אירוח מטפלת משפחתית וזוגית

תודה! ועוד שאלה אחת

אני יודעת על לזלי קולג', השאלה היא אם זה נחשב לתואר מוכר בארץ ובקרב האנשים הבוחנים את מועמדותך להתקבל לתואר טיפול זוגי? מלבד זאת זה עולה ה-מ-ו-ן כסף! את מכירה אנשים שלמדו את זה בתור לימודי תעודה שהתקבלו לתואר זה? יש איזה מקום שנתן להתקשר ולברר בקשר לכל השאלות הללו?
 

אתי77

New member
הרס

שלום! בני בן 4,5 מרבה להרוס דברים. לדוגמא בשבוע האחרון, צייר על ספה מבד עם טושים, עשה חורים בנעלי קרוקס של אחותו, עם הסכין מוציא את הגרעינים המתפוחים הוא גירד את העור של הספה מעור, שפך חצי בקבוק סבון בתוך האמבטיה לפני שיצא משם,... וזה רק בשבוע האחרון ומה שאני זוכרת. כשזה אפשרי אני נותנת לו לתקן - כמו לשפשף את הספה על מנת להוריד את הצבע, אבל לא תמיד זה אפשרי (כמו עם הספת עור), ושום דבר באמת לא עזר. אני תמיד מנסה לתת "עונשים" שקשורים למעשה, ובמקרה של הרס כשלא ניתן לתקן, אני לא יודעת מה לעשות. לקחתי לו פעם כסף מהקופת חיסכון ואמרתי לו שעם זה נלך לקנות נעליים חדשות לאחותו, זה לא הזיז לו. לקחתי ממנו צעצוע אהוב ואמרתי לו שנמכור אותו ואז יהיה לנו כסף כדי לקנות ספה חדשה, וזה גם לא הזיז לו. אני שונאת את העונשים האלו, ואני חסרת אונים. אי אפשר להשאיר אותו לבד דקה בלי שמשהו נהרס בבית. יש לך עצה בשבילי?
 

אתי77

New member
מוסיפה קצת...

לאור מסר שקיבלתי, חשבתי לחדד כמה דברים. אין לי ספק שיש חיפוש של תשומת לב במיוחד שהתופעה התחילה לפני שנתיים כשאחותו נולדה. העניין הוא שבאמת כשאני או בעלי לבד איתו, אז הוא הילד הכי מקסים שרק אפשר, אך ברגע שהוא מרגיש שיש ירידה בתשומת לב - אם אני מקבלת טלפון, אם אחותו נמצאת בסביבה, אם אני ובעלי מנסים לנהל שיחה בינינו ולא מעסיקים אותו אז מיד "נהרס" משהו. כל יום אני נמצאת איתו לבד לפחות שעתיים בזמן שאחותו ישנה, יש לנו בזמן הזה רגעים נפלאים. אך ברגע שהוא צריך להתעסק לבד - קורא "אסון". אבל זה לא רק. אני חושבת שיש הרבה אימפולסיביות וגם סוג של גירוי תחושתי לפעמים, כשהוא מרוקן את בקבוק סבון, לא היה לו זמן לחשוב על זה. לפני שנה וחצי לקחתי אותו לאיבחון של מרפאה בעיסוק לבדוק אם יש בעיה תחושתית כל שהיא כי המצב היה ממש חמור, ושם שלחו אותו לייעוץ כדי לבדוק גבולות. אין לו מושג מהערך הכלכלי של הדברים, הוא לא מבחין בין ספת עור לבין בקבוק סבון. ודווקא עם הספה, הוא נורא התרגש כי הוא רצה לאכול פירות ובדיוק עמדנו לשבת שנינו כדי לקלף אותם ואכול אותם והוא היה ממש שמח. לדעתי הוא פשוט לא חשב... העניין הוא איך נאי מציבה את הגבול בלי להעניש? אני נותנת לו המון עבודה עם כל מיני חומרים, נותנת לו להתנסות עם כל מיני דברים שלא מזיקים, מרשה לו להרוס דברים שלו, כמו לצייר עליהם - כל הצעצועים שלו וחלק מהבגדים/נעליים שלו צבועיים בכל מיני דרכים, אבל עדיין ההרס בבית נמשך. איך לגרום לו לחשוב לפני שהוא עושה???
 
הרס

מאד חסר תאור של מה שקורה עם הילד בגן. בנך מתנהג בצורה מאד אימפולסיבית ויש אפשרות לבעיה אורגאנית. לשם כך יש צורך באיבחון אצל נוירולוג שיקבל אינפורמציה מכל הגורמים שהילד בקשר איתם. (גן, חוגים וכו'). בנכם צריך המון מרחב לפרק את האנרגיות שלו. תאפשרו לו כל מה שכרוך בספורט. העונשים עם הכסף אינם יעילים לדעתי מכיוון שכסף כנראה עדיין לא מהווה issue בעבורו. הוא צריך להיות מחוזק על כל הצלחה שלו להתאפק. לשוחח איתו הרבה ולשאול אותו איך ומה לדעתו יכול לעזור לו לשלוט בעצמו. אני מאד ממליצה על יצירת אווירה של הידברות גם כשהוא עדיין קטן. אפשר לדבר דרך ציור, דרך משחק דרך הצגה של הדברים . דרושה הרבה יצירתיות ובעיקר סבלנות. כל טוב. אילה
 

אתי77

New member
תודה על העצות.

