אני על סף יאוש.....

[niva99]

אני על סף יאוש.....

אני על סף יאוש.....

כבר 15 שנה חוזר אותו הריטואל ממש :תקוות. טיפולים. סבל פיזי ונפשי. חוסר הבנה מצד הקרובים ביותר(למעט הבעל והאחות)המשך טיפולים תוך חריקת שיניים .נסיון לשמור על האופטימיות ולשדר עסקים כרגיל.אצלי הכל בסדר. מדי פעם צצה ומתגלה בעיה תורנית חדשה.אופס את פוליציסטית .יש לך עודף הורמון זכרי. את הטרוזיגוטית(אלוהים שבשמים מה זה..)יש לך רחם טי.מחיצה ברחם יש להסירה . צילום רחם. היסטרסקופיה.וכל הזמן את אומרת לעצמך תהיי חזקה אל תשברי. אהה והריצות לרבנים. והשתתחות על קברי צדיקים.תפילות וקריאת תהילים. ולמה זה מגיע לי? גיסות לא מפרגנות. האחת ממש חששה מעין הרע .כשהיתה בהריון ישבה אלי אם הגב..... והשני המבוגרת כבר אם לשניים בוגרים ניסתה נואשות להכנס להריון עד שכרתו לה הרחם. והנה השנים עוברות להן וההריונות (5!!!)אינם מחזיקים מעמד מעבר לשליש ראשון.ואת מבינה שאולי לא תזכי עוד לעולם להיות אמא. את שיש לך כל כך הרבה לתת ולהעניק. וגם הבעל משתוקק להיות אב ואת לא יכולה לספק הסחורה.אולי להפרד?כל איש לדרכו.הוא בטח יזכה להיות אבא אך ממישהי אחרת... הרי אמו כה רוצה .ולא הפסיקה מעולם לעדכן אותך מי ילדה גם אותה החברה העלובה מהתיכון שקינתה בך יש לה כבר שלושה.. אותה האחת שאמרה שאישה ללא ילדים זה כמו עץ ללא פירות. רק לא לשקוע ברחמים עצמיים. והאמא עצמך ובשרך נולדה לה נכדה ובבריתה היא שמה לך התינוקת על הידיים שכולם יתמוגגו מנחת.ולעזזאל הטאקט.וההתחשבות ברגשות. עכשיו אני ניצבת על פרשת דרכים :פונדקאות .אימוץ?לזרוק הכל קיבינימט אני שומעת את קולם של הסדקים. איטי אך בטוח.שמחת החיים נעלמה לה.רק צער יגון.אני כבר לא אותה בחורה צעירה ואופטימית שהייתי פעם.שנים של טיפולים נתנו בי אותותיהן.שמנתי. התבגרתי.ומה עכשיו?

 

[תמי של יעל ומיכל]

ניבה ,אנא אל תכנסי ליאוש

אני על סף יאוש.....

