אני מתחילה להתייאש

[yulilior]

אני מתחילה להתייאש

אננ הבן שלי בן 9 וחצי לומד בכתה ד רגילה ויש לנו איבחון של לקות שפה . אני עובדת איתו מגיל גן , יש לו הוראה מתקנת 3 פעמים בשבוע (החלפנו כמה מורים במשך השנים) ועדיין אנחנו לא מצליחים לעלות לדרך המלך : הקריאה שלו מאוד איטית , גם הכתיבה ואני כבר מותשת רגשית : כבר מעל ל 5 שנים של עבודה אינטנסיבית ויש מעט מאוד פירות . למה ? למה אנחנו לא מצליחים ? זה כמובן פוגע גם בדימוי העצמי וגם חברתית .
אני כותבת ובוכה לתוך המקלדת : באמת שאני עושה כל מה שאומרים , אבחנתי מוקדם , נתתי טיפול אינטנסיבי מוקדם , למה הוא לא מצליח? אננ מאוד חרדה לעתידו.

 

[שירהד1]

אויש....אכן נשמע מאוד קשה ומתיש-

כמובן שאינני יכולה לענות לשאלותייך באופן מדויק דרך האינטרנט...אבל אנסה לענות ככל שניתן-
חשוב לדעת שלקויות למידה אינן משהו שאפשר "להרפא" ממנו. זו אינה מחלה, והלקויות ממשיכות להיות קיימות עד 120 שנה, כאשר בכל פעם לובשות צורה אחרת ומשפיעות על מגוון התיפקודים של הילד/האדם.
יחד עם זאת, עבודה מאומצת בוודאי שצריכה להניב פירות, ולאפשר תפקוד למרות קיום הלקויות.

ישנן כמה אופציות אפשריות לחוסר הנבת הפירות:
1. הפרעות בקשב וריכוז שאינן מטופלות.
2. מסגרת חינוכית שאינה מתאימה עבור הילד.
3. אנשי מקצוע לא מספיק מקצועיים...
4. טיפול לא נכון ולא מתאים.
5. חוסר שיתוף פעולה של הילד.
6. חוסר שיתוף פעולה בין הגורמים השונים שאמורים לקדם את הילד- ההורים, אשת המקצוע והצוות החינוכי והטיפולי שבבית הספר.
7. יש התקדמות, אך היא מועטה יחסית, עקב מורכבות הקשיים והלקויות.
8. רמת אינטליגנציה נמוכה (מה שלא אמור להתאים לילד עם לקויות למידה, כי רמת האינטלינגציה אמורה להיות תקינה).

מי מבין האפשרויות היא הנכונה? לא יודעת. יכול להיות שיש עוד סיבות שאינני חושבת עליהן כרגע.

מה את חושבת? מה המורה להוראה מתקנת חושבת? מה הצוות בבית הספר חושב לגבי חוסר ההתקדמות של הילד? האם מישהו מהם נותן לך איזושהי תשובה או השערה?


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן,תפוז
09-7749028

 

[lolly87]

אני מסכימה עם התגובה המפורטת והמקצועית של שירה

ומוסיפה לך עוד טיפה..
קודם כל, כל הכבוד על האבחון המוקדם, על העבודה האינטנסיבית איתך ועם מורים באופן פרטי.
הייתי גם מנסה לשנות את דרך ההוראה, לדוגמה ילד שלא רכש עדיין את הקריאה אם עובדים איתו כבר כל כך הרבה שנים על קמץ פתח, חיריק, חולם וכו' וזה לא עובד.. אז לעבור לשיטה אחרת של מילים גלובליות או לנסות את שיטת אותיות מדברות, שיש בה הצלחות (יש מורות להוראה מתקנת שעברו השתלמות בשיטה ויכולות ללמד ילדים בעזרתה).
כמובן שכל ההצעות כלליות לחלוטין, ולא מחליפות את ההצעות של אנשי המקצוע שמלווים את ילדך כל השנים..
נקודה נוספת, מתי היה האבחון של הילד? מי אבחן את הלקות השפתית? אולי כדאי לעבור אבחון נוסף ועדכני, שיתן מידע גם על תפקודי הקשב- אם יש חשד לקשיי קשב וריכוז, ויבדקו את הזיכרון החזותי, והזיכרון המילולי שלו שמאוד חשובים לשפה - קריאה וכתיבה.
לא כתבת איך הוא בחשבון, האם בחשבון הוא מצליח? במקצועות אחרים? תמיד תסתכלי גם על נקודות האור, כי זה מאוד מתסכל שאין צעדים גדולים, אבל צריך להסתכל גם על הצעדים הקטנים... אני ממליצה על מנת לחזק אותו ואותך ביחד, להתחיל לכתוב מחברת הצלחות בשיתוף עם הילד. למשל, "הצלחתי היום לקרוא מילה/שתי מילים/משפט ברצף בלי טעות", "הצלחתי לכתוב מילה אחת בצורה נכונה", לא להסתכל על אי ההצלחות אלא על ההצלחות, גם אם הן קטנות הן יתנו מוטיבציה לשניכם.
בהצלחה!

 

[yulilior]

קצת תשובות

א. יש אבחון קשב והוא מטופל תרופתית ואנחנו במעקב מתמיד אז זו לא הבעיה.
ב . הוא. תקדם , אני יודעת שכן והוא כן קורא וכותב אבל מאוד איטי לא תואם גיל בכלל.
ג. בחשבון הוא אלוף (כל עוד אין שאלה מילולית) ובצורה מפתיעה גם באנגלית הוא לא רע בכלל , רק ברבי מלל יש בעיה.
ד. המורה להוראה מתקנת אומרת שיש התקדמות אבל יש לו קצב משלו וזה טמפרמנט אבל הוא לא איטי בחשבון או אנגלית אז אני לא מבינה את זה.
ה. האבחון עדכני ואנחנו עובדים בהתאם להמלצות ולכן לא ברור לי למה אין התקדמות משמעותית.

 

[lolly87]

שלום

השאלה גם איזה אבחון עשו לו, ולא רק אם האבחון הוא עדכני או לא. איזה אבחון עשו לו? אבחון דידקטי או פסיכו-דידקטי?
מאוד יכול להיות שיש לו לקות בקריאה וכתיבה, והכל בסדר בחשבון, ובחשבון הוא עונה מהר..
האיטיות הזאת בקריאה וכתיבה הרבה פעמים באה בגלל הקושי, ואולי בגלל חוסר ביטחון (בגלל הקושי).. הוא צריך לחוות חוויות של הצלחה, הן גם יעלו לו את המוטיבציה, מה שבסופו של דבר יגרום להתקדמות כלשהי (אבל איטית ככל הנראה).
מהניסיון שלי הרבה פעמים ההתקדמות היא איטית, והרבה פעמים ההתקדמות היא בשני צעדים קדימה, צעד אחורה. מה שצריך זה הרבה סבלנות, והרבה מוטיבציה (שלו, של אנשי המקצוע שעובדים איתו, שלכם כהורים שלו). והרבה פעמים זה מתסכל, אבל צריך לקחת את התסכול הזה כמוטיבציה למצוא דרכים נוספות ויצירתיות לנסות לעזור לו ולקדם אותו בקצב שלו ובדרך המתאימה לו.