אירוח לבד עם הילדים (ע"ע אות שרה גיבורת נילי)

debby12

New member
מנהל
אירוח לבד עם הילדים (ע"ע אות שרה גיבורת נילי)

אמש הוזמנו לארוחת ערב (פשוטה, אבל בכל זאת) עם משפחה של חברה של הילדה.

כשהגענו הסתבר לנו שאב המשפחה בחו"ל כך שהאם אירחה לבד שני זוגות מבוגרים + ילדיהם = 10 אנשים, מתוכן שתיים שלה בגילאים 8 ו-5 שעשו לא מעט בלגן.

הצדעתי לה בליבי ארוכות.

הייתי מארחות "לבד" כל כל הרבה אנשים לארוחת ערב בהתנדבות? אני בחיים לא. רק מהמחשבה על הכלים/סידור המטבח אחר כך אני מרגישה פיק ברכיים....
 

MiaJoy

New member
בהחלט בלי שום בעיה.

אין לי בעיה לארח לבד (אצלי בדרך כלל הוא מסתובב בין הרגליים ונהיה יותר עול מתועלת...) נכון שהילדות היו קטנות יותר זה עזר לפחות בתחום של להעסיק אותן עכשיו שהן בנות שש ותשע. אני מתקתקת ארוחות ערב סלט גדול, פשטידה או שתיים, פסטה ועוד בלי שהוא יהיה נוכח למספר כזה של אנשים. הייאוש זה לשטוף את הכל אחר כך (אין מדיח...) מה שאומר שאם אני מארחת אני בדרך כלל מגישה בכלים חד פעמיים ועדיין יש כלים...
 

debby12

New member
מנהל
אלופה


אצלנו חלוקת התפקידים היא בד"כ שאני מתכננת את התפריט ועושה את עיקר מלאכת הבישול [ילדות הבית והוא לפעמים עוזרים קצת עם מלאכות פשוטות של סו-שף כמו לקלף, לקצוץ וכו']

אבל הוא מנהל את נקיון המטבח ורחיצת הכלים וסידור החורבן אחרי שהאורחים הולכים [לא לבד, אני והילדות מסייעים בהורדה מהשולחן, החזרת דברים למקום וכאלה - אבל עדיין הוא נושא בעיקר הנטל. יש רק כיור מטבח אחד עם מקום לעובד אחד - וזה הוא
].

יש לנו מדיח אבל עדיין זה מלא עבודה....
 

איילה א

New member
באמת גבורה עילאית.

אני שונאת לארח. שונאת ממש. אירוח של המשפחות הגרעיניות של שנינו זה משהו שנוהל עליו מו"מ קשוח והגענו לפעמיים בשנה (מאז נולדו הילדים וזה עבר לפעם בשנתיים). אני אפילו לא מעזה לתת לילד להזמין חבר כשרק אני בבית, גדול עלי לגמרי להתמודד לבד עם שלושה ילדים.
&nbsp
אבל אני סמן קיצוני במקצת...
אגב, כשחברים קופצים לבקר זה לא נחשב "אירוח" מבחינתי.
 

debby12

New member
מנהל
אומרים שחלק מלהיות אדם בוגר

זו היכולת לומר "לא" - נשמע שיש לך את זה.

זה כי את שונאת לבשל? או שונאת את ה"הפקה" או שניהם?

וגם - את לא מרגישה שזה קצת "חוזר אליך" בדמות זה שמזמינים אותך פחות כי את לא מזמינה? (הכוונה לחברים, לא למשפחה)
 

איילה א

New member
לפי זה הייתי מאוד בוגרת כבר בגיל שלוש


אם יש דבר שאני מצטיינת בו זה לומר לא

&nbsp
אני דווקא אוהבת לבשל ולאפות, אבל כשאני עושה את זה אני מצפה שתמורת ההשקעה יהיה לי פטור מבישולים לאיזה יומיים-שלושה. כל המסביב של לסדר ולנקות את הבית במיוחד ואחר כך שוב לסדר ולנקות את הבית כבר מוריד לי את החשק לאפס, וזה לא עוזר שבמשפחות של שנינו "אירוח" זו מין מילה גדולה וכבדת משקל כזאת שיש מאחוריה סל ציפיות שלם לרשימת מוזמנים מסוימת, וכמות מנות מסוימת וכמות שעות מסוימת ופשוט אין לי עצבים וכוח בשביל זה. גם עולה לי על העצבים שהמשפחה של בעלי אוכלת מהכלים המרכזיים גם אצלי בבית למרות שהם יודעים שאני מתה מזה (זה כאילו בקטנה כזה, אבל זה מגעיל אותי ברמה שאחר כך אני לא נוגעת במה שנשאר), ובאופן כללי מבחינתי זו עלות מאוד גבוהה בלי שום תועלת.
&nbsp
לא מרגישה שאני משלמת מחיר, בעיקר בגלל שמבחינתי חברים שבאים לבקר זה לא "אירוח". לא מנקים ומסדרים לכבודם, במקרה הכי טוב שולפים משהו שיש בבית ממילא או מכינים ביחד, במקרה הכי גרוע מזמינים או אוספים תוך כדי. עם חברים של הילדים זו כבר אופרה אחרת כי הם עוד בגיל שדורש השגחה ותיווך ואז זה שוב נעשה מעיק.
 
