אני כ"כ מבובלת,זקוקה לעזרה
היה לי אירוע משפחתי בשבת(בר מצווה לבן דוד שלי),מעולם לא ציפיתי אל האירועים האלה בכיליון עיניים ותמיד רציתי שהם יגמרו כמה שיותר מהר. ואז פתאום ככה סתם בלי אזהרה מוקדמת קרה משהו בלתי צפוי,הושיבו אותי בשולחן עם בת דודה שלי ועם עוד כל מיני בני נוער בגילי שהם חברים של בני דודים שלי שחוגגים את הבר מצווה. עכשיו ישב מולי מישהו שלא הפסקתי להסתכל עליו(הוא ממש חמוד),נהייתי די אובססית לגביו וגיליתי עליו המון פרטים,גם כשהסתכלתי עליו הייתי בטוחה שאנשים אחרים שמים לב אליי ונורא התפדחתי אז השתדלתי להסתכל לכל מיני צדדים וכיוונים שלא יחשבו שאני מסתכלת רק עליו כשלמעשה זה באמת מה שעשיתי,רק ניסיתי להסוות את זה. חשבתי שמשהו לא ממש בסדר איתי,אז אמרתי לעצמי שאולי שזה בגלל שאני נמצאת בחברת בנות כל הזמן אז אני מרגישה מוזר(אני הרי לומדת בבי"ס דתי של בנות בלבד). ביום למחרת זה היה יותר אובססיבי,כי ממש הרגשתי שיש לי קפיצה בלב כזאת כל פעם כשראיתי אותו,אמרתי לעצמי שאני חייבת לדבר איתו(הוא הרי לא מכיר אותי,הוא חבר של הבני דודים)וכ"כ התביישתי והתפדחתי כי מה לי ולו אז ניסיתי להדבק אליו בדרכים שיראו מקריות,בסוף באמת ראיתי אותו כשזה לא היה מתוכנן. הוא דיבר עם בני דודים שלי וזה היה כבר שעתיים לפני שהשבת הולכת להגמר,אז החלטתי שאני חייבת להגיד משהו,אזרתי אומץ ופתחתי איתו בשיחה על השביתה,בהתחלה הוא דיבר איתי מרחוק,גיליתי שהוא גר בחיפה בכרמל(אני גרה בנו"ש) ולומד בבי"ס דתי שאני מכירה(כמוני)והוא קטן ממני בדיוק בשנה,פתאום הוא התקרב אליי ועבר לשבת לידי ומאוד התרגשתי זה נתן לי תחושה שהצלחתי במטרה שהצבתי לעצמי. כשנגמרה השבת לא רציתי לחזור,רציתי להשאר ולהמשיך ולראות אותו,רציתי לשמור איתו על קשר אבל לא ידעתי איך ופחדתי שזה יראה מוזר אז לא אמרתי שום דבר וככה חזרתי הבייתה. אני לא יודעת מה לעשות,בבקשה תעזרו לי,אני נורא רוצה לראות אותו ואני לא יודעת איך,האם עליי לשכוח מזה ולעבור הלאה? האם לספר על זה לחברות הטובות שלי? בבקשה אני חדשה בכל התחום הזה,אני לא מבינה כלום,אני לא רוצה לעשות משהו שאני אצטער עליו.
היה לי אירוע משפחתי בשבת(בר מצווה לבן דוד שלי),מעולם לא ציפיתי אל האירועים האלה בכיליון עיניים ותמיד רציתי שהם יגמרו כמה שיותר מהר. ואז פתאום ככה סתם בלי אזהרה מוקדמת קרה משהו בלתי צפוי,הושיבו אותי בשולחן עם בת דודה שלי ועם עוד כל מיני בני נוער בגילי שהם חברים של בני דודים שלי שחוגגים את הבר מצווה. עכשיו ישב מולי מישהו שלא הפסקתי להסתכל עליו(הוא ממש חמוד),נהייתי די אובססית לגביו וגיליתי עליו המון פרטים,גם כשהסתכלתי עליו הייתי בטוחה שאנשים אחרים שמים לב אליי ונורא התפדחתי אז השתדלתי להסתכל לכל מיני צדדים וכיוונים שלא יחשבו שאני מסתכלת רק עליו כשלמעשה זה באמת מה שעשיתי,רק ניסיתי להסוות את זה. חשבתי שמשהו לא ממש בסדר איתי,אז אמרתי לעצמי שאולי שזה בגלל שאני נמצאת בחברת בנות כל הזמן אז אני מרגישה מוזר(אני הרי לומדת בבי"ס דתי של בנות בלבד). ביום למחרת זה היה יותר אובססיבי,כי ממש הרגשתי שיש לי קפיצה בלב כזאת כל פעם כשראיתי אותו,אמרתי לעצמי שאני חייבת לדבר איתו(הוא הרי לא מכיר אותי,הוא חבר של הבני דודים)וכ"כ התביישתי והתפדחתי כי מה לי ולו אז ניסיתי להדבק אליו בדרכים שיראו מקריות,בסוף באמת ראיתי אותו כשזה לא היה מתוכנן. הוא דיבר עם בני דודים שלי וזה היה כבר שעתיים לפני שהשבת הולכת להגמר,אז החלטתי שאני חייבת להגיד משהו,אזרתי אומץ ופתחתי איתו בשיחה על השביתה,בהתחלה הוא דיבר איתי מרחוק,גיליתי שהוא גר בחיפה בכרמל(אני גרה בנו"ש) ולומד בבי"ס דתי שאני מכירה(כמוני)והוא קטן ממני בדיוק בשנה,פתאום הוא התקרב אליי ועבר לשבת לידי ומאוד התרגשתי זה נתן לי תחושה שהצלחתי במטרה שהצבתי לעצמי. כשנגמרה השבת לא רציתי לחזור,רציתי להשאר ולהמשיך ולראות אותו,רציתי לשמור איתו על קשר אבל לא ידעתי איך ופחדתי שזה יראה מוזר אז לא אמרתי שום דבר וככה חזרתי הבייתה. אני לא יודעת מה לעשות,בבקשה תעזרו לי,אני נורא רוצה לראות אותו ואני לא יודעת איך,האם עליי לשכוח מזה ולעבור הלאה? האם לספר על זה לחברות הטובות שלי? בבקשה אני חדשה בכל התחום הזה,אני לא מבינה כלום,אני לא רוצה לעשות משהו שאני אצטער עליו.
