אני צריכה עזרה

Misty Dragon

New member
אני צריכה עזרה

התגייסתי לצבא לפני שלושה חודשים, הייתה לי הרבה מוטיבציה ורציתי להוכיח את עצמי כי הלך לי טוב בטירונות, אבל אחרי הטירונות הכל התחיל להשתבש. אין לי כח לפרט על כל הטרטורים מצד צה"ל והמשטרה (אני בשח"ם) אבל אני רק אציין שלפני הצבא אובחנתי כסובלת מדיכאון כרוני אבל לא עשיתי עם זה כלום כי פחדתי לצאת מהצבא על נפשי, ויש עליי המון לחץ מהבית להיות "כמו כולם". עכשיו אני שואלת, כדאי לי להמשיך להעמיד פנים שאני כמו כולם גם אם זה יהרוג אותי? אני לא מפסיקה לחשוב מחשבות אובדניות והמצב הנפשי שלי כבר ממש גרוע, לא ראיתי קב"ן מתחילת השירות רק כי ההורים לוחצים עליי שלא ולוחצים עליי בכל דבר ואני פשוט מרגישה כאילו אין לי לאן ללכת יותר ולמי לפנות. עכשיו אני מצטערת שלא אמרתי מלכתחילה לקב"ן את האמת כי אני לא חושבת שזה שווה את זה יותר, ואני מצטערת שלא הלכתי למסלול של שירות לאומי כי עכשיו אומרים לי שזה כבר מאוחר מידי. שמישהו יגיד לי מה לעשות...
 

kdani

New member
את יכולה לפנות לקב"ן

לא צריך אישור מההורים או מאף אחד. דברי איתו, ותחשבו ביחד מה עושים. לא סיפור, לא משפיע על כלום, בסך הכל אוזן קשבת. (אין לי מושג אם יש גורמים ת"ש בשח"ם אבל אני מניח שיש, אז שווה לך לדבר גם איתם)
 

Misty Dragon

New member
אז זהו, שמהרושם שקיבלתי עד עכשיו לא שווה לדבר

עם הגורמים של השח"ם, השירות שם ממש אכזב אותי ואני מרגישה שדורכים על הזכויות שלי אז אני מעדיפה כבר לפנות לגורמים בצבא עצמו. ואישור מההורים אני יודעת שאני לא צריכה, אבל בסופו של דבר אני עדיין גרה בבית וחיכוכים עם ההורים זה אף פעם לא נעים, והם גם ככה מורידים לי את כל הבטחון העצמי בזמן האחרון, אז זה למה אני מרגישה שאני בבעיה. אם לא הייתי גרה בבית ממש לא היה לי אכפת מה הם חושבים.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
כמו כולם

נראה שאת נמצאת בין הפטיש לסדן, מצד אחד תחת לחץ המשפחה והסביבה, להוכיח את עצמך, להיות כמו כולם, ומצד שני לטפל בעצמך, להודות שאולי את לא כמו כולם. יקרה, כנראה שאין דבר כזה כמו כולם, כל אחד ואחת הם עולם שונה של רגשות, של מחשבות, הימים שבהם היה תכתיב ללכת במסלול מוכתב שמתאים לדרישות החברה עברו כנראה ללא שוב. לכן, נראה לנו שאם הוריך מבקשים את טובתך ואת אושרך אז כדאי שהם יבינו שאת לא כמו כולם, ויתמכו בך מבלי ללחוץ, יאפשרו לך לבחור את הדרך שמתאימה לך. אם אובחנת כסובלת מדכאון כרוני אז כנראה שצריך להתייחס לאבחנה ולטפל בזה. לא בטוח שהדיכאון יעבור מעצמו ללא עזרה. לגבי הקב"ן, אין דבר כזה מאוחר מדי, אנשים צעירים עושים דברים, לפעמים מעל יכולתם, מתוך מוטיבציה ורצון להוכיח את עצמם, להיות בסדר; אם זה לא מצליח לא מגיע להם על כך עונש וסבל מתמשך, אלא הערכה על כך שהם ניסו. מותר לא להצליח, זה לא פשע והחברה היום מאד סובלנית. כדאי לך אולי לבקש שוב הפנייה לקב"ן ולספר לו את כל האמת על מצבך הנפשי, לתת לו להנחות אותך. אולי כדאי לך במקביל ללכת גם לטיפול באזרחות, לנסות להתחזק. חושבים גם שאת לא חייבת לחשוש לדבר גוליות עם הוריך, מאמינים שהם יתמכו בך, יעשו כל מה שהם יכולים כדי לעזור לך. תרגישי טוב, נשמח אם תמשיכי לשתף.
 

Misty Dragon

New member
תודה רבה על התגובה

ביום ראשון אני עוזבת את התפקיד שלי בשח"ם ועוברת לתפקיד אחר בצבא, אני חושבת שאני אבקש לראות בבקו"ם קב"ן ולפחות לדבר איתו גם אם לא לבקש לעזוב, למרות שיש סיכוי גדול שאם אני אספר לו מה עובר עליי הוא ימליץ לי לצאת מהצבא לטובתי כי כבר שמעתי על מקרים דומים לשלי וזה בדרך כלל מה שקורה בסוף. והבעיה שלי היא שבאזרחות אין לי שום תמיכה, להורים שלי אין כסף לשלוח אותי לפסיכולוג למרות שביקשתי מהם, הם לא רוצים להוציא על זה הרבה כסף כי הם טוענים שפסיכולוג זה יקר מידי והם הסכימו לי ללכת רק לפסיכולוגית מהרווחה שממש לא הסתדרתי איתה, אז אין לי מושג מה אני אעשה באזרחות כי נראה כאילו גם שם אין לי עזרה.
 

kdani

New member
תנסי להתמודד עם הבעיות בתוך המערכת

הצבא יכול להיות חממה, ומקום טוב לטפל בבעיות. באזרחות זה את נגד כל העולם. בצבא יש איזה שהיא אחריות עליך. תנצלי את זה, ועל הדרך תתרמי חזרה....
 
למעלה