אכילת יתר - בעיה תזונתית או בעיה נפשית?

אכילת יתר - בעיה תזונתית או בעיה נפשית?

שאלה מעניינת (לפחות אותי)
האם הנטייה לאכילת יתר היא בעיה תזונתית - אני לא יודעת לשים לעצמי את הגבול עם אוכל שאני אוהבת, ועל כן אוכלת יותר מידי ממנו
או אולי בעייה נפשית - נטייה לאכילה בולמוסית בכמויות גדולות, מתוך תכנון מראש.
אם נחפש הגדרה לאכילת יתר, נגלה גישות שונות ומגוונות לנושא. החל מהגדרת הנושא כסוג של הפרעת אכילה משפחה של בולמיה, דרך אכילה רגשת כדך התמודדו עם דיכאון או לחץ וחרדה, ועד נושא של חוסר כחהתמודדות עם משטר תזונה.


אבל אני לא מסכימה עם זה.
לא עם הגישה שזו בעיה של שליטה בכמויות אוכל ודיאטה (כמה אני שונאת את המילה הזו) לא נכונה לאדם
ולא עם הגישה שמדובר בבעיה נפשית שנובעת ממצבי דיכאון וחרה.

העולם הוא לא שחור ולבן.
העולם אפור עם הרבה גווני ביניים.
אצלי מדובר הרבה באכילה על בסיס רגשי - כשעצוב לי, או שכאני כועסת, אני נוטה להתנחם באוכל שאני אוהבת, ובהבה ממנו. תחושת השובע שלי שונה כשאני במצב רוח טוב או כשאני במצב רוח רע. אבל המוזר הוא שכלים שדווקאכשאני במצב רוח טוב - אני אוכלת יותר.

מה דעתכם?
 
את צודקת

אכן אכילת יתר שיייכת למשפחה של הפרעות אכילה והיא מוגדרת כבעיה נפשית.
לפי מה שכתבת גם את מכניסה את אכילת היתר לתחום הזה.
כשאת שמחה את אוכלת יותר וכשאת עצובה או כועסת את מתנחמת באוכל ואוכלת יותר והרבה ממנו.
למען האמת, זה נמצא מצידה השני של הסקלה של הפרעות אכילה כמו אנורקסיה.
להבדיל מבעייה של השמנת יתר/עודף משקל שבה אדם אוכל יותר מהנדרש ועולה במשקל בצורה קבועה,
שזו לא הפרעה נפשית אלא יותר בעיה התנהגותית ואורח חיים,
באכילת יתר התופעה נובעת בפירוש מצורך נפשי בלבד ומאופיינת ב"התקפות אכילה".
אני מטפלת בתחום התנהגויות אכילה ותחום התזונה.
מטופלים שמגיעים אלי ואני מזהה אכילת יתר כפי שתארת, אני מפנה לפסיכיאטר/פסיכולוג שזה תחום ההתמחות שלהם.
 

Ron W

New member
הי שרון, תכלס זו בעיה פיזיולוגית

בפיזיולוגיה ניתן להכליל את המיינד הפן המחשבתי מה שנראה לי יותר קורקטי מרגש
ואת הפן היצרי התהליכים ההורמונליים החייתיים יותר בבחינת יצר השרדות בסיסי.
כי המחשבות או הרגש, שבטרמינולוגיה שלי שייך לרגישות, בבסיסם תהליכים ביולוגיים.

המסקנה שלי שבתנאים אופטימליים של "שקט תעשייתי" אין בעיה לאכול בדיוק ולפעול ספורטיבית.
אלא שיש לרובינו לחצים ואילוצים שאכילה מופרזת משמשת להם פתרון במידת מה של צדק
לכך מצטרפת ההכבדה של עודף משקל כמו תהליך רגנרטיבי: גוף גדול דורש יותר אנרגיה..
חשיבה ותפקוד בלחץ דורשים אנרגיה. המיינד דורש את הסוכר הזמין שלו כי חייבים לעמוד במשימות בזמן.

הפתרון כמה לא מפתיע מגיע מכוון המיינד שמחייב לעצמו סדר עדיפויות תכנון הכנת המצרכים וסדר באכילה.
לאחרונה שמתי לב שאפילו כאב בחניכיים הוא טריגר לאכילת יתר מרגיעה ומאלחשת למרות שיש פתרונות אחרים.
 
למעלה