אני לא מבינה את נאצר.

folders

New member
אני לא מבינה את נאצר.

(הסטוריה ב') "משטרו של נאצר התבסס על הצבא. הוטלה צנזורה חמורה ופיקוח הדוק. הותר קיומה של מפלגה אחת שתמכה במנהיג. נאצר האמין בשילוב של סוציאליזם עם מגמות פאן ערביות. כלומר, שאף לתיקון חברתי פנימי ופיקוח כלכלי, על חשבון המאבק לאיחוד ערבי." מה הקשר בין הדברים?? זה לא סותר אחד את השני? איך בדיוק אפשר לשאוף לתיקון חברתי ובלה בלה, עם צנזורה ופיקוח ומשטר צבאי? נאצר תמך או לא תמך באיחוד העולם הערבי? הבנתי שהוא היה בעל אינטרסים ורצה שמצרים תנהיג ותשלוט וכו' (אוף. כל הרודנים האלה... במילא הם ימותו. מה הם צריכים את זה.), אבל עד כמה האיחוד היה חשוב לו? מה היו סדר העדיפויות שלו? מה הייתה תפיסת העולם שלו? אני לא מצליחה להבין אותו. העם אהב אותו או לא אהב אותו? כביכול, הוא התנהג אל העם באכזריות, אבל מנגד, הוא עשה מלא דברים טובים, וחידש המון דברים. כל הפרק מדבר על ה"מדיניות" שלו. ולא. אני לא מצליחה להבין אותה. תוכלו לעושת לי קצת סדר בבלאגן? תודה.
 
הכל התחיל בנאצר

אולי הערך המצורף על נאצריזם יעשה לך קצת סדר. ולדיון קצר בעניינים שהעלית: לגבי הסתירות בנאצריזם. קשה לחשוב על תפיסות עולם כוללות שאין בהן סתירות. האיחוד הערבי היה חשוב לנאצר הן במישור האידיאולוגי והן במישור המעשי. המישור המעשי בא לידי ביטוי בהקמת הקע"מ (האיחוד המדיני עם סוריה), אך הפער בין הרצון לממש את האידיאולוגיה לבין הקושי לקיים אותה עם שותפים (בשר ודם ולא רק מלים ואותיות אידיאולוגיות) הביא כמובן להתפוררות הקע"מ. יש לזכור שמנהיגים רבים בעולם הערבי לא התלהבו משאיפות האיחוד של נאצר, בגלל המשמעויות של יחסי הכוחות מול מצרים ונאצר (אם כי המונים במדינות אלה העריצו את נאצר). בהיבט של הסוציאליזם הערבי, נאצר בעצם רצה לבסס בתוך התפיסה הפן ערבית שלו גם היבטם סוציאליסטיים - כלומר שהאיחוד הערבי הצפוי יתבסס על סולידריות בין הערבים ללא הבדלי מעמדות. במצרים, פעל נאצר לצמצום פערים אם ע"י הלאמת חברות כלכליות, שיטת מס יחסית ושיתוף פועלים בהנהלת חברות וחקיקת חוקים חברתיים מתקדמים. מבחינת נאצר, לא ניתן היה לממש את האידיאלים שלו ללא משטר יציב וריכוזי. מבחינת נאצר, אני מניח, הכלים הריכוזיים (צבא, צנזורה ופיקוח) היו הכרחיים לביסוס הרעיונות האידיאולגיים האחרים וכך "כאילו" אין סתירה בין הכלים לתוכן. מקווה שהדברים מעט ברורים יותר. אם לא, הדיון בהחלט פתוח להמשך. נאצר נחשב למנהיג פופולארי במיוחד ואפילו כשלון צורב כמו מלחמת ששת הימים לא גרם לעם להפנות לו עורף.
 
למעלה