בגן הילד אינו הורס דברים למרות שהיתה תקופה שזה כן היה קורה. הוא נמצא בגן זורם עם המון מרחב והמון אפשרויות תחושתיות ומוטוריות ויכול להיות שזה עונה על הצורך.
 

מירנטו

New member
תשובה לא מקצועית

במקרה קראתי את דבריך.אין לי שום קשר מקצועי לפורום אך אולי אפשר לתרום מנסיון.בנו של בעלי מנשואיו הקודמים הוא ``קומפולסיבי``זו ההגדרה למה שתארת וברגע שמכירים בזה זה מתמתן.אצלנו מרגע שהוא קם בבוקר יורדים איתו למטה לרוץ לעשות ספורט לגן שעשועים אבל ממש במטרה להטיש אותו ואז הוא עולה הביתה רגוע.בהתחלה לא הבנתי את בעלי ואת הבעיה של בנו אבל היום אני אחרי שנים של הכרות מאז שבנו היה בן 3 מבינה שזה הפתרון.כדאי לך לנסות אבל כמובן כמו שאמרו לך פני לנוירולוג.
 
זוגיות אצל נפגעי נפש

עינת שלום, אני מנהלת מועדון לנפגעי נפש בת"א ישנם זוגות מאד בודדים אשר הצליחו לקיים זוגיות ואף להתחתן אני נתקלת בקשיים רבים בקשר הזוגי שלהם ואין ממש מענה זו אוכלוסייה דלת אמצעים ואני מאד רוצה לעזור האם יש לך רעיון? שרון [email protected] 0544245355
 
זוגיות אצל נפגעי נפש

הפורום שלנו מיועד לאבחון וטיפול לילדים, ,אבל נשמח לסייע בפירסום. נראה לי שהקהל שלנו לא כל כך מתאים, שווה לנסות פורומים שכנים כמו: בינו לבינה, זוגות מעורבים, זוגיות, זוגיות במשבר, להיות הורים, משפחות מורכבות, נשואים ונשואות, גברים נשים ומה שביניהם. בהצלחה.
 
לכל מי שכותב על ילדים, ובכלל

שמתי לב שאני חוזרת על זה בהרבה מסרים- אז אני מוסיפה את זה על גבי הפורום- כאשר ילד (או מישהו- בכלל) עושה משהו שלא מובן לנו, בצורה שלא ברורה לנו ואנו לא נוהגים כך, זו רק שפה שונה, תקשורת אחרת. לא תמיד קל לפענח אותה, לא תמיד רוצים להבין אותה. אבל זה רק סוג של דיבור ושל קריאה "תקשיבו לי", "משהו קורה אצלי". מה שכן פשוט מאוד לעשות זה להקשיב, זה לקבל, זה להיות פתוחים. בפני כל אדם אחר- השפה שלנו (שפת גוף, שפת לשון, שפת הדת, שפת התנועה, מה שאתם אוכלים) היא גם שפה זרה ומוזרה. זו לא "בעיה", כמו שרבים כאן ובכלל מגדירים אותה- ואם אתם מגדירים אותה, תאמינו לי שאלו שמוגדרים כך בפיכם מרגישים זאת ומתגוננים בפניכם, ונסוגים, נפגעים, ומתקיפים. אלו פעולות שזורות אחת בשניה. להיות עם האדם בשפה שלו, להקשיב, פשוט להקשיב. ולהניח לו להיות בשפה שלכם- לא לנסות לכופף אף אחד לשפה שלכם. להבין שכשמישהו עוה משהו בצורה רועשת- הוא מדבר. לרוב גם אומר שהוא רוצה את ההקשבה שלכם ושמשהו חסר לו או כואב לו או שהוא פשוט רוצה חיבוק. ובמקום לקחת אותו לאלף מקומות שבהם מישהו אומר שהוא בעייתי (שזה מעורר עוד הרבה מאוד תחושות אצל אותו האדם)- פשוט תנסו להקשיב. לשאול. לתקשר. לא חייבים תנחש, לא חייבים לאבחן. יש לכם אדם חי ונושם מולכם.. אפשר לדבר איתו, לשאול אותו. רק לבוא ממקום פתוח, מקבל, קשוב, ורוצה. לא שחושב שהאדם "בעייתי". ויחד עם לשאול אותו מה הוא מרגיש (לא לפני..)-לומר בצורה ישירה "אתה מתסכל אותי", "אתה פוגע בי". בלי להאשים. כ זו גם כנות. כי הרגשות שלכם חשובים לא פחות.
 
למעלה