אני לא יודעת איך להתחיל

אני לא יודעת איך להתחיל

לספר על זה. אבל יודעת שזה חייב לצאת ממני. הר געש מתפרץ בי ואין לו לאן. זוכרים את זה? אז עכשיו מגיע ההמשך (תשבו קודם). אבא שלנו , כאמור , לא ידע הפעם על הנסיעה המתוכננת שלנו. את המלווה של הטיול הכרתי , מסתבר עוד משנים רבות , לפני ג´וניור , בתור אחת המלוות אצל אבא (של ג´וניור ,שלצורך המשך הסיפור יהיה מעכשיו רק"אבא"). היא לא זכרה , זה היה לפני שנולד ג´וניר. בקבוצה שלנו היו עוד שלש משפחות עם ילדים. כנופיה שהגיעה ביחד והג´וניור כל הזמן מסתכל עליהם ואומר לי בסוד , איזה מטורפים. אכן , ילדים משתוללים. והם היו אמא ובן , זוג עם שני ילדים וזוג עם שלשה , בגילאים שונים. ביום השני של הטיול בעודנו מתכוננים לעלות על הגונדולות בוונציה , ליהנות מהשיט ומזמרת הגונדוליירים, הגיעה שיחת טלפון למלווה מאבא. זה היה רגיל שהיא מנסה לפתור איתו בעיות שונות. בסיום השיחה היא מעבירה את הטלפון לאמא (עם הבן) ואני ברקע שומעת שלא באשמתי : "...ומה שלומכם ? ומה שלום אמא? ....טוב , נתראה ביום חמישי , כשתגיעו" אני ידעתי שהשיחה היא עם אבא שלנו. תוך כדי המילים האלו , החלה להתכווץ לי הבטן , גושים גושים . האמא , היא אחותו של אבא שלנו. כלומר דודה של ג´וניור. הבן שלה הוא בנדוד של ג´וניור. וככה מתפתחת לה טלנובלה מתחת לאפינו ולאפיהם מבלי שאף אחד שם לב. המחשבות , התסריטים התחילו להתגלגל לי בראש. איך ייפגשו ג´וניור ואבא? האם הוא הציץ ברשימות הנוסעים וידע שאנחנו בקבוצה הזו? מה יהיה בפגישה הזו ? מליון תהיות ועיניים שלי שזולגות בשלשת הימים הבאים כל פעם (וזה הרבה פעמים , בעצם כמעט כל הזמן) שאני נזכרת בסיפור העומד להתרחש עלינו. הוא היה אמור להגיע ביום חמישי. ביום חמישי לא נפגשנו , אבל ביום ששי בבוקר עמדנו לעלות על האוטובוס לטיול לאי קפרי ליום שלם. ושם הוא עמד בפתח המלון. "היי ..... מה את עושה כאן? " הוא שואל "בתמימות" "...גם ג´וניור כאן?".... כן , אני עונה , יושב באוטובוס , איזה יופי הוא עונה , אני נוסע איתכם. הגעתי עם שניים מהבנים שלי ועוד בן של אחותי. עלה לאוטובוס ומתחיל לדבר עם ג´וניור כאילו אתמול נפרדו לאחרונה , סתם שיחת חולין , (לאחר יותר משנה של אין קשר ביניהם). ג´וניור מרוגש מאוד , אני רואה לו בעיניים. אני גם. אף מילה על "האחרים" ג´וניור עדיין לא הבחין. במהלך שלש שעות הנסיעה ושעה שיט לאי קפרי , יש מדי פעם התגנבות יחידים של אבא אל ג´וניור , והוא מתעדכן קצת במה שקורה איתו , שומע ממנו קצת חוויות , אני מרגישה כמו בול עץ יצוק בבטון אל האדמה. קפרי. נכנסים למיניבוסים קטנים לצורך עליה לפיסגה בכביש צר ארוך ומפותל , מדהים ביופיו. אנחנו במיניבוס של "המשפחה". לפתע ג´וניור רואה את הבן הצעיר (כבן 12) צמוד אל אבא וגם קורא לו "אבא". ג´וניור מסמן לי לקרב אליו אוזן ושואל : "תגידי , מה זה אומר שהילד הזה קורא לו "אבא"?" "זה , זה אומר ש......... ש......