כבר 15 שנה חוזר אותו הריטואל ממש :תקוות. טיפולים. סבל פיזי ונפשי. חוסר הבנה מצד הקרובים ביותר(למעט הבעל והאחות)המשך טיפולים תוך חריקת שיניים .נסיון לשמור על האופטימיות ולשדר עסקים כרגיל.אצלי הכל בסדר. מדי פעם צצה ומתגלה בעיה תורנית חדשה.אופס את פוליציסטית .יש לך עודף הורמון זכרי. את הטרוזיגוטית(אלוהים שבשמים מה זה..)יש לך רחם טי.מחיצה ברחם יש להסירה . צילום רחם. היסטרסקופיה.וכל הזמן את אומרת לעצמך תהיי חזקה אל תשברי. אהה והריצות לרבנים. והשתתחות על קברי צדיקים.תפילות וקריאת תהילים. ולמה זה מגיע לי? גיסות לא מפרגנות. האחת ממש חששה מעין הרע .כשהיתה בהריון ישבה אלי אם הגב..... והשני המבוגרת כבר אם לשניים בוגרים ניסתה נואשות להכנס להריון עד שכרתו לה הרחם. והנה השנים עוברות להן וההריונות (5!!!)אינם מחזיקים מעמד מעבר לשליש ראשון.ואת מבינה שאולי לא תזכי עוד לעולם להיות אמא. את שיש לך כל כך הרבה לתת ולהעניק. וגם הבעל משתוקק להיות אב ואת לא יכולה לספק הסחורה.אולי להפרד?כל איש לדרכו.הוא בטח יזכה להיות אבא אך ממישהי אחרת... הרי אמו כה רוצה .ולא הפסיקה מעולם לעדכן אותך מי ילדה גם אותה החברה העלובה מהתיכון שקינתה בך יש לה כבר שלושה.. אותה האחת שאמרה שאישה ללא ילדים זה כמו עץ ללא פירות. רק לא לשקוע ברחמים עצמיים. והאמא עצמך ובשרך נולדה לה נכדה ובבריתה היא שמה לך התינוקת על הידיים שכולם יתמוגגו מנחת.ולעזזאל הטאקט.וההתחשבות ברגשות. עכשיו אני ניצבת על פרשת דרכים :פונדקאות .אימוץ?לזרוק הכל קיבינימט אני שומעת את קולם של הסדקים. איטי אך בטוח.שמחת החיים נעלמה לה.רק צער יגון.אני כבר לא אותה בחורה צעירה ואופטימית שהייתי פעם.שנים של טיפולים נתנו בי אותותיהן.שמנתי. התבגרתי.ומה עכשיו?

ניבה ,אנא אל תכנסי ליאוש
לא כדאי לוותר על ילדים, פונדקאות נשמע לי רעיון טוב במקרה שלך, במיוחד לאחר כל כך הרבה שנים.לא ברור האם מצליחם לשאוב ממך ביציות או לא, אבל אם יש בעיה גם עם זה ניתן לשקול פונדקאות + תרומת ביציות ועדיין בעלך היקר יזכה להיות אבא מזרעו שלו. וגם אימוץ זו אופציה. אבל כמובן השיקולים צריכים להיות שלכם ולא שלי, רק שנראה לי שעבר כבר מספיק זמן לעשות מפנה וללכת לכיוונים שציינתי.אבל זו דעתי האישית. אבל בתור התחלה אני מציעה לך ולבעלך לקחת חופשה קצרה ביחד, למלא קצת מצברים, ואז לעשות חושבים. את חייבת לחזור ולהיות אופטימית,ולהחזיר לעצמך את שמחת החיים. אז יהיה טוב עם כל מה שתחליטי לעשות

 

[אמאלה2]

../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo140.gif

אני על סף יאוש.....

