בוכה ממש? כן יכוליות
אבל זולגת מאיזה סרט דרמטי מעולה? למלו? אגב , הוא לא זוכר , אבל יצא לנו לזלוג קצת ביחד ככה באיזה סרט עצוב , או כמו שפורג´ סיפר , לנוכח סיפורים מסמררים בטמבלויזיה.(ימי זיכרון וכאלו) , אבל טוב שהוא לא הפנים את זה
גם לדעתי אין להישפך בדרמטיות טרגית באופן קבוע מול הילדים (שיש להם רק אותנו בלי בסיס להשוואה לעוד הורה זמין) אבל אם זה לא שכיח , חשוב להראות את כל מניין הרגשות והרגישויות במידה המינורית הנכונה. עצבנות. כעס. עצב. אדישות לפעמים. שידעו שמולם עומד בשר ודם ולא עם לב של אבן. שלא יפתחו סגירות יתר והפנמה. הרי גם אנחנו היינו רוצים שישתפו אותנו כמה שיותר ברגשות ומה שעובר עליהם. ואם לא נראה מידה של רצון לשיתוף איתם של מה שעובר עלינו , איך נצפה להדדיות בנושא? נכון שהם לא אמורים להיות התומך ההנפשי שלנו וזה גם יכול להכניס אותם לדילמות של מה ואיך לעשות ,אם מצפים מהם לזה , אבל כמו שאמרתי , טיפ טיפונת של שיתוף ברגשות , לא יזיק ואולי גם יועיל. ולגבי הפורום? - הפורום אמנם לא דוהר
אבל קצת קשה ככה יש מאין לכתוב כשאין משו בוער על הפרק (שנראה כאילו חושבים שצריך רק לבוא ולהיתמך באיזה עניין או שאלה). אז בהחלט כולם מוזמנים לספר גם על ה"שיחות הקטנות" ההנאות הגדולות בקיצור - הווי חיים . וכמובן להזמין את כל המכרים , השכנים ,הידידים , החברים ובני הזוג לגירושין , להגיע לכאן
לא תהייה מאושרת ממני. אם נהנית ספר לחברך..... אם סבלת ספר לי
