לא המצאתי
א. "דמוקרטיה מתגוננת בפני כל מה שבא להרוס אותה. גם לרוב אין זכות להרוס את הדמוקרטיה. עיקרון הרוב אינו מיוחס ע"פ שאר עקרונות היסוד של דמוקרטיה ולכן אסור בשם הרוב להרוס אותה." דמוקרטיה היא צמד מלים יווניות שפירושן "שליטת העם". העם - דהיינו רוב העם, והמשמעות היא אפוא שהרוב קובע ולא המיעוט. כל המושג של "זכויות המיעוט" זה תוספת חשובה מאד (שבה אני תומך בכל לב) - אך היא מאוחרת יחסית (מן הבחינה ההיסטורית). אבל אני - לא דנתי על זכויות המיעוט - אלא על המושג שהזכרת אתה: "דמוקרטיה מתגוננת", מושג שמשמעותו היא: "התגוננות העם", כלומר התגוננות רוב העם מפני שליטת המיעוט. המיעוט - אינו העם. ב. "דיברתי על חסימה רק בהקשר של הרס הדמוקרטיה, פגיעה בעקרונות יסוד. ברור כי כל חסימה אחרת פסולה". אם אתה חוסם את הרוב - אז אתה הורס את שליטת העם, כלומר את הדמוקרטיה. ג. "הרי הצגת אבסורד, שבשם הרוב מותר להחליט על סוף הדמוקרטיה". זה לא אבסורד. זה נובע מיידית מתוך ההגדרות. ד. "האם אז זה לא יהיה 'פוסקת בו ברגע מלהיות דמוקרטיה???'..." כבר הבהרתי בהודעותיי הקודמות כי אם העם יפרק את המדינה - אז בו ברגע לא תהיה שום מדינה, וממילא לא תהיה שום מדינה דמוקרטית, וממילא לא תהיה דמוקרטיה. אבל אמירתו של פרופסור אומן לא התיחסה לפירוק המדינה, אלא למתן הזכות להחליט האם לפרק את המדינה. דגש על "האם". אלו שני דברים שונים לחלוטין. ה. "זכות שאינה ברת מימוש זו תאוריה בלבד". הזכות לבחור האם לפרק - היא בהחלט בת-מימוש ואינה תיאורטית, שהרי הבחירה האם לפרק - תמיד רשאית להיות הבחירה שלא לפרק (למרות שהיא אינה חייבת להיות כזו), וזה מספיק כדי להוכיח שהבחירה האם לפרק - היא בת מימוש. אבל גם בוחרים כן לפרק - זה בר-מימוש: פשוט המדינה מתפרקת, וזה לגמרי בר מימוש. ו. "אז יש לך זכות להחליט אך אם תממש זכות זו תחדל להתקיים". אם תחליט לפרק - אז הדמוקרטיה תחדל מלהתקיים (כי המדינה תחדל מלהתקיים). ז. "זו לא התפלספות?" לא. זו האמת הנובעת מן ההגדרות. ח. "יש לך את הזכות להחליט על משהו שאסור לך לבצע..." למה אסור? מותר לך להחליט לפרק, אבל אם תחליט כך - אז לא תהיה דמוקרטיה. זה ממש כמו להחליט האם להתאבד: מותר לך להחליט להתאבד, אבל אם תחליט ותתאבד - אז אתה לא תהיה. מה לא ברור בזה? זה ממש אלפבית בסיסי בתורת ההחלטות. ט. "אשמח אם תביא מספר מקורות. שנקרא ונשכיל, ונראה אם אכן יש שותפים מרבית הוגי הדיעות העוסקים בפילוסופיה מדינית". אמנם, כאן זה לא אוניברסיטה, וברור שמסגרת הפורום הזה אין לי אפשרות לתת מקורות לדברים שלומדים אותם בקורסים אקדמיים אלמנטאריים, אבל מה שאני כן יכול לעשות במסגרת הפורום הזה - הוא לפחות להציע לך ללמוד על כך בכל קורס אלמנטארי ב"פילוסופיה מדינית". שרת החינוך יולי תמיר היא פרופסור לפילוסופיה מדינית, ובטח היא תשמח לסייע (לפחות בתור שרת החינוך שממונית על האקדמיה), ואם לא היא - אז רבים אחרים שהתמחותם היא בתחום הנ"ל. י. "מדינת ישראל לוקה קשות בכל נושאי שיוויון בפני החוק ונושא חובות וזכויות אזרח, כפי שאמר ברק: "דמוקרטיה נכה". חוץ מזה, חוק החמץ עבר לפני היות חוקי יסוד. חוק טל? הוא שאמרתי - דמוקרטיה נכה". וכדי לתקן את הנכות הזו אני מציע (בין השאר) את "חוק יסוד: אישרורי עם". יא. "אישרורי עם, משאלי עם - מה ההבדל?" לדעתך אין הבדל, ולדעתי ההבדל ענק: במשאל עם - האזרח רשאי ליזום חוקים מטעם עצמו; מאידך, באישרורי העם, האזרח אינו רשאי ליזום חוקים - אלא רק לאשרר את מה שחברי הכנסת יזמו (אחרי שקראו את החומר המקצועי הרלבנטי, ועסקו שעות על גבי שעות בניסוח דקדקני של לשון החוק באופן שיקח בחשבון את כל האופציות וכו' כו'). יב. "גם אישרורי עם זה יוביל לאנרכיה, חוסר יכולת הממשלה לתפקד". שום אנארכיה. האם הצורך בקריאה שניה ושלישית - זה פוגע ביכולת הממשלה לתפקד? הרי תסכים איתי שרוב החוקים הם לא כל כך דחופים, אלא יכולים להמתין עוד כמה חודשים - אחרי שעברו את השנה-שנתיים של שלוש הקריאות. מאידך, אם יש חוק דחוף, שעבורו אושרו (ע"י ועדת הכנסת) הליכים מזורזים של שלוש הקריאות, אז יאושר (ע"י ועדת הכנסת) גם הליך מזורז לאישרור העם. אם העם לא יאשרר - אז יקרה בדיוק מה שקורה לכל חוק שמצליח לעבור רק את הקריאה הראשונה אך לא את השניה או לא את השלישית, וזה כידוע קורה חדשים לבקרים. מה קורה אז? במקרה הרע, ספר החוקים ישאר בגרסתו הקודמת - ללא החוק הבלתי מאושרר. יג. "סתם ולא פרש". לא סתמתי כלל, כי כבר קודם לכן נתתי לך כדוגמה את חוק טל וחוק החמץ. לפרטים נוספים - ראה לעיל את ציטוט דבריך בסעיף י, ואת תגובתי על כך.