שהוא אח שלי?". המקום הכי צפוף בטיול נבחר להכיר לג´וניור בהפתעה את המשפחה המורחבת שלו. שתי נשימות עמוקות שלי. כן ילד שלי , זה מה שזה אומר , והנה האח השני שלך (כבן 16) ועוד אחד יותר מבוגר שלא הגיע..... והנה בני דודים , ודודה. זה אומר שיש לי בעצם ארבעה אחים ואחות , אומר ג´וניור. ומכאן ואילך עד ראש ההר כל הזמן נלחשות אל האוזן שלי המילים : "אני לא מאמין , אני לא מאמין" ....בפה פעור , בעיניים בורקות .... ועם המון תהיות. אני חייב לשאול אותו , אומר ג´וניור ותופס את אבא באיזו פינה לאחר שירדנו , ואבא מסביר לו באדישות כן....אלו האחים שלך וכו´ וכו´. היום הארוך , הקשה והמרגש הזה עבור ג´וניור לא מסתיים לו כל כך מהר. אין לו עם מי לחלוק את החדשות המרעישות שתפוצצות לו בבטן. אף אחד מהאחים או מהמשפחה הנוספת , לא אמור לדעת עליו. הוא יודע את זה ולכן שומר הכל אצלו בפנים. וזה קשה. קשה מאוד לילדון בן שמונה ורבע לעכל ולשמור את כל זה בצורה כזו. בום גדול שמנפל עליו כרעם ביום בהיר. הוא לא מפסיק במהלך כל היום לברר איתי ענינים ולשאול כל הזמן על האינפורמציה החדשה שנגלתה לו ואני עונה לו בכל הכנות ובכל האמת על כל שאלה. כלומר הוא ידע את הסיפור פחות או יותר אבל עכשיו הומחשו לו כמה דמויות. ג´וניור לא מוותר ומזמין את אבא לשיחת בירור אצלנו בחדר בערב. מסתבר שאבא והילדים שלו קיבלו את החדר בדיוק מול החדר שלנו. דלת מול דלת. אבא מסכים ומגיע כמה דקות אחרי שחזרנו מהטיול וג´וניור נועל אחריו את הדלת. אני רוצה לשמוע את הצד שלך בסיפור שלנו הוא אומר לאבא. אבא שואל אותו , מה אתה לא יודע? אמא לא סיפרה לך? אמא סיפרה , עונה ג´וניור אבל אותך לא שמעתי עדיין. אני חייב לרדת לפגישה מנסה להתחמק אבא. "אז בקיצור " - ג´וניור לא מוותר. בקיצור אבא מספר בשלשה משפטים . מתי זה יהיה לא בקיצור ? שואל ג´וניור. אבא מבטיח לו פגישה ארוכה לצורך הסיפור. ג´וניור מסביר לאבא שהוא יודע שצריך לשמור על ה"סוד" ולכן קרא לו לחדר שהאחים לא ישמעו. ממשיכים עוד יום בטיול ברומא. ג´וניור רואה את אבא מחבק את הילדים האחרים שלו , צוחק איתם , קונה להם גלידה ומתנות ונפרד לפעמים מהקבוצה לקחת אותם למקומות מיוחדים. ושותק. לא מוציא מילה למרות שכלפיו אבא אדיש לגמרי חוץ מכמה מילים מדי פעם. אמא לקחה את ג´וניור בנפרד מהקבוצה לסיור במקומות מיוחדים ברומא. שבע שעות הלכנו ברגל בכל רומא לראות את כל המקומות היפים והמיוחדים , לקנות לו את כל מה שיבקש ולהקדיש לו את אהבתה. וגם להוציא לבד את הדמעות בלי שאף אחד ירגיש. מהיום שאמא (אני) ידעה שאבא מגיע ומצטרף לטיול , היא חשה צורך מראש לפצות את ג´וניור. וככה ג´וניור קיבל את כל סידרת הבובות החדשה מהסרט של הארי פוטר (כאלו שרק רואים באינטרנט ועדיין לא הגיעו לארץ ) ועוד משחקים חדשים לגיימבוי ועוד כל מה שהוא רצה. אבל מי אמר שבובות זה פיצוי? בשדה התעופה נפרדים לשלום (בלי חיבוק) ואבא לוחש "אני אתקשר". ועוד לא כתבתי מילה על הר הגעש של הרגשות שמתחולל אצלנו. עכשיו אנחנו מחכים לראות מתי אבא יקיים את הבטחתו , אם בכלל. וברכת ברוכים הבאים לכל המצטרפים החדשים וברוכים הנמצאים לכל התושבים הוותיקים בפורום. אני אשתדל בהמשך לקרוא מה שכתבתם , כרגע אני לא ממש מסוגלת.
 
