אני לא אוהבת את אמא שלי

[Ruth52]

אני לא אוהבת את אמא שלי

הנה מצאתי פורום שאוכל להגיד בו סוף סוף את האמת: אני פשוט לא אוהבת אותה. יש לי הרבה סיבות, לאור כל מה שהיא עשתה לי כל החיים, בלי לפרט. והיום המצב הוא שהיא מנסה מאד לעזור לי ולהיות חלק מהחיים שלי ושל הילדים שלי, ואני מקבלת את זה בלי לדבר על העבר, כי בסך הכל זה לפעמים גם עוזר לי, אבל בתוך תוכי אני מרגישה כל פעם שהיא מגיעה שאני לא אוהבת אותה ואפילו מייחלת למותה. איום לכתוב את זה ועוד יותר איום להרגיש כך, אבל זו האמת לאמיתה. באיזה מקום אני מרגישה שהחיים שלי לא ממש יתחילו אלא רק לאחר שהיא תסתלק מכאן.

 

[mich78]

היי ../images/Emo24.gif

אני כ"כ מבינה אותך אומנם אין לי עדיין ילדים והיא לא מנסה לעזור בכלום אבל היא מנסה להרוס לי את הכל .. אתמו ליזמתי שיחת טלפון שהעלתה את הכל ואפילו אמרתי לה שאני מרגישה לא רצויה אצלהם בבית מה שזיכה אותי בניתוק טלפון היא אמרה שאפסיד, מסקרן אותי רק מה אפסיד הרי לא קיבלתי ואני גם לא רוצה לקבל ממנה כלום לעולם

 

[triorio]

../images/Emo24.gif

אני חדשה כאן, וכמוך, לא ממש אוהבת את אמא שלי, אבל אני לא מייחלת למה שאת מייחלת. אני פשוט לא מרגישה קרובה אליה וכועסת עליה המון. על המון דברים. מקווה בשבילך שתצליחי למצוא פיתרון קוסמטי שבו לא תייחלי למותה ותוכלי להתנתק ממנה. זה יהיה טוב לבריאות שלך. לתחילת החיים האמיתיים שלך. לאושר שלך.

 

[o r 8]

ליבי ליבי לך...

אם תרצי לשתף בסיבות לתחושות הקשות שלך אשמח.

 

[m i t a l y]

אוי רות יקרה...

ממש כואב לקרוא מה שאת כותבת... הייתי מייעצת לך להשתדל להסתכל על "הכוס המלאה" של אמך, למרות שזה קשה מאוד, אני יודעת... להסתכל על כך שהיא מנסה לשקם את הקשר שלכם, להיות עם ילדיך ולעזור ככל שניתן... מה דעתך?

 

[שלפשטונדה]

אני כמובן לא יודעת את הסיבות של רות

אבל אני מאמינה שיש לך את הסיבות הנכונות להרגיש ככה. מה שמטריד בסיפור הזה היא דווקא את, לא אמך. קשה לי להאמין שאפשר להעביר חיים שלמים עם רגשות כל כך טעונים, כל כך שליליים, כל כך הרסניים (את מייחלת למותה) מבלי להתמודד באיזושהיא צורה עם הרגשות ולשים אותם מאחורייך. אני דווקא לא מדברת על לסלוח. אני מדברת על להשלים עם הכעס, או להתעמת ולפתור את זה בצורה זו או אחרת. אפילו בינך לבין עצמך - לאו דווקא מול הצד הפוגע. פשוט חבל לי, כי את מדברת עם כל כך הרבה כעס, וכעס כזה בטח ובטח לא יכול לתרום לחיים שלווים ובריאים. הוא רק אוכל מבפנים ואולי הגיע הזמן לעשות איתו משהו.

 

[alona 9]

../images/Emo127.gifכל כך צודקת שלפשטונדה

הוצאת לי את המילים מהמקלדת, "אני שונאת".. שונאת כשהיא מקטרת, שונאת את הפסימיות שלה, שונאת את המרירות שבה, שונאת את התלונות שהיא המון לבד,אבל,בעצם אני יודעת שזו העדפה שלה, שונאת את "מחלת הניקיון" שלה שבגללה נמנענו לבקר אצלה עם הנכדים שמא ילכלכו לה את הבית.. שונאת את הקמצנות כלפי עצמה..(אלינו היא נדיבה,וכל הזמן עוזרת) ושונאת אצלה עוד תכונות.. (שכרגע, אינני זוכרת) היא מוציאה אותי לפעמים מדעתי,אולם, עם כל התכונות האלה היא פוגעת בעצמה בלבד. ובכל זאת.. עם כל השנאה שלי, לאופי הזה שלה,אני אוהבת אותה. אני שוב ושוב קוראת את ההודעה שלך רות,ומאמינה, שיש לך את כל הסיבות הנכונות להרגיש כך. בכל אופן,כל כך מסכימה עם שלפשטונדה..הכעס,לא יכול לתרום לחיים שלווים. מה שתחליטי רות והעיקר, שיהיה לך שקט ושלווה.

 

[שייקפירות]

כולנו מרגישים כך לפעמים

וזה נורמלי לחלוטין הסיבה היא שיש לאמהות השפעה כל כך חזקה עלינו ולכן הרגש של האהבה מתחלף בשנאה . יש יותר ויש פחות את לא צריכה להרגיש רע עם זה חוץ מהעובדה שהכנסת שנאה לחיים שלך פוגעת בך וחבל. מאוד עוזר ללכת אחורנית ולראות איזה ילדה הייתה אימך וממה סבלב שגרם לה להיות כפי שהיא. אומרים שאין אדם רע אלא אדם שרע לו. אני סתם קרציה כי אני יודעת שכשכועסים הדבר האחרון שרוצים לשמוע זה את המשפטים המעצבנים האלו. שורה תחתונה מאחלת לך רק שלווה בחיים ושלא נזדקק לאף אחד (כולל לאוהבים שלנו)

 

[Ruth52]

למה זה חשוב?

ממש לא אכפת לי איזה ילדות היתה לאימי (כלומר, אני יודעת שלא היה לה משהו קשה באופן חריג, היא לא איזה ניצולת שואה). אבל על כל מה שהיא עשתה לי בחיים שלי, איך שהיא ממש הרסה לי בשיטתיות את החיים, ואני לא רוצה יותר מדי לפרט כאן אבל היא ממשיכה לעשות את זה ולהפיץ עלי שקרים ועוד דברים, ואני מרגישה שעד שהיא לא תעלם לה אני לא אוכל להיות מי שאני בצורה שלווה ונקיה. את צודקת שהשנאה פוגעת בי גם כן, אבל מה אני יכולה לעשות כנגד זה? כשאני מנסה ומשתדלת אבל היא כל פעם מחדש מוכיחה לי שאין טעם.