אין לי בעיה עם זה

כשהילדים היו קטנים בעלי עזר בעיקר בלשעשע אותם בזמן שעבדתי במטבח לאירוח. היום כשהם עצמאים ומספיק גדולים אני לא צריכה עזרה עם הילדים.
אני מסתדרת לבד כולל קניות נקיונות לפני ואחרי.
 

debby12

New member
מנהל
כבוד!

אני "חזקה" בלבקש עזרה בתחום הזה. אולי יותר מהממוצע...

קורה לא מעט שלבכורתי יש חברה שמבקרת את אני מושיבה את שתיהם לקלף תפוחי אדמה/בטטות וכאלה. עם ארבע ידיים שלהן זה לוקח להן בערך 10 דקות ובזמן הזה אני יכולה לעשות דברים אחרים - זה "חוסך" לי 20 דקות עבודה [10 דקות כפול שתיים מהן כי הן שתי עובדות]

החברות בד"כ בשוק חלקי, ובכורתי צריכה להדגים להן איך מקלפים תפוח אדמה כי מעולם לא ביקשו מהן בבית לעזור עם זה [אולי גם כי בהרבה בתים פה מכינים פירה למשל מאבקה שמגיעה בקופסת קרטון]
 
אני מתורגלת כמו שכתבתי למטה

אני חושבת שכשאוהבים ונהנים מיזה זה לא קשה.
מה שקשה לי אני עושה פחות, וזה לא במטבח
.
 
גם בעיני, גיבורה.

הבעיה בעיני היא מה לבשל כדי שיתאים לכולם (החבר'ה שלי מוגבלים בגיוון ומנסיון עם אירוח חברים שלהם גם החברים).

אני הרגשתי גיבורה כשאירחתי 5 חברים של הבן שלי כדי שיכינו ביחד מצגת - שיעורי בית. אף אחד אחר לא התנדב לארח (הורים התנדבו להכין במקומם).
לא הייתי צריכה להכין ארוחת ערב - כי כולם באו הם ממתקים
 

debby12

New member
מנהל
ארוחת הערב אליה הוזמנתי היתה ברמה "אמריקאית"

היא כללה: שני מגשי קרטון של פיצה מוזמנת + פסטה עם רוטב מהצנצנת [חלק מהילדים העדיפו פסטה בלי כלום, העדפה ילדית מוכרת ואהובה]

היו על השולחן גם קצת ירקות חתוכים (גזר גמדי מהשקית, ותותים)

אני הצעתי להביא סלט - הצעה שהתקבלה בשמחה.

עדיין זו נראית לי גבורה כי היו הרבה כלים (צלחות רגילות + כוסות + מזלגות. לא חולקו כלי סכו"ם אחרים) וכי לארח זה בלגן כזה. אז להתמודד עם זה לבד נראה לי משימה שגדולה עלי [לא שזה לא אפשרי. זה אפשרי, אבל זו גבורה באדום]
 
ארוחה כזו זה בכלל כלום עבודה

אני מתורגלת באירוח כי אנחנו מארחים את המשפחות לארוחות מידי פעם וכל פעם זה הפקה אחת שלמה וגדולה. הרבה הרבה יותר ממה שכתבת למעלה.
 
ביננו, לי זה בד"כ מפריע בארגון והכנה לקראת ארוחות שמסתובבים

או מתערבים ובעיקר התפקיד של בעלי זה להעסיק את הקטנה.
הילדים של אותה מארחת יחסית גדולים אז זה בהחלט אפשרי ובמיוחד אם הארוחה לא הייתה ארוחה של שמונים מנות- לא נראה לי כזה ביגדיל.
 

Ani15

New member
נהיית "אמריקאית"

את מתארת ענין של פעם בשבוע, לא ביג דיל בכלל. בישראל ה"שכונתית" זה קורה לא מעט (הילד אירח חבר, אמא של החבר באה לקחת אותו ונשארה לארוחת הערב עם האח הקטן והאמא של החברה של הילדה. ערב רגיל במשפחה ישראלית) ואף אחת לא מרגישה פיק ברכיים מלדחוף כלים של 10 אנשים למדיח, אחרי שלא הכינה כלום (אלא הגישה אוכל מוכן). בקטנה, בחיי.
 

debby12

New member
מנהל
תמיד הייתי חלשה ברחיצת כלים, ספונג'ה, ומלאכות נקיון הבית

באופן כללי. אז זו לא השפעה אמריקאית
. טרם נישואיי נתתי לבחיר לבי גילוי נאות ומלא שאני לא עושה ספונג'ה וכנראה כבר לא אעשה [לגבי "פאנלים" - בכלל לא היה לי מושג שקיים מושג כזה עד לפני כמה שנים]

למרבה המזל, יש דברים אחרים שאני טובה בהם.
 

mikmik291

New member
עדיין לא במצב הזה אבל לא נשמע לי ביג דיל

אני מארחת כמעט כל שבת חברים של בעלי בשמחה רבה. אני מאוד נהנת מזה, עכשיו קצת יותר קשה כי אני צריכה לטפל גם בבת שלי אבל לא משהו שיגרום לי להגיד לאנשים לא לבוא.

אני כן שונאת לנקות את הכלים אח"כ ולכן זה השלב שהחצי משתלט על העניין. אבל זה לא מה שגורם לי להזמין אורחים, גם אם הוא לא היה והייתי צריכה לעשות הכל בעצמי הייתי מארחת בשמחה רבה.
 
למעלה