אביגיל ואוו

איך עומדים בזה תגידי לי? קראתי אותך ומה שיש לי לעשות הוא רק לשלוח לך
ענק,אולי הוא יתן לך קצת כח (ואת צרכה המוןןןןןן). ניצת
 
לא עומדים

יושבים. שוכבים (במיטה ומדברים אל הכרית) והכי הרבה שמחים שיש לנו מקום כזה כאן לקבל את החיבוקים והעידודים כשצריך ואין מקום אחר (כמעט) לשפוך. |ורק אביגיל מתחילה לפלס דרך אל המחר , עם סל מלא מחשבות מבולבלות |
 
גם אני בוכה איתך ../images/Emo25.gif

הלוואי והוא לא יאכזב הפעם. ואולי זה התפקיד שלך לוודא. בעצם זו החובה שלך. ואולי גם משהו בו יפתח עוד קצת, והוא יראה כמה זה היה לו קשה (לבן) ולך. חיבוק ענק גם ממני, גם לו.
 
הלוואי הלוואי

כי משום מה נראה לי שהוא משחק את משחק החיים , על חשבוננו. המוטו היה בעבר : חיים רק פעם אחת ויש לחיות נכון. משהו השתבש שם. בהוראות המשחק. אין ספק שצריך לתקן את אחד השבילים בדרך. שתהיה יותר אביבית ופורחת.
 
ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

אני שמרתי פה על כל האמהות- שלא תצאנה ותסתובב בחוץ במצב הזה
זה באמת שוק שנופלת עליך משפחה סתם ככה פתאום, ועוד לכזה קטינא... אבל איך היה? איך נהנת? או שזה העיב על כל ההנאה? רגע, רגע, רגע... משהו מסריח פה... את נרשמת לטיול הזה וידעת שהאבא יהיה שם את רצית לעשות לג´וניור הכרות עם מי שזה לא יהיה הכל היה מתוכנן מראש?! אופף
אני לא רואה טלנובלות- מעבר להבנתי
התמונה- אני בטוח שישבת ברכבל שלך וצצעקת לו- "ג´וניור!!! תסתכל על המצלמה! ותחייך! ג´וניור!!!!"
כמו כל אמא. אח"כ חשבת עלינו (גם לנו מגיע כמה תמונות של איטלקים
) ואמרת לו- ג´וניור עכשיו תהיה עם הגב אלי! כשאמהות מצלמות- זה פשוט נורא! יש שיעורים באלגברה (וחשמל), -פורג´
 
שום דבר לא מסריח יקירי../images/Emo3.gif

כל מה שידעתי שבוע לפני הנסיעה זה רק שזה עם החֶברה שלו. אבא שלי אירגן את הכל דרך העבודה שלו וזה נפל עלי די בהפתעה. לא עלה על דעתי הסרט הזה.וגם כתבתי שהוא לא ידע מכל זה ועל האירוניה שאנחנו נוסעים עם החברה שלו ומשלמים לו כסף מלא על טיול שהוא שולח ובלי שהוא יודע. |פורג´ לא קרא בעיון את החומר בהיסטוריה| והקטע עם הצילומים היה הפוך ג´וניור כל הזמן צועק ומסתובב "אמא תצלמי" ואני צועקת לו מאחור : אל תזוז אל תזוז! (שלא ייפול מהכסא) |ככה זה אמהות עם פחד גבהים שמכריחים אותן לצלם בין שמיים וארץ - הייתי בטוחה שהמצלמה תיפול לי מהפחד| ורק אביגיל מודה לפורג´ על השמירה הצמודה על כל האמהות שנשארו כאן
 
קודמקול- למה את מצרפת ללא הפסקה

קבצי 3.3?! פורג´ קורא בעיון רב אך התיאש- אמהות (את...) לא מדברות על בן זוגן (לא משנה- לשעבר או לא) כבן זוגן. הן מדברות עליו כ"אבא" אז- אבא שלך האמיתי אירגן את הטיול?! באמת שלא הבנתי
דווקא עושים לי כאלה הסתבכויות?
ג´וניור שלך הוא משהו מיוחד
האמהות כעסו קצת שאני לא נותן להן לצאת אבל הבינו בסוף
-פורג´
 
זה לא אני , זה הוא

המימשק שמחליט איך לפרסם את התמונות שלי
וקצת סדר במיוחד בשבילך - אבא שלי זה אבא שלי (האמיתי). אבא "שלנו" זה בשפתו של ג´וניור , אבא שלו מתורגמת ללשון שלי המדברת כאילו מנקודת מבטו והוא זה שלא ידע (או חשבנו שלא ידע) על המסע שלנו . אנחנו היינו "זוג" (ולא משנה מאיזו עדה ) במשך שבע שנים טובות. לא היו שנים רעות אחורי זה. רק שנים של "לחוד".אבל מעולם הוא לא נחשב בעיני לבנזוגי כי המשמעות של המילה הזו ממש לא התאימה. הוא פשוט היה אהבתי. וג´וניור מיוחד כי הוא דומה לו
בפעם הבאה מבטיחה גירסת הגאון בסגנון אודטה דנין במיוחד בשבילך . משו בסגנון : נסענו לא ידענו הוא לא ידע נפגשנו התרגשנו D-:
(בשבילך
)
 

שריתילה

New member
כמה ילד עוד יכול לסבול???..