כבר 15 שנה חוזר אותו הריטואל ממש :תקוות. טיפולים. סבל פיזי ונפשי. חוסר הבנה מצד הקרובים ביותר(למעט הבעל והאחות)המשך טיפולים תוך חריקת שיניים .נסיון לשמור על האופטימיות ולשדר עסקים כרגיל.אצלי הכל בסדר. מדי פעם צצה ומתגלה בעיה תורנית חדשה.אופס את פוליציסטית .יש לך עודף הורמון זכרי. את הטרוזיגוטית(אלוהים שבשמים מה זה..)יש לך רחם טי.מחיצה ברחם יש להסירה . צילום רחם. היסטרסקופיה.וכל הזמן את אומרת לעצמך תהיי חזקה אל תשברי. אהה והריצות לרבנים. והשתתחות על קברי צדיקים.תפילות וקריאת תהילים. ולמה זה מגיע לי? גיסות לא מפרגנות. האחת ממש חששה מעין הרע .כשהיתה בהריון ישבה אלי אם הגב..... והשני המבוגרת כבר אם לשניים בוגרים ניסתה נואשות להכנס להריון עד שכרתו לה הרחם. והנה השנים עוברות להן וההריונות (5!!!)אינם מחזיקים מעמד מעבר לשליש ראשון.ואת מבינה שאולי לא תזכי עוד לעולם להיות אמא. את שיש לך כל כך הרבה לתת ולהעניק. וגם הבעל משתוקק להיות אב ואת לא יכולה לספק הסחורה.אולי להפרד?כל איש לדרכו.הוא בטח יזכה להיות אבא אך ממישהי אחרת... הרי אמו כה רוצה .ולא הפסיקה מעולם לעדכן אותך מי ילדה גם אותה החברה העלובה מהתיכון שקינתה בך יש לה כבר שלושה.. אותה האחת שאמרה שאישה ללא ילדים זה כמו עץ ללא פירות. רק לא לשקוע ברחמים עצמיים. והאמא עצמך ובשרך נולדה לה נכדה ובבריתה היא שמה לך התינוקת על הידיים שכולם יתמוגגו מנחת.ולעזזאל הטאקט.וההתחשבות ברגשות. עכשיו אני ניצבת על פרשת דרכים :פונדקאות .אימוץ?לזרוק הכל קיבינימט אני שומעת את קולם של הסדקים. איטי אך בטוח.שמחת החיים נעלמה לה.רק צער יגון.אני כבר לא אותה בחורה צעירה ואופטימית שהייתי פעם.שנים של טיפולים נתנו בי אותותיהן.שמנתי. התבגרתי.ומה עכשיו?

אני רק מדיימנת את מה שעובר ועבר עליך ואני

אבל אני מצטרפת לדבריה של תמי - עזבי את העבר קדימה העתיד! הנה את בעצמך כבר מדברת על אופציות נוספות (פונדקאות, אימוץ) ועד שלא ניסית את אלו, הרי לא אבדה התקווה, נכון? אז לא להתייאש! קחו פסק זמן, לכם לשניכם לטובת הזוגיות ובכוחות מחודשים להמשיך!

 

[קייצית]

ניבה יקרה ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif

אני על סף יאוש.....

כבר 15 שנה חוזר אותו הריטואל ממש :תקוות. טיפולים. סבל פיזי ונפשי. חוסר הבנה מצד הקרובים ביותר(למעט הבעל והאחות)המשך טיפולים תוך חריקת שיניים .נסיון לשמור על האופטימיות ולשדר עסקים כרגיל.אצלי הכל בסדר. מדי פעם צצה ומתגלה בעיה תורנית חדשה.אופס את פוליציסטית .יש לך עודף הורמון זכרי. את הטרוזיגוטית(אלוהים שבשמים מה זה..)יש לך רחם טי.מחיצה ברחם יש להסירה . צילום רחם. היסטרסקופיה.וכל הזמן את אומרת לעצמך תהיי חזקה אל תשברי. אהה והריצות לרבנים. והשתתחות על קברי צדיקים.תפילות וקריאת תהילים. ולמה זה מגיע לי? גיסות לא מפרגנות. האחת ממש חששה מעין הרע .כשהיתה בהריון ישבה אלי אם הגב..... והשני המבוגרת כבר אם לשניים בוגרים ניסתה נואשות להכנס להריון עד שכרתו לה הרחם. והנה השנים עוברות להן וההריונות (5!!!)אינם מחזיקים מעמד מעבר לשליש ראשון.ואת מבינה שאולי לא תזכי עוד לעולם להיות אמא. את שיש לך כל כך הרבה לתת ולהעניק. וגם הבעל משתוקק להיות אב ואת לא יכולה לספק הסחורה.אולי להפרד?כל איש לדרכו.הוא בטח יזכה להיות אבא אך ממישהי אחרת... הרי אמו כה רוצה .ולא הפסיקה מעולם לעדכן אותך מי ילדה גם אותה החברה העלובה מהתיכון שקינתה בך יש לה כבר שלושה.. אותה האחת שאמרה שאישה ללא ילדים זה כמו עץ ללא פירות. רק לא לשקוע ברחמים עצמיים. והאמא עצמך ובשרך נולדה לה נכדה ובבריתה היא שמה לך התינוקת על הידיים שכולם יתמוגגו מנחת.ולעזזאל הטאקט.וההתחשבות ברגשות. עכשיו אני ניצבת על פרשת דרכים :פונדקאות .אימוץ?לזרוק הכל קיבינימט אני שומעת את קולם של הסדקים. איטי אך בטוח.שמחת החיים נעלמה לה.רק צער יגון.אני כבר לא אותה בחורה צעירה ואופטימית שהייתי פעם.שנים של טיפולים נתנו בי אותותיהן.שמנתי. התבגרתי.ומה עכשיו?

