה צודקת

עזרה מקצועית שיכולה להיות אפילו 2-3 מפגשים עם מישהי מקצועית יכולה לעזור מאד. גם כשהילדים כבר גדולים יש מקום להדרכה הורית. סבתא שלי היתה אומרת "גם שהם כבר גדולים ויש להם ילדים, בשבילי הם תמיד ילדים".
 
למעלה