אחרי שנסגר לי הפה שהיה לי פעור במשך כל קריאת הלינק, שכל כך ציפיתי כבר שתחזרי ותספרי על איטליה הרומנטית, כי כל כך התגעגעתי בך, יוצאות לי כאן המילים מתוך הבטן ולגמרי לא מן הראש (פשוט לא יודעת מה אכתוב), ולכן אקח לעצמי את הרשות לענות גם אחרי זמן מה, אחרי שאעכל את הסיפור יותר טוב. אני בהלם על הילד, הכל כך, רוצה לכותב מבוגר ואז אמרתי מה פיתאום, אבל יש בו יחד עם הילדותיות שבו בגרות שאין להרבה ילדים בגילו. האינטליגנציה הכל כך גדולה שניחן בה, השאלות, הסקרנות, הכאב שהוא יכול לבטא באים אך ורק מהיכולת שלך לתת לזה מקום וזה חברה שלי אחד המקומות הגדולים ביותר שיכולת להעניק לילד שלך. היכולת הזו לשאול גם דברים שכואבים, היכולת לא להפנים ולהעביר אותה הלאה, כי קשה מאוד להוציא, זו יכולת גדולה שלך בהראותך לו את יכולת ההכלה שלך אותו שהיא טוטלית. אין לי מילים על אותה טלנובלה שקרתה, ממש, כמו איזה סרט תורכי, שפשוט הבמאי הבן זונה עשה משהו אולי מן דפקא שבחר דפקא באותו תסריט ובאותו מקום. אבל אולי דפקא שם הילד הזה, הכל כך גדול, הכל כך חכם, דפקא שם היה צריך להיוודע לאחיו ולסוד הזה הגדול. אבא (שלו) אם זה היה אבא שלי הייתי קוראת לו בן-זונה. והוא הילד שלך בטח לא קורא לו ככה, ממשיך לרצות את החיבוק שלו, את ההסברים שלו. ואת חברה שלי, בכיתי כשקראתי את ההודעה, פתאום שמתי את עצמי קצת במקומך וכל מה שהיה לי עבורך זה היה רק חיבוק גדול, אין לי מושג, כלומר אני יכולה לנסות לחשוב את כל מה שהתחולל בתוך הלב שלך, בתוך הבטן, ובהחלט הרבה בתוך הראש מה לומר לג´וניור שלנו. את יודעת בא לי עכשיו לתת מלא מלא עצות, כי הבטן שלי פתאום התמלתה בכאב, בדמעות, ברגשות כל כך מעורבים עליך ועליו ואני אומרת לעצמי: לא לא, זה ממש לא הרגע, כי כשמדברים מתוך הבטן העצות כל כך לא תמיד נכונות. חברה שלי, אני לוקחת לי את הזכות לקרוא שוב את ההודעה או לחשוב עליה. אני לוקחת לעצמי את הזכות רק לתת לך חיבוק גדול ולהישאר ככה מחובקות בלי מילים בכלל, ורק להיות שם, בשבילך. כי חברים טובים לא צריכים לקפוץ לתת עצות איך הם היו נוהגים, כי זה נקרא הזדהות טוטלית. אז זכרי חיבוק גדול ממני, חיבוק של אהבה, חיבוק שאומר אני עוטפת אותך, אני נמצאת כאן עבורך, להכיל גם אותך, יש לי הרבה הרבה מקום בשבילך, אחד המסעות הקשים שלך. את יכולה להתחיל לבכות. מותר לך. איך אני אוהבת אותך.
 
