אמא שלי משחקת לי על המצפון וזה מבאס אותי

אמא שלי משחקת לי על המצפון וזה מבאס אותי

אני מת על אמא שלי , אבל כבר אין לי כח אחרי למעלה מ 22 שנה להיות לה פסיכולוג. מאז גיל 8 אני מקשיב ושומע את הסיפורים שלה , ואמור להיות לה ה "יועץ האישי " כפי שהיא מכנה אותי. אז בסדר אני לא אהפך ב 180 מעלות , אבל עדיין אין לי כבר להקשיב לבעיות שלה ולייעץ לה. לשמוע את הקיטורים וכמה החיים קשים וכו'... אני כל שבועיים בא להורים שלי לשבת (הם דתיים, אני חוזר בשאלה ) - אבא שלי פסיבי לא מתערב,וגם אין בנינו דו שיח ולא היה אף פעם (בין השאר מתוך קנאה ש"גנבתי" לו את אשתו). אין לי חשק לבוא כל שבועיים ולהיות עם 2 אנשים מבוגרים כל השבת ביחד , במיץ איתם ביחד. אמרתי עכשיו לאמא שלי שאין לי כח לבוא השבת , ובאמת אין לי כח , אני מרגיש עמוס מאוד בראש , וממש לא בא לי לקבל גם את העומס שלה ולהיות נחמד לכולם. פשוט בא לי לנוח בשבת , ולהיות אצלם זה סוג של עבודה קלה. והיא התחילה להתחנן בפני "אוי... אתה לא יכול לעשות לי את זה... " "אני לא יכולה בלעדיך " " אל תאכזב אותי " ועוד ועוד אני עכשיו עומד לצאת מהבית - שבעצם נכנעתי לה. ואני יודע שזה רק מוסיף לה נק' שגם בעתיד אני יכנע לה. אני במלכוד, אני באמת אוהב אותה (מעבר לרק אמא , בכל זאת היא חברה ומטופלת שלה המון שנים, אני יודע עליה הכול) . ומצד שני , פשוט נמאס לי להשאיר את המצב הקיים, בו אני ההורה של אמא שלי. במקום שזה יהיה ההיפך . הייתי חייב לפרוק...
 

loolity

New member
אף אחד לא צריך להיות ההורה של ההורה שלו...

מבינה את התסכול שלך. זה לא בסדר מצד אמא שלך לשים אותך במקום הזה, לא עכשיו, ובטח ובטח לא בגיל 8..... צריך להיות מאוד החלטי וחזק כדי לשנות את הדינמיקה הזו, כי השינוי יצטרך לבוא ממך בלבד. יש מצב לדבר איתה על זה?
 
למעלה