ניבה יקרה

אוי ההודעה שלך חדרה עמוק. כל כך כואב לקרוא על סבלך. אבל כולנו עושים בחירות בחיים, ואת מסיבותיך החלטת להמשיך ולנסות ולקוות, היו לך כנראה הכוחות לכך. לפי דבריך את נמצאת בצומת ובאמת רק את ובן זוגך יכולים להחליט מה עכשיו. אבל חשוב תמיד לזכור שדלתות פתוחות תמיד נמצאות שם אנחנו פשוט לא תמיד רואים אותם, וכשזמן נכון וזמן זה לחלוטין מושג ייחסי הדלת פתאום נראת לנו ומזמינה אותנו להכנס. כבר ציינו לפני שיש אופציות טובות אחרות של פונדקאות, אימוץ חו"ל אימוץ בארץ. אני יכולה להעיד על עצמי שאני בתהליך של אימוץ ילד בארץ, כרגע התהליך קצת תקוע (לא מהצד שלי) אבל אני בודקת, והדלת הנפלאה הזאת שנפתחה לי מורידה ממני ומבן זוגי וממערכת הייחסים ביננו המון לחץ. אני יכולה לאמר לך שבזמן הטיפולים בעלי ואני כמעט נפרדנו, זה היה יותר מדי עבורנו ובאמת ניבה, השאלה - כמה אפשר לסבול או כמה אנו בוחרים להמשיך ולנסות זאת בחירה שלנו אישית, וכל מה שאנו בוחרים הוא נכון. שלך קייצית

 

[רוצה עוד 1]

כל כך קשה....

אני על סף יאוש.....

כבר 15 שנה חוזר אותו הריטואל ממש :תקוות. טיפולים. סבל פיזי ונפשי. חוסר הבנה מצד הקרובים ביותר(למעט הבעל והאחות)המשך טיפולים תוך חריקת שיניים .נסיון לשמור על האופטימיות ולשדר עסקים כרגיל.אצלי הכל בסדר. מדי פעם צצה ומתגלה בעיה תורנית חדשה.אופס את פוליציסטית .יש לך עודף הורמון זכרי. את הטרוזיגוטית(אלוהים שבשמים מה זה..)יש לך רחם טי.מחיצה ברחם יש להסירה . צילום רחם. היסטרסקופיה.וכל הזמן את אומרת לעצמך תהיי חזקה אל תשברי. אהה והריצות לרבנים. והשתתחות על קברי צדיקים.תפילות וקריאת תהילים. ולמה זה מגיע לי? גיסות לא מפרגנות. האחת ממש חששה מעין הרע .כשהיתה בהריון ישבה אלי אם הגב..... והשני המבוגרת כבר אם לשניים בוגרים ניסתה נואשות להכנס להריון עד שכרתו לה הרחם. והנה השנים עוברות להן וההריונות (5!!!)אינם מחזיקים מעמד מעבר לשליש ראשון.ואת מבינה שאולי לא תזכי עוד לעולם להיות אמא. את שיש לך כל כך הרבה לתת ולהעניק. וגם הבעל משתוקק להיות אב ואת לא יכולה לספק הסחורה.אולי להפרד?כל איש לדרכו.הוא בטח יזכה להיות אבא אך ממישהי אחרת... הרי אמו כה רוצה .ולא הפסיקה מעולם לעדכן אותך מי ילדה גם אותה החברה העלובה מהתיכון שקינתה בך יש לה כבר שלושה.. אותה האחת שאמרה שאישה ללא ילדים זה כמו עץ ללא פירות. רק לא לשקוע ברחמים עצמיים. והאמא עצמך ובשרך נולדה לה נכדה ובבריתה היא שמה לך התינוקת על הידיים שכולם יתמוגגו מנחת.ולעזזאל הטאקט.וההתחשבות ברגשות. עכשיו אני ניצבת על פרשת דרכים :פונדקאות .אימוץ?לזרוק הכל קיבינימט אני שומעת את קולם של הסדקים. איטי אך בטוח.שמחת החיים נעלמה לה.רק צער יגון.אני כבר לא אותה בחורה צעירה ואופטימית שהייתי פעם.שנים של טיפולים נתנו בי אותותיהן.שמנתי. התבגרתי.ומה עכשיו?