בוקר שבת , תשיעי ליוני 2001

שכבנו במיטה של בוקר . בין שמיכות פוך מתכרבלות ומגינות מהמזגן. השעה שש ושלושים בשבת בבוקר. ג´וניור משחק בגיימבוי ולוכד פוקימונים. אתה זוכר מה שאלת בשבת שעברה? שאלתי. כן. ענה לי. אמרתי ש "....את רוצה להגיד לי שעשיתם ילד בלי להתחתן?..." נכון , אני עונה , ועכשיו אני מוכנה לספר לך את הסיפור. אתה מקשיב? כן . ענה. "העיניים שלי והידיים שלי יהיו בגיימבוי אבל האזניים שלי אצלך. ותדעי לך שאם יהיו לי שאלות אני אשאל." חיבוק וליטוף של גב קטן שצמוד אלי. ומתחילה לספר..."כשהייתי צעירה.........אז...." סיפרתי , סיפרתי ....."ואז פגשתי את ......" "ואז התחתנתם.." הוא מפסיק אותי. (שוכח שכבר קיל תשובה לשאלה הזו לפני שבוע). "לא , לא התחתנו , היינו חברים...." " אהבנו עד כלות " " אוףףףףףףףף......רציתי לשאול משו ושכחתי מה " הוא מוסיף בסוף. לא נורא ילד. היום עוד ארוך. השבוע , החודש , השנה , כל החיים לפניך לשאלות. ואני תמיד כאן בשבילך , איתך . לענות. הילד שלי הקטן הבוגר כל כך . אני מכירה אותך כל כך טוב לדעת שכל השלווה הזו שיש בך ברגע של אמת היא החיסון האמיתי לפראות של החיים. אשרי לי שיש לי אותך. שילוב מדהים שכמוך. בין איש לתינוק. עברנו את פרעה. כבר אז , לפני שנה , כשסופר לו "הסוד הגדול" עכשיו זה כנראה השלמת חומר
שריתי שלי , לקחתי ממך את החיבוק בגדול. יודעת שיכולה להשתמש בו גם בלי מילים.
 
כמו שאמרתי מקודם-

הג´וניור שלך הוא משהו מיוחד התמוגגתי מ"אוףףףףףףףף......רציתי לשאול משו ושכחתי מה"
אוי, אני הופך להיות אחד מכם -פורג´
 

העקשנית

New member
אביגייל...אני הייתי מספרת לילדים ../images/Emo7.gif

של האבא שיש להם אח. עכשיו אחרי שהם נפגשו. הייתי מבקשת מהאבא שלו לספר על ג´וניור לילדים שלו. אני מבינה את הקושי שלו אם הוא נשוי, אבל אם נישואיו יציבים היום-הידיעה שיש לו ילד-לא אמורה להרוס הכל. הרבה גברים בוגדים בנשותיהם בסטוץ, או ברומן, ונולדים ילדים מחוץ למסגרת הנישואין. הילדים האלו לא צריכים לקבל עונש. מאד קשה לשמוע את הסיפור. מעניין אם גם לג´וניור היה עצוב וקשה כמו לך. והאם דיברתם על הרגשות שלכם בכל הסיטואציה הזאת. אשמח לשמוע עוד. משתתפת איתך בהכל. הייתי מנסה למצוא דרך להעביר להם את האמת.לדעתי-זו גם זכותם לדעת על ג´וניור, ואם לא היום-אז כשיעברו את גיל 18. גם אני כתבתי על בעייה דומה, ועדיין לי אין מושג מה יהיה אצלינו. אבל-לא לספר בכלל נראה לי לא הגיוני.
 
קודמקול אני צריכה

ללמוד לבקש ממו דברים בשבילנו לפני שאני מבקשת ממנו לספר לילדים שלו/לאשתו/לאמא שלו/לאחותו/לחברים שלו וכו´
קראתי את הסיפור שלך שכנראה הוא קצת שונה (מי בכלל ראה שני סרטים אוטודוור?
)וכשאבי הילד במצב כזה מתגרש , או שנישואיו אינם יציבים זה מעט שונה מאשר משפחה קיימת ומאושרת כמו שמשפחתו של אבא של ג´וניור. מלכתחילה זה היה ברור לי שהם כאלו וימשיכו להיות כאלו והקשר שלי איתו זה לא בגללם , כי היה לו טוב בבית. אבל נפלאות החיים גרמו לו לשתי אהבות מקבילות. וזה לא אומר שבגלל האחת צריך לפרק את השניה. אני לא הוּלכתי שולל אף רגע. ידעתי בדיוק לאן אני נכנסת ולכן אין לי שום טענה כלפיו בקטע הזה. כרגע הטענה העיקרית שלי כלפיו (כשאני מדברת לעצמי וגם עונה לי)היא יחס לבן הנוסף שלו ואם אפשר גם מעט תמיכה כלכלית. זה מה שלא בראש מענייניו. המשך...בהודעה חדשה , עוד מעט.
 
למעלה