כל כך קשה....
כל כך הרבה כאב, סבל ויסורים מתפרצים מהודעתך, ניבה. אבל גם כל כך הרבה כוח, כושר עמידה ונחישות, שעומדים כבר זמן ארוך מדי במבחן ועד עכשיו יכלו לו... ועכשיו הכוחות מתחילים להתפוגג, האופטימיות נחלשת, הסדקים מתחילים להתגנב באמונה שיום יבוא ותהיי אמא. 15 שנים זה זמן כל כך ארוך להיות בתהליך המתיש הזה. פלא שרק עכשיו את מתחילה להתעייף. בעיני את גיבורה אמיתית על שהחזקת מעמד מבלי להשבר עד עתה. עם חמישה הריונות שלא החזיקו מעמד? ועם סביבה כל כך לא תומכת כפי שאת מתארת? אז מה עכשיו? לאן ממשיכים מכאן? כמה אפשרויות עומדות בפניכם. - להמשיך באותה הדרך. להתעקש, לשוב ולהדפק על דלתות הפרופסורים, להחליף רופאים/בתי חולים/שיטות/פרוטוקולים. זו הדרך המוכרת, הידועה, שהטישה אתכם כל השנים הללו. - לנסות שיטות אלטרנטיביות - לא סיפרת האם ומה ניסית. יש סיפורי הצלחה גם בתחום הזה, במקומות שטיפולים קונבנציונליים לא הצליחו. בשתי האפשרויות האלה אתם לא מוותרים על החלום להיות הורים לילד ביולוגי של שניכם. אבל את מתארת פרשת דרכים שאת ניצבת עליה. והצומת הזו מעידה על כך שמבשילה אצלכם הנכונות לויתור קשה וכואב, להבנה שאולי ההורות אצלכם בוא תבוא, אבל מכיוון אחר. ואז עומדות בפניכם עוד אופציות : - פונדקאות - כלומר, אשה אחרת עושה מצווה גדולה ונושאת עבורכם את ההריון, אבל התינוק נושא את המטען הגנטי של שניכם. יש כאן בתפוז פורום פונדקאות. כדאי להציץ ולערוך היכרות עם הנושא. - אימוץ - או כמו שנהוג לקרוא לזה, "ילד מהלב" גם אם לא מהרחם והגנים. גם בנושא זה כדאי להכנס לפורום אימוץ השכן. הצעד הראשון שלכם צריך להיות לשבת ביחד לחשיבה עמוקה משותפת וקבלת החלטה האם אתם מוכנים ומסוגלים להמשיך עוד ועוד להיאבק ולהישחק בטיפולים כפי שעשיתם עד עכשיו או שאתם מוכנים לבדוק את הדרכים האחרות. עם רצון עז כשלכם, אין לי שום ספק שתהיה הורים. איך? זו כבר שאלה אחרת. אני שולחת אליך (((((((((((((((((חיבוק))))))))))))))) גדול ומקווה שתמצאו את הכוחות להדביק את הסדקים ולהמשיך הלאה. בהצלחה!!!